בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 10: חצות

פרק 10
חצות

"רגע אחד, סבטלנה," אמר המלך.
סבטלנה הסתובבה אל המלך. "מה?" היא שאלה.
"אני חשבתי על זה ואני מרשה לך לצאת מהחדר שלך" אמר המלך, "ולמלאכית הטובה אני מאמין, יש כל מיני סיבות לזה שאמרתי מול כולם שאני לא מאמין, זה עיניינים של הממלכה, אבל בינתיים את יכולה ליהנות ולהסתכל על הים הכחול כי בקרוב מאוד תסתיים הבנייה של הספינה המלכותית."
"כן" אמרה סבטלנה,"אבא אני אוהבת אותך!"
"גם אני!" אמר המלך וחייך, לפתע פרד, קאיה, בראד ופו נכנסו לסלון. "מה עשית?!" צרח בראד.
"מה? לא עשיתי כלום!" אמרה סבטלנה, היא ניפנפה במניפה שלה ואז היא אספה את שיערה.
"המשחקים של פרד הם משחקים קדושים, למה עזבת?" צרח בראד.
"נו באמת, על מה אתם מדברים?" שאלה סבטלנה.
המלך לקח את העט הירוק שלו והמשיך לכתוב על הדפים הצהובים, הוא כתב משפט ואז הוא עצר והניח את העט, הפעמון שבמגדל הפעמון צילצל שתים עשרה פעמים. "מה השעה עכשיו?" שאל המלך בבהלה.
פרד הסתכל על השעון שלו ואמר: "חצות!"
"מה? כבר חצות?!" צרח המלך, "סבטלנה, לכי מיד למיטה שלך! כבר מאוחר!"
סבטלנה הלכה, אבל אז פרד וחבורתו עצרו אותה. "אנחנו רוצים לדבר איתה על המשחקים הקדושים" אמר פו.
"בשעה כזאת מאוחרת?! מאוחר! כבר חצות! כולם הולכים לישון, אני ישן פה בסלון, תמיד, אתם יודעים מה? תעשו מה שאתם רוצים, אבל תדאגו שסבטלנה תלך לישון, כן? וכשאני מתכוון לישון זה לא עוד שעתיים, אלא עוד כמה דקות!" אמר המלך.
"אל תדאג, אדוני המלך, זאת תהיה שיחה קצרה" אמרה קאיה, היא חייכה חיוך מסתורי והסתכלה בעיניה הנוצצות על המלך.
סבטלנה הסתכלה על המלך והנידה בראשה לשלילה: "אי אפשר, אני עייפה"
"אדוני המלך, השיחה הזאת היא באמת קצרה" אמר פרד.
סבטלנה הסתכלה על פרד והחבורה שלו וצרחה: "אתם לא יכולים להכריח אותי!"
"אתם לא יכולים להכריח את הבת שלי, היא עייפה ואם היא הנידה בראשה לשלילה, זה אומר שאתם לא מעניינים אותה, אז היא פשוט לא תדבר איתכם" אמר המלך.
"סליחה?" שאל פרד, הסלון היה חשוך ורק מנורת לילה קטנה, ליד שולחן הכתיבה של המלך דלקה והאירה את הדפים הצהובים והישנים ואת העט הירוק, המלך שיפשף את עיניו.
"אבא, אני לא רוצה לדבר איתם וחוץ מזה, חשבתי שפרד נחמד, אבל עכשיו אני רואה שהוא רע ומתייחס אליי באכזריות ובאופן קיצוני, אני לא רוצה לדבר איתו ולא עם החבורה שלו, ואף אחד לא יכול להכריח אותי!" צרחה סבטלנה.
"סבטלנה צודקת!" אמר המלך, "לכו לישון ואת סבטלנה, רוצי למיטה."
סבטלנה רצה למיטה שלה, פרד הסתכל על המלך במבט זועם וצרח.
"שקט!" אמר המלך, הוריד את הכתר שלו, פיהק וחזר לכתוב על הדפים הצהובים והישנים שלו.
"אדוני המלך" אמר פרד, "הילדה שלך מעצבנת!"
"אתה לא תגיד שום דבר על הילדה שלי, אתה שמעת את זה?!" אמר המלך בקול חזק וברור.
ליבו של פרד פעם בחוזקה, "כן אדוני המלך" הוא אמר בקול מפוחד והלך לישון עם החבורה שלו בארמון, אצל הנסיכים שאירחו אותם.
"טדי, קלוד, סופי!" צרח פרד בקולי קולות בחדר של הנסיך שאירח אותו, הוא פרש את השמיכה, סידר את הכרית ושתה כוס קפה בפינת תעסוקה קטנה עם שולחן קטן ומחשב נייד, הוא הקליד כמה מילים על המחשב ולחץ על העכבר.
נער עם שיער בצבע חום- זוהר, עיניים ירוקות ומכנסיים קצרים עמד מאחורי נער ונערה שהסתכלו אחד על השני. "טדי!" אמר הנער עם השיער החום.
"מה קלוד?" שאל טדי והחליק את שיערו.
"אתה מאוהב בסופי?" שאל קלוד.
"לא, ממש ממש לא!" אמר טדי.
"חברים לא באתי לכאן כדי שתריבו" אמר פרד.
"אז מה?" שאלו קלוד, טדי וסופי, פה אחד.
"פשוט חשבתי שאנחנו הרבה נערים בחדר אחד ו… צפוף פה, חשבתי שתשנו עם נער הארמון, הנרי. אני פשוט לא יכול לישון כאן ומחר יש לי את המבחן המסכם של נערי הארמון וזה על כל החומרים, כישוף, נימוסים, קסמים, דברים כאלו ואני על מחשב הנייד שלי, אני רוצה להתרכז כי שם יש את החומרים ואתם גם צועקים ומדברים, זה מפריע לי להתרכז וגם בגלל הצפיפות, חשבתי פשוט שתעברו לחדר אחר, אין לי שום כוונה להעליב אף אחד מכם ויש לי גם עיניינים עם סבטלנה, היא כבר לא אוהבת אותי כמו פעם וזה באמת יעזור לי אם תעברו לחדר אחר, נוכל להיפגש במסדרון, באמצע הלילה ולדבר בשקט." אמר פרד.
"זהו ש… אנחנו לא יכולים" אמרה סופי, "כל החדרים האחרים תפוסים ואין מקום, גם בחדר של הנרי וחוץ מזה הוא שונא אותנו והוא גם מרגיז אותנו, אין מצב שהלילה אנחנו הולכים לישון לידו."
"מממ… אני מבין, טוב לכו לישון, לילה טוב" אמר פרד ופיהק.
"לילה טוב!" אמרו קלוד, טד וסופי וחזרו למיטות שלהם, אבל פרד שמע עוד פעם את הצרחות של סופי במלחמת הכריות במסיבת הפיג'מות של קלוד, הוא ניסה להתרכז, הוא לגם מהקפה שלו והמשיך להקליד על המחשב, הוא לחץ על העכבר, הקליד, עיין בספרים עם הכריכות החומות והדקות שהיו לו בתיק הכבד שלו, אבל הצרחות הפריעו לו להתרכז, הוא לא יכל יותר, הוא סגר את מחשב הנייד וצרח על סופי.
"אבל מה עשיתי?" שאלה סופי.
"זה באמת מפריע לי, אני לא יכול להתרכז ככה" אמר פרד, "מחר זה המבחן הגדול"
"בסדר," אמרה סופי ושילבה את ידיה בכעס, "אז תלך לחדר אחר."
"אני לא הולך לשום חדר אחר, תשתדלו לדבר בשקט ולא לעשות הרבה רעש" אמר פרד.
"אבל כבר חצות, למה לא התכוננת לפני חצות? עכשיו כבר מאוחר!" אמרה סופי.
"היו לי כל מיני עיניינים" אמר פרד, "אבל אלו לא עיניינים שלכם"
"מה? עם מי דיברת בסלון המלכותי?" שאלה סופי.
"עם סבטלנה ועם אבא שלה המלך הגדול, אבל, אולי תלכו לישון? כבר מאוחר… גם אני אלך לישון…" אמר פרד.
"מה? אתה לא רוצה להתכונן למבחן?" שאל סופי.
"לא, התכוננתי מספיק!" אמר פרד בשביעות רצון וכיבה את האור. "לילה טוב!"
"לילה טוב!"