אש וקרח פרק 18

נ.מ. שון
אז כמו שכבר הבנתם, מישהו חייב לרפא את הפצע של אורי ואני כבר חשבתי על שתי אפשרויות, ג'יין או קאלה. אחת מהן בטוח תוכל לרפא אותו לא? זה בכוח המים שלהן.
"טוב, אז מי מכן עושה את זה?" שאלתי אותן, לא נראה שמישהו מהם הבין.
"מי מאיתנו עושה מה?" שאלה קאלה, היא באמת לא הבינה.
"מין מכן מרפאת את הפצע של אורי, את או ג'יין?" שאלתי, מנסה להבהיר להן למה אני מתכוון.
"אף אחת, זה פצע עמוק מדי וקשה מדי, לאף אחת מאיתנו אין מספיק כוח כדי לרפא אותו." אמרה ג'יין. נבהלתי, אם לא הן, אז מי אמור לרפא אותו?
פתאום ברן התפרצה, "אני יודעת שאתם חושבים שאני די טיפשה, אבל אולי הפעם תקשיבו לי," אמרה.
"למה את חושבת שאנחנו חושבים שאת טיפשה?" שאל אורי וגנח בכאב.
"אתה אל תדבר וזה לא חשוב עכשיו, יש לי רעיון."
"אנחנו מקשיבים." אמרה קאלה.
"יופי, טוב לפני בערך חודש שמעתי מישהו מדבר על המקום הזה ואומר שיש בו מאגר מים שיכול לרפא כל דבר, אבל לפי מה שהבנתי, הוא לא ממש ידע על מה הוא מדבר, זו הייתה רק שמועה." אמרה.
"טוב, גם אם זו רק שמועה וגם אם לא, אנחנו חייבים לחפש ולמצוא את האגם הזה, רוב השמועות ששמעתי על המקום הזה התבררו בסוף כנכונות." אמרתי.
"אני יכולה להעיף מבט מלמעלה, פעם קודמת שעשיתי את זה ראיתי גם את קאלה וברן בדלת, אותך ואת אורי בעץ וגם ליער הזה הייתי מן צורה של חץ שמצביע לאיזה כיוון, אולי שם נמצא האגם." אמרה ג'יין.
"צורה של חץ אמרת? מה זאת אומרת 'מצביע לאיזה כיוון' יש רק ארבעה כיוונים- צפון, דרום מזרח ומערב. על איזה מהם הוא מצביע?" שאלתי.
"הוא לא מצביע לאחד מהכיוונים האלו, הוא מצביע למעלה ולמטה, לשני הכיוונים האלו." אמרה.
"טוב, אז נתפצל, אנחנו נרד למטה ואת תעלי למעלה כי את היחידה שיכולה לעשות את זה חוץ מאורי." קבעתי והתחלתי ללכת, נחוש למצוא את האגם הסודי. תוך כמה שניות כל השאר הצטרפו אלי.
"רגע, צריך לקבוע נקודת מפגש אם לא נמצא את האגם תוך פרק זמן מסוים." צעקה ג'יין מרחוק.
"בעוד שלוש שעות, ליד העץ שאורי ואני נכנסנו דרכו." צעקתי אליה בחזרה. היא הנהנה ועלתה למעלה.

נ.מ. ג'יין
וואו, לראות את הכל מלמעלה, שוב. למען האמת, אני לא חושבת שזה יפסיק להדהים אותי מתישהו, זה כל כך יפה. טוב הנה העץ שמצביע למעלה, הוא פשוט נראה בצורת חץ, לא כמו סתם צורה של עץ מחודד אלא ממש צורת חץ, זה מדהים. הנה לידו העץ המצביע למטה, אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה, פשוט מבינים שזה הכיוון אליו הוא מצביע, ראיתי אותם הולכים למטה כמו שיירת נמלים קצרה, העפתי מבט זריז רק כדי לבדוק אם הם מתקדמים בכיוון הנכון, ראיתי שהם בסדר והמשכתי לעלות, עוברת דרך העננים הבלתי מורגשים מעל היער ומגיעה למקום חשוך, אך עם זאת יכולה לראות בו הכל…

נ.מ. ברן
בזמן שג'יין עלתה לה למעלה בקלות, אנחנו הלכנו בכיוון שהיא הראתה לנו, בסוף הגענו אל העץ ששון ואורי נכנסו ממנו, מוזר.
"למה אנחנו פה?" שאלה קאלה, גם היא כמוני, לא הבינה.
"מכיוון שזה הכיוון, אולי יש עוד מערה בתוך העץ חוץ מזו שהיינו בה ושם נמצא האגם." אמר שון, אורי רק הנהן, כנראה כאב לו מדי בכדי לדבר, הוא איבד יותר מדי דם.
"טוב, אז למה אנחנו מחכים? בואו נרד לשם." אמרתי בחוסר סבלנות.
"אבל מה יהיה עם אורי? אנחנו לא יכולים לקחת אותו איתנו, אנחנו אפילו לא בטוחים שהאגם נמצא שם." אמרה קאלה.
"אני מציעה שנשאיר את אורי כאן ואחד מאיתנו יישאר איתו למקרה שג'יין תחזור או למקרה שתהייה סכנה." הציע שון, אך לא נראה שהתכוון להתנדב להישאר עם אורי, אורי הזעיף פנים, אך לא התנגד.
"אני אשאר איתו." התנדבה קאלה, "ממילא אני הכי פחות מועילה בדברים האלה, אני רק אעכב אתכם. אם אשאר עם אורי אוכל גם להפחית את הכאב שלו ברגל."
"את צודקת, את ואורי תישארו בחוץ וברן ואני ניכנס ונחפש את האגם." אמר שון ושנינו נכנסנו פנימה לתוך העץ. ידעתי שמרגע זה אנחנו תלויים אחד בשני, אין לנו דרך לתקשר עם האחרים ולקרוא לעזרה במקרה הצורך, הם יוכלו לדעת שקרה משהו רק אם לא נצא בשעה שקבענו. פתאום שמעתי חבטה חזקה אך עמומה במורד המדרגות. שון, משהו קרה לו. התחלתי לרוץ במורד המדרגות, נזהרת שלא למעוד עליהן, כשהגעתי למטה ראיתי את שון שוכב על המדרגה השלישית מהאחרונה ודם יורד לו מאזור הראש, ידעתי שמשהו רע, אם לא רע מאוד קרה לו. נשארתי רק אני…