בולעת השמש

טיפות אור אחרונות נשארו, ובלעתי גם אותם.
בני האדם הטיפשים על כדור-הארץ, המשיכו להרוס את האטמוספרה, ועוד מעט אוכל לחדור גם לשם.
עד כה, הרסתי כבר כ-3 כוכבי לכת, ובני האדם הטיפשים היו אז עוד בתקופת האדם הקדמון. כבר אלפיים שנה אני מחכה לזה. לרגע שהאטמוספרה תיחרב לגמרי.
אני חיה בשמש, בחלק הכי חשוך שלה- שלשם בני האדם לא יוכלו לחדור.
בעבר, הייתי משתרעת על כל פני השמש, אך אז, המציאו בני האדם את המכונה המוזרה הזו שלהם.. חללית. והייתי צריכה למצוא מקום אחר, שבו לא יכולתי לבלוע בכל רגע שמתחשק לי.
לבלוע את השמש, כן?
אני כבר מחכה בקוצר רוח, להיכנס לכדור הארץ, ולראות את מבטי האימה שלהם. לשאוב את האור מהם, ולבלוע אותו.
כבר ראיתי חמישים סוגים של יצורים, ועד כה בני האדם שעל כוכב לכת ארץ, היו הכי מטופשים. הם פשוט נותנים לי להיכנס לשם, לחדור לכל.
ומי המטופש שהמציא את גני החיות? לראות חיות? ועוד המטופשות ביותר שיש, צבעם לא מרהיב, ואין להם שכל, או דימיון. הם אינם פראיים כמו בעולמות אחרים, וכל רצונם הוא להזדווג, לאכול ולשלוט בכל, עד שהם נלחמים בקרבות קשות, ורק מחמירים את הנזק שלהם.
שטות גמורה.
והנה, כעת, הרגע שאליו ייחלתי כל כך, הגיע.
התפרצתי מעבר לחור הענק באטמוספרה ונכנסתי לשטח כדור הארץ.
הדבר הזה מענג יותר מרגע לרגע.
כמה בני אדם צרחו, והצרחה מילאה אותי אנרגיה.
בלעתי אותו בשלמותו, והאור שזרח ממנו היה מדהים. טיפשים- הם כן, אבל טעימים- בעוד איך.
שוטטתי בין הארצות, והותרתי אחרי רק חלל ריק.
דבר לא נותר, ורק אדם אחד. או לא כל כך אדם.
לקחתי אותו איתי. לעבר השמש, והובלתי אותו לחדרו החדש.
\"שלום, אנייה.\" אמרתי בקול רועם. כמובן בשפתו, אנוריתס \"אני בולעת השמש, ואתה הבן שלי.\"