בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 12: המגירות והפסנתר המדבר

בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 12: המגירות והפסנתר המדבר

בטי חיפש את המפתח ליד הפסנתר, ליבה פעם בחוזקה. "בטי, נו כבר!" צרח אלכס. בטי התחילה לחפש במגירות השחורות עם המסמכים הסודיים של לוכדי החשיכה הגדולים.
לוכדי החשיכה הייתה קבוצה של אנשים שבאו עם ספינות גדולות אל איי הטרף, שבקצה של האי הצפוני, פוקדיל. ב-1677 לוכדי החשיכה הסתובבו במוזיאון חשוך ואפל, הם הסתובבו וראו קירות עם תמונות של אנשים עם שיערות לבנות. נפשו של איש אחד מהקבוצה חשקה בציור אחד של נערה ליד חוף הים, אחרי שהם יתלהבו מהמוזיאון, הם גנבו את כל התמונות של המוזיאון והפליגו עם הספינות שלהם לאיים הדרומיים, שם חיכו להם אנשי הקוקוס והפאפאיה, שם גילו אחד מהפירות האקזוטיים של איי המעיין. פומברטי, מלך האי בירך את לוכדי החשיכה וליווה אותם למעגל הקדוש של אי עצי הפרי המסתורי (שהיה בחלק הצפוני של הים הגדול) שם הם ישבו ושיחקו במשחק הקדוש, לוכדי החשיכה לא ידעו איך משחקים במשחק הקדוש, אז הם שאלו את מלך האי איך משחקים, מלך האי התרגז וכעס על זה שהם לא ידעו איך משחקים, אז הוא גרש אותם מהאי ולוכדי החשיכה המשיכו להפליג בספינות שלהם. ב-1867, הקבוצה נלכדה בתוך כלא אפל של עשן וערפל על ידי פומברטי שניסה לתפוס את הקבוצה כבר עשרים שנה, הוא כלא אותם ומספרי סיפורים מספרים שחיוך הניצחון שלו היה הסיוט הכי גדול של החבורה ומכאן בה שמם, חמש שנים, הם ניסו ללכוד את החשיכה ולהביא את האור לכלא האפל, אבל היא לא הצליחה כי שליט גדול ואכזר בשם אורנוס לקח מהם את כוחותיהם הזוהרים, חיוכם המתוק, ותקוותם האחרונה, הם התייאשו ועשר שנים הם סבלו בכלא האפל וקיבלו עונש על זה שניסו להביא את האור לכלא האפל והמסתורי. בוקר אחד בשנת 1878, לוכדי החשיכה קמו לבוקר בהיר וראו על הריצפה של תא הכלא צל של סורגים, הם היו בתא יותר גדול ופחות מוזנח ואז השומר האחרון של תאי הכלא פתח להם את הדלת של התא והם יצאו מהכלא, הם המשיכו להפליג בספינות שלהם, אבל אז פומברטי העניש את השומר האחרון, הוא הרג את לוכדי החשיכה ואת העשן השחור שלהם הוא שם במוזיאון הספינות הגדול בצרפת, דוד לואי תיכנן את כל הפריטים והחפצים ב"פיראנוס החדשה" אז הוא ביקש ממנהל המוזיאון שיתן לו רשות לשים את השידה עם המגירות של לוכדי האפלה בספינה החדשה ומנהל המוזיאון הרשה לו וזה סיפורם המלא של לוכדי החשיכה מהרפתקה גדולה עם ספינות ומלכים גדולים ואכזריים, עד לחדר המוסיקה הגדול של "פיראנוס החדשה."
לפתע, אלכס ובטי שמעו שקשוק מפתחות הם הסתובבו אל הדלת.
פרד עמד בפתח הדלת וחייך. "נעים מאוד, אני פרד" אמר פרד וחייך.
"שלום, אני אלכס" אמר אלכס ולחץ לו את ידו.
"פרד הזה הוא נער של שקרים, הוא שיקר לי שהוא לא הסתובב בחדר הבשמים שלי והוא כן היה שם!" צרחה בטי.
"ושלום לך נסיכה יפהפייה" אמר פרד וחייך.
בטי הסתכלה על פרד במבט זועם, היא פיזרה את שיערה בכעס ושלפה את חרבה.
"הו, יש לך חרב חדשה תתחדשי!" אמר פרד והסתכל על בטי.
"זה לא מצחיק אותי!" צרחה בטי והתקרבה אל פרד, "אחרי חמש שנים שבגדת בי ושיקרת לי אני נקמתי בך ומה יצא מזה?- כלום."
"זאת כבר לא בעיה שלי, את זו שבחרת בדרך הנקמה, דרך המוות ולא בחרת בדרכם המופלאה של לוכדי החשיכה שרצו להביא רק קצת אור לתא הכלא האפל והמסתורי. עשר שנים הם סבלו שם! עשר שנים!" אמר פרד.
"היא גם הציצה במגירות שלהם!" אמר אלכס והצביע על בטי. בטי הסתכלה על פרד ואז היא צחקה.
"את נגעת במגירות הקדושות שלהם?!" צרח פרד ושלף את אקדחו. בטי נפנפה במניפה שלה, היה לה ביטחון עצמי והיא לא פחדה מכלום, היא לא פחדה מהירייה של פרד, אבל אז היא שמעה קול נפץ חד וצווחה צורמנית. "מה קרה?!" צרחה בטי.
"זה לא עיניינך, ואת נשארת כאן עם הנער המקסים הזה" אמר פרד וחייך אל אלכס, "הוא ילמד אותך איך להתנהג…" ואז הוא פנה אל אלכס. "אתה נער ארמון, נכון?" הוא שאל בנימוס והחליק את שיערו.
"לא, אני הגיתי את הרעיון של לבנות את הספינה הזאת" אמר אלכס.
"עם דוד שלך, נכון?" שאל פרד.
"כן" אמר אלכס והסתכל על בטי בביישנות.
"אתה לא צריך לפחד ממנה" אמר פרד, "היא סתם נסיכה פשוטה שלא יודעת כלום על המגירות הקדושות של לוכדי החשיכה ולא יודעת את ההיסטוריה ואת הבסיס שכל הנסיכים והנסיכות צריכים לדעת!"
בטי הסתכלה על פרד וצרחה: "אתה לא מתבייש?!"
"לא, אני לא מתבייש!" צרח פרד. בטי התחילה לנסות לדקור את פרד עם החרב שלה, אבל הוא התחמק וקפץ ורץ ואז הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת בחוזקה.
"ואתה משתף איתו פעולה?!" צרחה בטי והסתכלה על אלכס.
"אני לא מעורב…" מילמל אלכס, "להתראות!" הוא יצא מהחדר וטרק אחריו את הדלת.
"יופי בטי," אמרה בטי לעצמה ודמעה אחת זלגה על לחיה, "נהדר, ממש יופי! ממש, הגשמת את חלומך. מה עשית?! הוא התנפץ לך בפרצוף! איך את לא מתביישת?! נסיכה צריכה להיות יפה ומנומסת, חרוצה, חכמה ומאופקת. בטי? מה עשית?!"
לפתע בטי שמעה קול עמוק: "מי בוכה?"
היא נבהלה ונצמדה אל הקיר.
"תירגעי, זה אני, הפסנתר המדבר שמנגן בעצמו…." אמר הפסנתר.
"מה? מה קורה כאן?!" צרחה בטי.
"זה אני הפסנתר המדבר ואני רוצה להגיד לך משהו, אם את רוצה את יכולה לפתוח דף חדש אבל רק אם את רוצה ולהפסיק לדבר לעצמך, תהיי סבלנית, מאופקת, אבל מצד שני לכל אדם יש את היצר הרע…" אמר הפסנתר המדבר, "אם את רוצה, אני מרשה לך לנגן בי…"
"מי אמר שאסור? קדימה, אני לא פסנתר הגיהנום של השטן, נו קדימה!" אמר הפסנתר. בטי התקרבה אל הפסנתר, ישבה על כיסא קטן והתחילה לנגן, יצאה לה מוסיקה יפה ורגועה.
"זה נהדר, יש לך כישרון!" אמר הפסנתר.
"זה בא לי… פתאום" אמרה בטי, "אני מגלה את הכישרונות שלי באופן בלתי צפוי."
"אני מכיר את זה, אבל רק שתדעי, אם את מנגנת בי בשעה חצות יהיה לך מזל רע או שמשהו רע יקרה לספינה הזאת" אמר הפסנתר.
"מה זה עכשיו? סיפורי סינדרלה?!" צרחה בטי.
"ממש לא, בסדר, תעשי מה שאת רוצה, כל אחד יודע שלנגן בחצות זה מביא מזל רע, אבל אני יודע שאת במיטה בחצות" אמר הפסנתר.
"אוף, נמאס לי ממך!" אמרה בטי, היא רצתה לקום ולהזיז את הידיים שלה אבל אז היא גילתה שהאצבעות שלה נדבקו לקלידים של הפסנתר. "נו באמת…"
"עוד אחד מהתעלולים שלי…" אמר הפסנתר וצחק.
"רגע, אם לא היה מפתח, איך אלכס ופרד יצאו מהחדר?!" צרחה בטי.
לפתע הפסנתר נפל ובטי צרחה.