בוקר

בוקר הגיע אל העיירה הקטנה נייטוויל. וג'ינו הקטנה התרגשה ביותר. הפעם בשנה שהבוקר מגיע אל העיירה החשוכה שלהם היה סיבה למסיבה. היא לבשה את השמלה שקנתה במיוחד ליום הזה. שמלה קצרה צהובה. תלתליה האדומים קיפצו להם בשמחה שירדה במדרגות לסלון .
היא ניגשה לשולחן הקטן עליו הונחו שלוש חביתיות ושלוש ספלי תה צמחים שאהבה מאוד. היא אכלה ושתתה בשקיקה. ביום כזה המושל מרשה לאכול דברים מתוקים , ולכן הם ניצלו את העבודה ואכלו ושתו דברים מתוקים כל היום.
אמא של ג'ינו קראה לה לצאת מהבית. למרות החגיגות עדיין עליהם לצאת מהבית בשעה שמונה וחצי בדיוק ולנעול אותו, על מנת שאנשי הנקיון ינקו את הבתים.

ביום כזה לא היו לימודים. היה את פסטיבל השמש. פסטיבל השמש היה קרנבל מיוחד מאוד. היה שם צמר גפן מתוק, רכיבה על סוסים, גלגל ענק ועוד הרבה דברים מדהימים!
ג'ינו עמדה בתור לקבלת צמר גפן מתוק.

אבל אז דבר נורא קרה שהרס לה את היום. היא שמעה עליו בסיפורים אבל הנא לא הייתה בטוחה שזה יקרה…
טיפות מים קטנות התחילו ליפול מהשמים. ועננים שחורים כיסו את השמש היפה והצהובה לה חיכתה כל השנה.
הם קראו לו גשם.
אביה הרים אותה ורץ איתה לעבר הרכבת עליה כולם עלו. וג'ינו בכתה. היא רצתה את השמש החמימה, השמש הצהובה שהפיצה אור לכל עבר.

היא לא רצתה חושך, היא רצתה אור.