בורחת-פרק 12

"מה הקטע של המפקד החדש?"שואל אותי איזי בזמן ארוחת הבוקר שלנו,אחרי שהמפקד נכנס וכולנו עמדנו,אם חשבתי שכולם כאן מפחדים מדניאל זה כלום לאומת הפחד שלהם מסבא שלו,המפקד האמתי.
"אין לי מושג" אני אומרת ומכניסה לפי את הנוזל הלבן עם הגושים האפורים בזמן שאני מכסה את אפי.זה עדיין כל כך מגעיל.
"שמעתי שנותנים לנו נשק." הוא אומר בהתלהבות ושותה מהמים שלו.
"כן" אני אומרת בחוסר התלהבות וקמה מהשולחן כי סיימתי לאכול ויש לי מטלות לעשות.
המפקד החדש הזה לא נותן לנו דקה של מנוחה, כל היום אנחנו מתרוצצים ממקום למקום,לפני ארוחת הבוקר הייתה לנו ריצה של שלושים דקות ואחריה מסדר ועכשיו אני צריכה לנקות את אוהל הבנות,לבד, ואחר כך נותנים לי נשק ויש לי שיעור עם דניאל ואז שיעור בהגנה עצמית,זה פשוט לא ניגמר.
אני נכנסת לאוהל ומנקה קצת,מקפלת שמיכות ובגדים שזרוקים על האדמה,מניחה את הגיטרה של מילה לצד המיטה שלה ובעיקר לא ממהרת לשום מקום.
"חיילת מיירין וייט" קורא מאחורי קול סמכותי ואני מיד מסתובבת.
דניאל עומד בפתח האוהל,שיערו החום נוטף מים ולגופו הוא לובש רק מכנס שחור וגופייה שחורה,בלי מדים.
"מה?" אני שואלת.
"את מוכנה לשיעור הראשון שלך בפרוק נשק?" הוא שואל אותי.
"כן?" אני שואלת וספק נישמע בקולי.

אנחנו נכנסים לאוהל שמיועד לשימוש בנשק ואחרינו נכנסת טורי שחזרה לתפקידה כמלווה שלי,מפוזרות בו כל מיני סוגים של מטרות,חלקן עגולות וחלקן בדמות אדם.ישנם גם כמה שולחנות ועליהם סוגים שונים של נשקים.בכל החיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה נשק במקום אחד.
אנחנו ניגשים לאחד השולחנות ודניאל אומר לי לקחת את אחד האקדחים הקטנים וזה משמח אותי,לפחות לא הצטרך להרים נשק גדול וכבד כמו שאר החיילות כאן.
עכשיו אנחנו עומדים ליד שולחן קטן וריק,הוא מסביר לי איך להחליף מכסנית,אצבעותיו כל כך זריזות שאני לא מצליחה לקלוט דבר.
"עכשיו את" הוא אומר ומצביע על הנשק שלי.
"את יכול להדגים לי שוב?" אני שואלת "אבל הפעם יותר לאט."
הוא מדגים שוב ואני מצליחה לקלוט קצת.
"מוכנה?" הוא אומר ומפעיל סטופר ואני יוצאת לדרך,במשך כשעה אנחנו מתאמנים בהחלפת מכסנית,אני כבר לא מרגישה את הידיים שלי.
"כל הכבוד לך,לא האמנתי שתצליחי!" הוא משבח אותי.
"האמת שגם אני לא."
אחרי השיעור אני מחזירה את הנשק למקומו ושמחה שזה ניגמר,אני יוצאת מהאוהל והולכת לשיעור בהגנה עצמית.
השיעור מתנהל כרגיל,אנחנו עושים כמה תרגילים,מכסים את הפנים כשאויב תוקף,מחזירים מתקפה כשהוא מגן על הפנים,לא משהו מיוחד.
אחרי ארבעים דקות השיעור נגמר ואני זוכה להפסקה של חמש דקות לפני הפעילות הבאה שלי.
"מה קורה?" ניגשת אליי מילה ואני רואה שהיא כבר לא מחייכת כמו תמיד .
"את יודעת. חיים" אני עונה "ומה אתך?את נראית שונה "
"נימאס לי כבר מהמקום הזה" היא כבר לא נשמעת מתלהבת כל כך."המפקד החדש אוסר עליי לנגן בגיטרה או לשיר,או אומר שזה לא קייטנה ושלוחמים לא צריכים לשיר"
"הוא לקח את הגיטרה?" שאני שואלת אותה.
"עדיין לא,אבל אני חושבת שהוא רוצה להחרים לי אותה. שמעתי אותו מדבר על זה עם המפקד הקודם,דניאל." אנחנו צועדות בשקט לכיוון האוהל של הבנות.
"מה את צריכה לעשות עכשיו?" היא שואלת לבסוף.
"ריצה" אני עונה."מה הפעילות הבאה שלך?"
"תורנות מטבח" היא אומרת בגועל.

אחרי ההפסקה הקצרה מאוד שלי,טורי ואני יוצאות לריצה,היא עדיין לבושה במדים הירוקים שלה ואני בבגדי הספורט האפורים שקיבלתי היום מהמפקד החדש,הוא לא אהב שלבשתי מה שרציתי ללבוש.
"אני מפעילה את השעון" היא אומרת בקולה הסמכותי "יש לך חמישים דקות לרוץ.בלי הפסקות" היא אומרת ולוחצת על אחד הלחצנים שבשעונה הפשוט.ואני יוצאת לדרך.
אני רצה כל כך מהר שהיא אינה מצליחה לעקוף אותי,כשאני רצה אני נותנת ללחצים ולמחשבות לעזוב אותי,אני שוכחת מהצרות שלי ולא חושבת על כלום.ואז הזמן בשעון נגמר ואני צריכה ללכת למסדר.
הפעם אני לא מאחרת וזה מפתיעה את איזי שעומד לצידי.
"יפה! לא איחרת היום" הוא אומר ואז דניאל מגיעה.
"לקבלת המפקד החיילים מתבקשים להסתדר" צועק דניאל ואז המפקד נכנס.
"חיילים וחיילות" הוא אומר "מחר הוא יומכם האחרון במתחם האימונים,בעוד יומיים אתם תעזבו,חלקכם יהיו שומרים במפעלים וחלקכם ישלחו אל היבשות הלא מיושבות,וחלק יישארו כאן ויקבלו את פניהם של החיילים החדשים,שניים מכם ישלחו ישר אל המלחמה המתחוללת בשעות אלה בגבולה של המדינה."
הוא לא אומר מי השניים שישלחו אל המלחמה אבל אני יודעת,שני החיילים האלו הם אני ואיזי.