אש וקרח פרק 15

נ.מ. ג'יין
'למה לכל הרוחות התנדבתי ללכת לבד?' זו הייתה המחשבה שחלפה בראשי בזמן חיפוש הדבר שאין לי מושג מהו, באסה! טוב לפחות ככה יכולתי לדבר לעצמי מבלי לפחד שמישהו ישמע ויצחק עלי, "רק חבל שאין לי על מה לדבר." אמרתי.
"לחפש משהו יוצא דופן… הכל כאן יוצא דופן, מה אני אמורה להבין מזה?!" התעצבנתי על עצמי, אני לא עד כדי כך טיפשה, " אם הייתי יכולה לעוף ולהסתכל מלמעלה למטה, אולי הייתי יכולה לראות אם יש איזה משהו שלא רואים מנקודת מבט כזאת…" הרהרתי בדבר כמה דקות, "רגע, להסתכל מלמעלה! אולי יש לאזור הזה צורה מסוימת או איזה סימן שאפשר לראות רק מלמעלה, אני צריכה למצוא דרך לעלות למעלה." קבעתי לעצמי, חבל שאני עדיין לא יכולה לעשות כשפות אוויר, זה היה עוזר עכשיו, וגם כשפות אדמה אין לי מושג איך עושים. אולי אני אוכל להשתמש באש כמנוע סילון ולעלות ככה למעלה…
אם חשבתם שסתם התלוצצתי עם עצמי אז טעיתם, באמת ניסיתי את זה ואחרי כמה ניסיונות כושלים הצלחתי ועליתי לצמרת העץ הכי גבוהה שמצאתי, "מה זה הדבר הזה?…"

נ.מ קאלה
"למה את מתכוונת ב- 'נראה לי שהרגע מצאתי אחת'?" צעקה אלי ברן.
"אני מתכוונת לזה שמצאתי הרגע איזושהי פתח ואני חושבת שזה משהו שצריך לבדוק." צעקתי אליה בחזרה.
"טוב, חכי רק רגע." היא אמרה ושמעתי את קול צעדיה כשהתחילה לרוץ, "הנה אני, עכשיו איפה הדלת שלך?" אמרה לי מתנשפת ונדהמתי איך אחרי ריצה כזאת היא עוד מצליחה להכניס זלזול לדבריה.
"הנה הדלת שלי." אמרתי לה באותה נימה והצבעתי על דלת שהייתה קבועה באדמה, "ניסיתי לפתוח אותה, לא הצלחתי." אמרתי לה.
"תני לי גם לנסות." אמרה, זזתי קצת אחורה כדי לפנות לה מקום. היא ניסתה לפתוח, גם ללא הצלחה.
"בואי ננסה יחד בסדר?" הצעתי, היא הנהנה וזזה קצת הצידה, החזקנו שתינו בידית, ספרתי עד שלוש ושתינו משכנו יחד בכל הכוח. הדלת לא נפתחה.
"אין מצב, זה חייב להיפתח, צריך לבדוק מה יש שם למטה." היא אמרה, ספק לעצמה ספק לי.
"ננסה עוד כמה פעמים ואם לא נצליח נקרא לג'יין והבנים שיעזרו גם." אמרתי לה.
"אין בעיה, עוד עשרה ניסיונות." אישרה והתחלנו לנסות, לנסות ולנסות…

נ.מ. אורי
"היי שון, תגיד פתח בעץ זה דבר יוצא דופן?" צעקתי אל שון שהיה די רחוק ממני.
"תלוי, הוא מוביל למקום כלשהו?" הוא שאל.
"אני חושב שכן, יש כאן מדרגות." אמרתי לו והכנסתי את ראשי לתוך הפתח, בזה הרגע הבנתי מה קורה כשמאבדים שיווי משקל רק לשנייה, פשוט נופלים, במקרה הזה נפלתי לתוך הפתח, "שון!!! קצת עזרה!" צעקתי הכי חזק שיכלת ושמעתי אותו רץ, בדיוק כשנחתתי על משהו רך ורטוב. כל שרירי דאבו מהנפילה במורד המדרגות וגם חשבתי ששברתי כמה עצמות.
"אורי?" שמעתי אותו צועק.
"כאן למטה, תיכנס לתוך הפתח!" נדהמתי לגלות שאני יכול לדבר ואפילו לצעוק. חיכיתי כמה שניות, אני חושב ואז ראיתי אותו מולי, מתנשף כולו ועל פניו הבעה שלא יכולתי ממש להסביר, זה נראה כמו שילוב בין פחד, בהלה, גועל ובעיקר חרדה.
"לא ממש הסתכלת על מה נחתת, נכון?" שאל אותי, הנדתי בראשי. "חבל, היית יודע לרדת מיד." הוא אמר ואז ירד לי האסימון, אני עומד על משהו ג'לי, חלקלק וגדול. אני עומד על תולעת ענק…

נ.מ. ג'יין
הבטתי מלמעלה על צורת המעגל של הממלכה ולא הבנתי כלום, מלמעלה כל היער הזה שהסתובבנו בו היה נראה כמו מעגל עצים ובמרכזו קרחת יער ענקית, במרכז קרחת היער עמד עץ ובמרחק מה ממנו בין עצי היער העבותים הייתה דלת ושתי דמויות זעירות מושכות בה בניסיון לפתוח אותה, ללא הצלחה. אפילו מרחוק הצלחתי לזהות את קאלה וברן והרגשתי צורך לרדת לעזור להן אך משהו חסם אותי, למעלה הייתה לי מן תחושה מוזרה כזאת שלא ידעתי להסביר אותה, אבל התחושה הזאת, היא זו שגרמה לי להישאר למעלה ולא לרדת…