א.ל.ה: תקציר

❞ משהו פלט צליל נקישה וחרחור מהטלפון של גרג, הוא הרים אותו לכיוון אוזנו, הוא בער.
גרג שמט אותו בחזרה לתוך הכיס ואז שמע את סדרת הנקישות הארוכות ביותר שנפלטו מהמכשיר אי פעם שאותן כמובן, לא הבין.
הוא הניח שבוודאי המשימה לא תהיה קשה מדי, לגשת ולהביא את הנערה. קלי קלות.
גרג שנא לדבר עם אנשים, באופן אישי, בדרך כלל הדיבורים נגמרו באלימות וכן הלאה.
אנה-מארי הייתה נערה גבוהה, לא יותר ממנו לפי מה שראה עד כה. בשנות העשרים לחייה. השיער שלה היה צבוע בצבע ורוד דהוי, השורשים היו זהובים-חומים. את עיניה הוא לא ראה ממרחק כזה. הן היו יותר מדי רחוקות ומוצפות באור שמש רב מכדי שיוכל לראות אותן ולשרטט אותן במוחו במדויק.
היא לבשה קפוצ'ון בצבע מוקה ומכנסי טייטס צמודים בצבע חום דהוי. הנעליים שלה פלטו צלילים חורקים של גומי על המדרכה הרטובה והיא אחזה בידה בכוס קפה קר.
"סליחה?"
לפני שהספיק להבחין בכך שהיא חסרה, היא תפחה על שכמו.
"יש לך כמה מטבעות? אני רוצה לקנות לי מאפה."
גרג עדיין היה המום מכדי שיוכל לדבר. "יש לך עשרים שטרות בתיק. למה את צריכה כסף?"
היא נראתה המומה לא פחות וחדלה לדבר.
"גרג סלם, באתי הנה כדי לפגוש אותך."
"אתה הקונה האלמוני לאוסף הצעיפים שלי משנות העשרים?" היא שאלה ואפילו לא חיכתה לתשובה. "נהדר, אימא שלי מתעקשת שאשלח אותם הרחק מעליית הגג שלה."
"-אני לא באמת כאן כדי לקנות את הצעיפים," הסביר גרג בסבר פנים חמורות.
"אם כך אני ממש חייבת לזוז," נאנחה אנה-מארי. "אני אמורה לחזור עוד היום," היא אמרה בקולה הצייצני.
גרג המשיך לעקוב אחריה. "אני כאן בגלל הכוחות שלך."
"מה?" היא פלטה בהיסח הדעת.
היא התחילה להגביר את הקצב וגרג אחריה. "אם את לא רוצה לדון בזה עכשיו אני לא אחייב אותך, תתקשרי."
הוא הניח בידה כרטיס מגנטי עם מספר טלפון וכתובת. אנה-מארי הניחה אותו בתיק שלה והמשיכה לשתות מכוס הקפה שלה.
"-בבקשה תקשיבי לי לרגע," התפלל גרג. הנערה חדלה לשתות והאזינה. "תודה. בכל אופן, שמעתי על דברים משונים שקורים, בגללך. ואני כאן כדי לעזור לך."
"אתה פסיכולוג? הלכתי למספיק כאלה," אנה-מארי צייצה. "אני יכולה לחזור הביתה?"
"למה את מבקשת רשות? אני כאן בגלל הכוחות שלך, נעשה בהם שימוש לרעה על פי הדיווחים ואני חייב לקחת אותך במיידי להשגחתי."
"אה… הכוחות האלה. אני אדבר איתך מתישהו."
היא המשיכה ללכת במורד הרחוב.
"מתי תדברי איתי."
אנה-מארי נעצרה והסתובבה. "אמרתי מתישהו." ❝

*א.ל.ה (האגודה לרווח הקוסם) אוספת מכל העולם נערים ונערות העוסקים או מתעניינים בכישוף בשל הסכנה שהם מהווים לציבור. הסיפור יעסוק באנה-מארי, נערה מכשפה שנבחרת להגיע לא.ל.ה ולחוות את הסכנה, והרגש האמיתי שפירושו להיות מכשפה*.