אש שורפת את עולמי-חלק 2: הפגקון הענק. (בבקשה בבקשה בבקשה תתחילו להגיב לי!!!)

התנשמתי לאיטי.
המולות נשמעו מבחוץ, נוקי מנסה להיכנס הנה בכוח, התרחקתי מהדלת באיטיות.
הונסאי שעמד כעת לידי החל לנהום באכזריות לעבר הדלת, בעוד שאני יורדת למחסנים שלמטה.
"איפה יש כאן אוכל?" שאלתי את עצמי כשפתחתי את דלת המחסן.
מאות ארגזים סודרו בערימות במחסן, על חלקם הופיעו כתוביות אך בגלל ראשי הכואב לא הצלחתי לקרוא אותן, החלטתי לשבור את הארגזים עד שאמצא את האוכל. הלכתי אל הערימה הראשונה ושברתי את ארגז העץ, בתוכו היו שלל פירות הדר טעימים וראויים למאכל, זאת כנראה ערימת האוכל.
שברתי עוד ארגז ובו מצאתי בשר בשביל הונסאי, הבשר היה נא בדיוק כפי שהונסאי אוהב אותו, לקחתי את השלל ועליתי. הונסאי חיכה ממש במעלה המדרגות (הנחתי שהוא הריח את הבשר), נתתי לו את האוכל שלו והתיישבתי כדי לאכול את שלי. לרוע המזל, הארוחה לא נמשכה הרבה זמן.
הדלת נהרסה בערך כשגמרתי את הפרי החמישי שלי, בחוץ היה סוס עם כנפי דרקון עם קרן גדולה על מצחו מכוסה הקשקשים, על הסוס-דרקון-קרנף נוקי ישבה בנוחות. היא קפצה מהחיה ושלחה אש לכיוון הונסאי שעמד לידי, האש פגעה באחד מקוצי הקרח של הנמר והוא התחיל ליילל.
הנמר הלבן צלע לעבר פינת החדר והחל ללקק את פצעיו שנגרמו מהאש של נוקי.
"מה זאת החיה הזאת?" שאלתי בתדהמה והתרחקתי צעד אחד אחורה.
"הו," אמרה נוקי "זאת? קוראים להם פגקונים, מצאתי את מורקר בערבות החול הלוהט ומאז הוא חברי הטוב ביותר. את לא מאמינה עד כמה פגקונים יכולים להיות חזקים!"
מורקר הפגקון הסתער עליי.
הוא היה זריז ביותר וכנפי הדרקון הענקיות של מורקר חסמו את דרכי, הוא שלח את זנבו ותפס את רגלי. נפלתי לאדמה בזמן שהפגקון משך אותי אל נוקי שצחקה בקול רם.