אש וקרח פרק 6

"מה. זה. היה?" שאלתי את עצמי, "ולמה זה נעצר דווקא בשם שלו?" המשכתי לשאול. "טוב מה שזה לא היה זה בטוח לא היה חלום, אולי חיזיון?" הרהרתי לעצמי מסתכלת בהיסח הדעת על השעון ורואה שהשעה כבר שעת צהריים, 'אולי אני כבר יכולה לקום' חשבתי וניסיתי לקום, עוד פעם ולמרבה הפתעתי הצלחתי. יצאתי מהחדר והתהלכתי במסדרונות המרפאה, לכל האנשים שהיו שם היה מראה דומה: שיער בהיר, עור בהיר ועיניים בגווני כחול וקצת ירוק והם לבשו בגדים בסגנון דומה: הבנות שמלות בהירות ונעליים לבנות והבנים לבשו חולצות בהירות כמו של ימי הביניים, מכנסיים ארוכים בצבע חום ונעליים שחורות, 'איזה לבוש מוזר' חשבתי לעצמי כשראיתי את האחות שטיפלה בי והתקדמתי אליה, היא ראתה אותי ונופפה לי מתקדמת גם היא.
"אני רואה שהצלחת לקום, את מתרפאת ממש מהר אולי זה חלק מכוח המים שלך." אמרה לי כשהגעתי אליה.
"איזה כוח מים, מה כמו שיש לקטרה מאווטאר?" שאלתי.
"אני לא יודעת מי זאת קטרה אבל אם הבנתי נכון למה את מתכוונת, אז כן." היא השיבה. 'אין אצלם טלוויזיה?… מוזר' חשבתי לעצמי.
"טוב, אז אם להתייחס עכשיו לדבר חשוב יותר, הבראתי, אני יכולה לצאת עכשיו לחצי האש, נכון?" שאלתי וידעתי שלא משנה מה תהיה התשובה אני אצא בכל מקרה.
"אם את כל כך מתעקשת על זה אז את יכולה." אמרה ואני כבר התחלתי לרוץ לעבר הכניסה כששמעתי אותה צועקת לעברי, "רק אל תאשימי אותי אם יפגע בך כדור קרח!" חייכתי לעצמי וידעתי מה עומד לקרות לי כאשר אעבור את הגבול לחצי הקרח. אמרתי שלום לשון וקאלה כשחלפתי על פניהם המבולבלות בריצה ויצאתי מהמרפאה.
בלכתי ברחבי חצי הקרח חלק מהאנשים שהיו שם הסתכלו עלי בצורה מוזרה שהייתה מעורבת בזהירות הערצה ועוד משהו, אולי תהייה, ניסיתי להתעלם מהמבטים והמשכתי ללכת לכיוון הגבול, כשהגעתי אליו כולם נעצו בי מבטים של פחד כאילו אומרים לי, 'זה מסוכן' ו'אל תעשי את זה' אך אני רק החזרתי להם מבט של 'לא אכפת לי' וחציתי את הגבול אל חצי האש.
כמו שקרה לי בחצי הקרח, כשעברתי הרגשתי גל של חום עובר בי אך התרגלתי אליו במהרה. התחלתי ללכת בחיפוש אחר אנשים שאולי ירצו להצטרף אלי אך עוד לפני שהספקתי ללכת עשרה צעדים הרגשתי משהו חזק שפוגע בי ומקפיא את כולי, "נו באמת" מלמלתי לעצמי לפני שהתעלפתי, שוב…