בורחת -פרק 11

בבוקר אני ומילה הולכות יחד לארוחת הבוקר,אני מופתעת לגלות שהבנים עדיין לא הגיעו לשולחן הקבוע שלנו.
אני ומילה יושבות ליד השולחן ואוכלות את הדייסה והצנימים שלנו בשקט."מי זה?" שואלת מילה ומצביעה על גבר מבוגר בחליפה של מפקד שבדיוק נכנס לאוהל. אחריו ניכנס דניאל.
"כנראה שזה המפקד" אני אומרת ומיד אנחנו נעמדות וכך גם שאר החיילות שבאוהל,אני שמה לב שכולנו בנות,מעניין איפה הבנים.
"לקבלת המפקד החיילים מתבקשים לעמוד!" מכריז דניאל בקול סמכותי ורציני ואחרוני היושבים קמים גם הם,הוא כבר לא לבוש במדי המפקד אלה במדים לבנים וכומתה שחורה שמעידים על כך שהוא קצין בכיר אך לא מפקד.
"בוקר טוב חיילים," אומר הגבר בחליפת המפקד "חזרתי והפעם זה לתמיד,אז החגיגה נגמרה ואנחנו חוזרים לעבודה שלנו.משוחררים" אנחנו חוזרות לשבת.
דניאל עובר לידי בדרך לשולחן שלו ואומר לי שהוא צריך להחליף איתי כמה מילים אחר כך.
"בסדר" אני עונה לו ומרגישה שמילה מסתכלת עלי יותר מידי זמן.
"מה?!" אני אומרת לה.
"תנגבי את הרוק" היא מצחקקת .ואני כמו טיפשה מנגבת את פי במפית,מה שגורם לה לצחוק עוד יותר.

אחרי הארוחה אני הולכת לחדרו של דניאל,לפני שאני דופקת על הדלת אני שומעת קול מדבר,וזה לא הקול של דניאל,משהו בתוכי אומר לי לא לדפוק בדלת ולהקשיב לשיחה.אני יודעת שזה לא בסדר אבל זה מה שאני עושה.
"אני לא חושב שהיא זקוקה לנשק" אני שומעת את דניאל אומר בכעס ויודעת שאני נושא השיחה.
"היא חיילת" אומר קול אחר,המפקד החדש אני חושבת "כל חייל זקוק לנשק."
"היא מסוכנת!" צועק פתאום דניאל,הוא חושב אני מסוכנת,למה?
"היא תפגע בכולנו עם הנשק שלה,זה לא בטיחותי לתת למישהי כמוה נשק!" אומר ברוגז דניאל,ואני יודעת שהוא לא רוצה לתת לי נשק כי אני לא רוצה בזה.
"דניאל,אין לך מה לדאוג,ניתן לה נשק ונחזיר לה את המלווה." אומר המפקד.
"אבל….סבא.." מה? המפקד החדש הוא סבא של דניאל? אין מצב.
"אני נותן לה ולחבר שלה נשק ומחזיר לה את המלווה שלה,וזה סוף הסיפור" המפקד אומר.אני שומעת צעדים מתקרבים לדלת וממהרת להסתתר מאחורי המדרגות,מתפללת שלא רואים אותי.
הדלת נפתחת ואני רואה את המפקד יוצא ואחריו דניאל.
"אז לפחות תן לי ללמד אותה על הנשק,אני לא סומך על טורי או גרי" מבקש דניאל.
"בסדר" הסבא עוזב את המבנה וממשיך בדרכו.
"מיירין" קורא דניאל "אני יודע את שם"
אני יוצאת מהמחבוא שלי."אני מבינה שהשמירה חוזרת ואתה אני מקבלת גם נשק"
"נכון מאוד" הוא אומר ביובש.
"אתה לא חושב שזה מסוכן לתת למישהי כמוני נשק,אני יכולה לפגוע בך." אני אומרת ומחייכת,בזמן האחרון אני מחייכת הרבה.
"לא לימדו אותך שזה לא יפה לצטט לשיחות של אחרים?"
"לא,לא למדו אותי." אני עונה.