בורחת-פרק 6

הם לוקחים אותנו לבסיס שלנו בלי לומר דבר נוסף,העיניים שלנו שוב מכוסות והחיילת טורי היא שמובילה אותי את איזה מוביל החייל גרי.
"הגענו" אומרת טורי ומסירה לבסוף את הכיסוי מעניי.
"איפה אנחנו?" שואל איזי,אך איש לא עונה לו. כל מה שאני רואה מולי זה חול,חול ועוד חול,ישנם כמה אוהלים בודדים ומשהו שנראה כמו בית קטן,אבל אני יודעת שזה אינו בית. ממרחק נתן להריח את ריחו של האוקיינוס.
"המפקד שלכם מחקה לכם באוהל המרכזי." אומר החייל גרי ומצביעה על האוהל הגדול מכולם "החיילת טורי תלווה אתכם לשם עכשיו".
אני ואיזי צועדים אחריה,כשאנחנו מגיעים לאוהל אנחנו מגלים שיש בו לא מעט נערים ונערות שאינם חיילים,עדיין.
"מיירין,איזי תצטרפו לקבוצה." אומר גבר צעיר בחליפה היוקרתית שעומד במרכז האוהל ,כנראה שהוא המפקד שלנו.הוא מבוגר ממני אולי בשלוש או ארבע שנים לכל היותר.
אחנו מצטרפים לשאר הנערים שעומדים שם,חלקם מבוהלים וחלק סתם מרוצים מעצמם.
"שלום!" אומרת נערה ג'ינג'ית שאני עומדת לידה.
"היי?" אני עונה לה,לא בטוחה בכך שאני מעוניינת להכיר חברים חדשים.
"אני מילה" היא אומרת בהתלהבות יתר.
"יופי" אני עונה בחוסר התלהבות.
"מילה ריסאל שמרי על שקט בבקשה" אומר הבחור בחליפה הכחולה מלאת הדרגות והעיטורים ומממשיך לדבר.
"צהרים טובים לכם,היום אתם מתחילים במסע,מסע התבגרות,מסע של התפתחות,מסע אל עתיד טוב יותר,לכל אחד ואחת מכם יש תפקיד,כל אחד ואחת מכם יכול לשנות,יכול להוביל אותנו לעולם טוב יותר….."אין טעם להקשיב לדבריו,הוא מדבר על יצירת עולם טוב יותר,הוא מדבר על העתיד שלנו,על העתיד שהוא הורס לנו,הוא כמו כל האנשים ששולטים בנו,הוא רק מדבר,הוא לא באמת עושה משהו כדי לגרום לנו לחיות בעולם ששווה להיוולד לתוכו.אז אני לא מקשיבה לו.
"משוחררים." הואא אומר לבסוף ואני ואיזי מצטרפים לקבוצה שיוצאת מהאוהל.
"איזי?מיירין?" קורא המפקד."אתם לא משוחררים עדיין."
יופי!מה עכשיו?
"הייתי רוצה לדבר אתכם על מה שעברתם ביומיים האחרונים." הוא אומר בקול פחות סמכות.
"אז תדבר" אני אומרת ברוגז ואיזי מביט בי ולא מאמין שאני מדברת כך אל המפקד שלנו.
"מה?" אני אומרת לאיזי.
"טוב." ממשיך המפקד "ביים הקרובים החיילת טורי והחייל גרי ילווה אתכם לכל מקום שאליו תלכו,אני לא רוצה שתגרמו בעיות ואין טעם שתנסו לברוח,אתם לא תצליחו."
"בסדר" אומר איזי.והמפקד ממשיך בדבריו.
"ברגע שאני אראה שזה בסדר לתת לכם להסתובב בבסיס ללא ליווי אתם תדעו,ועכשיו איזי לך לאוהל הבנים ואת מיירין לאוהל הבנות,תעלו על מדים ותצטרפו לחברכם באימונים"
"כן המפקד" איזי אומר ואני רק אומרת "מה שתגיד" בחוסר רשמיות.
החייל גרי מלווה את איזי לאוהל שלו ואותי מלווה טורי שכמו תמיד לא מדברת אם היא לא חייבת,ואני אוהבת את זה.
"שלוש דקות את מוכנה" אומרת טורי כשאנחנו מגיעות לאוהל של הבנות.
בפנים יש כמה בנות בודדות,חלקן עדיין מתלבשות במדים האפורים של הטירונים וחלקן יושבות על המיטות שלהן ומדברות.
"איפה היית?" שואל הג'ינג'ית כשהיא רואה אותי.
"סידורים" אני אומרת.
"אה..השם שלך הוא מיירין וייט?" היא שואלת.
"כן" אני עונה בקצרה.
"אז זאת המיטה שלך,והנה המדים שלך" היא אומרת ומצביעה על המיטה שבקצה האוהל,על המיטה מונחים מקופלים המדים ועליהם פתק עם השם שלי .אין כאן תאי הלבשה,כולן מתלבשות ליד כולן וכך גם אני,באופן מפתיע במיוחד המדים בדיוק במידה שלי,אין כאן מראה אבל אני לא צריכה מראה כדי לדעת שהם מחמיאים לגזרה הדקה שלי.
אחרי שאנחנו מסיימות להתלבש יש לנו שיעור בקרב מגעה,המדריכה שלנו,טריש, היא בחורה בסביבות גיל עשרים וחמש והיא ממש קשוחה,היא מחלקת אותנו לזוגות ולמזלי אני לא בת הזוג של הג'ינג'ית. אנחנו מתרגלים תנועות התגוננות במשך כחמישים דקות ואחר כך הולכים לארוחת הצהריים וכל הזמן הזה טורי בעקבותיי.

"היי" קורא אליי איזי שיושב ליד אחד השולחנות באוהל שמיועד לארוחות,לידו יושבים עוד שני בחורים במדים אפורים ובשולחן ליד יושב גרי ואוכל את ארוחתו.
"היי" אני אומרת בחזרה."מה יש לאכול?" אני שואלת.
"נוזל לבן עם גושים אפורים" הוא אומר ועושה פרצוף של ניגעל.
"ועל תשכח,מי ברז חמים עם חיידקים קטנים שצפים בתוכם" אומר הבחור שיושב לידו וכולם מתחילים לצחוק ואני לא מבינה למה.
אני מתיישבת מול איזי ולקחת את אחת הצלחות עם האוכל שמונחת במרכז השולחן.
"טוב,אכלתי דברים גרועים מזה" אני אומרת.
"איפה?" שאול הנער הבלונדיני שיושב לידי.
"אני לא זוכרת" אני עונה והוא ואיזי מתחילים שוב לצחוק.
"דרך אגב,אני לואיס" אומר הבחור שיושב ליד איזי.
"מיירין" אני אומרת ומכניסה כף עם הנוזל המגעיל לתוך הפה שלי ומיד מתחרטת על כך.
"אני קולין" אומר הבלונדיני שיושב לידי.
פתאום כל החיילים בשולחנות סביבנו עומדים,אני לא מבינה למה,ואז אני רואה את המפקד נכנס.
"משוחררים" הוא אומר וכולם יושבים. נראה שכולם כאן מפחדים ממנו. אבל אני לא.