אש וקרח פרק 17

נ.מ אורי
זה היה ממש מוזר, כאילו ישנתי, אבל לא לגמרי, העיניים שלי היו עצומות אבל יכולתי לשמוע כל מילה שלהם. "הארס מימי," רציתי לומר להם, "ג'יין או קאלה יכולות להוציא אותו בעזרת כשפות מים." איך אפשר לעזור כשאתה במצב מוזר כל כך? 'אני לא יכול לדבר, אולי אני יכול לזוז, אני מקווה שהתיק עדיין עלי, אולי אוכל לנסות להוציא את המים והם יבינו למה אני מתכוון. טוב, אני לא אדע אם לא אנסה.' התחלתי במלאכה ומרוב מאמץ כבר לא יכולתי לשמוע את הקולות שלהם.

נ.מ קאלה
"הוא זז!" קראתי כשראיתי שאורי מתחיל לזוז.
"זה נראה כאילו הוא מנסה לעשות משהו, אולי הוא יודע איך נוכל להציל אותו והוא מנסה להראות לנו את זה." אמר שון.
"ממתי אנשים יכולים לזוז כשהם חסרי הכרה?" שאלה ברן.
"הוא לא חסר הכרה, הוא בתרדמת שהארס כופה עליו, ככה הוא יכול לזוז ו-" הוא לא הספיק לסיים את המשפט לפני שג'יין קטעה אותו, "הוא מנסה להגיע לתיק, הוא מנסה להוציא ממנו משהו." היא אמרה וכמה שניות אחרי זה הוא הוציא מהתיק בקבוק מים.
"מים, מה קשור מים?" תהה שון.
"אני יודעת, בארס של תולעי הענק מצויים מים, אני וג'יין יכולות לעשות כשפות מים ולהוציא את הארס מהגוף שלו." נזכרתי במה שהיה כתוב באיזה ספר שקראתי.
"אז למה אתן מחכות תוציאו אותו!" קרא שון בהתרגשות.
"אני חושבת שעדיף שג'יין תעשה את זה, היא יותר טובה בכשפות מים ממני." אמרתי.
"כן, אבל את יותר מיומנת בזה ממני, את תדעי יותר טוב איך לעשות את זה, אני חושבת שקאלה אמורה לעשות את זה," אמרה.
"תחליטו כבר, אין זמן!" צעק שון שכבר התחיל להתעצבן מהחשיבה המרובה שלנו, מוזר דווקא חשבתי שהוא אוהב לחשוב.
"בסדר תירגע," אמרתי והתקרבתי אל אורי, התרכזתי בארס של התולעת ובדם שלו והתחלתי. בהתחלה לא קרה כלום אך אחרי כמה שניות אורי התחיל לזוז ומפיו יצא נוזל שקוף ירקרק ואם עיני לא הטעו אותי מרוב מאמץ אז הוא היה אפילו קצת זוהר.
"ג'יין, את יכולה בבקשה לאדות את הארס כדי שלא יכנס לאחד מאיתנו במקרה?" שאלתי את ג'יין.
"אין בעיה." אמרה ואידתה את הארס, כמה שניות אחרי שעשתה זאת העיניים של אורי התחילו להיפתח ואז נסגרו ושוב נפתחו, נסגרו שוב. לקח לו כמה זמן להצליח לפתוח אותן וכשהצליח הביט סביבו בהפתעה וניסה לקום, כמובן שהוא לא הצליח, החולשה מהארס והחתך העמוק ברגלו לא הרשו לו לעשות זאת.
"אני ער, הצלחתם! באמת הצלחתם, אז אתם לא גרועים ברמזים למרות הכל." איך הוא עוד מצליח לשמור על הנימה העוקצנית שלו אני לא יודעת, הוא בדיוק כמו ברן.

נ.מ אורי
אם לומר את האמת, לא באמת חשבתי שהם יצליחו, לא חשבתי שהם יבינו את מה שניסיתי להראות להם, כנראה שטעיתי.
"מישהו צריך לטפל בחתך הזה שלך ועם כל הכבוד, אני לא מתכוונת לחזור עכשיו את כל הדרך עד למרפאה שלנו." אמרה ברן. היא צדקה, לא הגענו עד כאן כדי לחזור את כל הדרך ואנחנו ממש לא עומדים לעשות את זה עכשיו.