בין שני עולמות

בשעת לילה מאוחרת בין שתיים לשלוש צצים להם תמיד מהצללים שלושה ערפדים.
כפיר שגיא ודן.
את העולם שלהם תוכלו לראות רק אם תנסו להביט מזוית אחרת.
אל תביטו מלמעלה וגם לא למטה, תביטו הצידה.
בעולם של הערפדים אי אפשר לאכול לשתות להרגיש ולנשום.
אבל בעולם שלהם לעולם לא תרגישכאב.
בעולם שלהם יש לך נצח, אין סוף.
כפיר אהב להציק בשעות אלו לאנשים הפשוטים שהחליטו לחיות את חיי הלילה.
שגיא אהב לחכות לשעת הזריחה המוקדמת כדי לגעת באור.
ודן, היה שונה מכולם.
הוא לא רצה להיות ערפד הוא רצה להרגיש לחוש לאהוב ולכאוב למרות שמעולם לא ידע איך זה.
כפיר לקח בקבוקים מידייהם של שיכורים.
הוא אהב להביט בפניהם המופתעות שלא יודעות האם זה שיכרות או מציאות?
שגיא חיכה לזריחה ועצם את עייניו מול השמש שחודרת דרך קרומי עיניו באור חדש, אור ראשון של בוקר.
דן הביט באוהבים שלא ידעו איך לבטא את האהבה שלהם אבל ידעו איך להרגיש זאת.
הוא הביט בילדים המתענגים על עוגות שוקולד חלב ונגעלים משוקולד מריר עם אגוזים.
דן רצה להיות פשוט, אדם.
הוא לא ראה את הכאב שבמוות.
הוא לא ראה את הכאב שבאובדן.
דן שמעולם לא הרגיש מהי אכזבה, שנאה או חמלה רוצה כל כך להיות פשוט, אדם.

כשרע לכם או סתם עצוב אז תזכרו שבמקום אחר יש מישהו שרוצה להיות במקומכם, יש מישהו שכואב לו יותר ממכם ואוליי אז תוכלו להעריך את מי שאתם ואיפה שאתם.