בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 11: הספינה

בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 11: הספינה

"נו, כמה קיבלת במבחן?" שאלה הנסיכה אליזבת' את פרד.
"מאה!" אמר פרד.
"וואו,זה נהדר!" אמרה אליזבת' ומחאה כפיים.
"כן…" אמר פרד בשביעות רצון והראה לאליזבת' את המבחן.
"יש לך תשובות מעניינות" אמרה אליזבת' היא חייכה וניפנפה במניפה הצהובה שלה.
"תודה" אמר פרד.
"אתה לא צריך להודות" אמרה אליזבת', המשיכה לנפנף במניפה שלה וחייכה.
"טוב," אמר פרד, "תגידי, גם לך היה מבחן?"
"פעם, אבל זה היה לפני הרבה זמן" אמרה אליזבת וחייכה.
"אה…" אמר פרד וחייך, "טוב, אני חייב ללכת, אם את רוצה אנחנו יכולים לדבר בערב."
"כן, אין בעיה" אמרה אליזבת, "להתראות!"

-כעבור חצי שנה-

כל הנסיכים, הנסיכות ונערי הארמון עלו על "פיראנוס החדשה" בהתרגשות, זה היה המסע הראשון שלהם, דוד לואי הבטיח שהם יחזרו בעוד שעה, אלכס התלהב, הוא עלה עם כולם. "להתראות!" הוא אמר וההורים שלו נופפו לשלום ואז דוד לואי סובב את הגה העץ של הספינה המלכותית והמסע הגדול התחיל, זה היה רגע של התרגשות ושמחה. אלכס קפץ והשתולל, הוא הסתובב בספינה הגדולה והוא התפעל הוא ראה מלצרים, חביות, בקבוקים, תיבות אוצר שפיראטים ושודדי ים מצאו בעבר, על הסיפון היה מעקה גדול ומדרגות בצבע חום דבש, בתוך החדרים של הספינה היה סדר, באחד מהחדרים היה פסנתר, סקסופון ומפוחית וחדרים אחרים היו חדרי אוכל, בחדרים היו גם צנצנות בצבע אדום כצבע תותי הבר וריח של תבשילים מילא את אפו של אלכס שרץ בהתלהבות מחדר לחדר. ואז אלכס נכנס לחדר מוזר עם דלתות, הוא פתח עוד דלת ועוד דלת עד שהגיע לחדר האוכל השני, הוא ראה טבחים, עם כובעים לבנים, עם שפמים שחורים, מבשלים ומטגנים, בוחשים וצולים ואלכס הריח את הריחות המענגים של הריח המתקתק של הסוכריות והוא ראה קציצות בשר על מחבת גדולה בצבע שחור ולידה הוא ראה סיר שמן ענק, הוא התקרב אל סיר השמן, אבל אז טבח אחד בא עם מגש שחור וגדול והפיל אותו בטעות, אלכס קם ושיפשף את עיניו, אחרי שהוא הסתובב בין החדרים הגדולים של הספינה והתרשם, הוא לא ראה כלום, רק טורים ושורות ארוכות של נסיכים, נסיכות ונערי הארמון שצרחו שצפוף להם והיה רעש גדול. אלכס רצה רק קצת שקט, הוא הסתכל על המפרשים הלבנים והוא נזכר בקטע שקרא מהספר של הדוד החכם שלו, "מפרשי הסודות של שודדי הים", הוא השתעל ואז הוא נכנס לאחד החדרים וטרק אחריו את הדלת, הוא נשען על אחד הקירות. "אוי ואבוי, באמת צפוף פה בספינה הגדולה הזאת, זאת ספינה גדולה אבל כל הנסיכים והנסיכות בארמון סובלים וצורחים, צפוף להם וגם לי! אני רוצה לרדת מהספינה הזאת, זה איום ונורא!" חשב לעצמו אלכס, "אני חייב לחשוב על משהו… ומהר!" לפתע, אלכס שמע מנגינה, הוא התקרב אל הפסנתר וראה שהפסנתר מנגן בעצמו, כאילו מישהו בלתי נראה מנגן על הפסנתר, הוא היה מופתע, לפתע הוא שמע צעקות: "אלכס! אלכס!" הוא רצה לצאת מהחדר, אבל הוא לא הצליח, הדלת הייתה נעולה וראשו הסתחרר, הוא שמע את הגלים של הים מתנפצים, לרגע אחד הוא לא הבין מה קורה לא, הוא לא ידע איפה הוא נמצא, הוא החליק את שיערו והתגלגל, הצעקות של דוד לואי נבלעו ואלכס שמע רק את המנגינה של הפסנתר ואז הוא שמע קול נפץ חד ואז הוא הביט סביבו, הוא ידע הכל, שהוא נמצא בספינה, שהפסנתר מנגן בעצמו ושדוד לואי קורא לו! והדלת נעולה. אולי הספינה התפוצצה?! והדלת של החדר נעולה! "דוד לואי, אני לא יכול לפתוח את הדלת!" צרח אלכס, הוא משך בידית של הדלת, אבל אז הוא עף אחורה וראה מים, "אוי ואבוי! המים חודרים לספינה! יש פה מים! אני נמצא בחדר עם הפסנתר, דוד לואי, בבקשה, תוציא אותי מפה!" לפתע, הפסנתר הפסיק לנגן ואלכס שמע רק את הים, את הגלים המתנפצים ונשם את האוויר הנקי, דרך החלונות הקטנים שהיו בחדר הקטן והאפל. לפתע, אלכס ראה שמלה זוהרת ונוצצת, הוא הרים את ראשו וראה נערה יפהפייה, הייתה לה שמלה סגולה- פרחונית, שיער ג'ינג'י אסוף לפקעת הדוקה, ביד אחת היא החזיקה מראה קטנה וביד השנייה היא מרחה על שפתיה אודם סגול, היו לה עיניים בצבע כחול עמוק, פנים יפות ואף קטן, היו לה גם נעלי עקב סגולות ונוצצות, שמלתה האירה את החדר החשוך, היא הסתכלה על המראה במבט בוחן, למראה הייתה מסגרת בצבע חום- צהבהב, היא התרכזה במראה, כשהיא סיימה למרוח את האודם הסגול על שפתיה. "אה… סליחה, מי את ומה את עושה כאן… אם אפשר לשאול?" שאל אלכס. "מממ… אתה בטח נער ארמון, אני נערת הארמון בטי ויש לי ערכת תכשיטים וקניות בלתי מוגבלות בחנויות, הנסיכות נתנו לי 'כרטיסי חופש' ואני יכולה לקנות איתם מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה, בלי הגבלה, אתה מבין את זה, נער ארמון?! ולך…. מה יש?! מממ..?" "אין לי כלום" אמר אלכס, "ואני לא נער ארמון, את צריכה להבין את זה ואני הגיתי את הרעיון לבנות את הספינה הזאת 'פיראנוס החדשה' ". בטי פיזרה את שיערה והסתכלה על אלכס בעיניה הכחולות. "זה לא אתה, זה דוד שלך, לואי, כל הנסיכים, הנסיכות ונערי הארמון מודים לו" אמרה בטי. "מה?! אבל אני הגיתי את הרעיון! איזה דוד יש לי!" אמר אלכס, הוא רצה לצאת מהחדר, אבל אז הוא נזכר שהדלת נעולה. "אבל למה הדלת נעולה לכל הרוחות?!" הוא צרח. "מממ… אני לא יודעת איפה המפתח, אבל אני חושבת שהוא ליד הפסנתר" אמרה בטי.