אש וקרח פרק 14

אתם בטח תוהים למה כולנו צרחנו, אז אני אסביר, אחרי שהסתובבתי ראיתי את מה שדיבר, כן, מה שדיבר, לא מי, אלא מה וזה היה העץ שקודם עשיתי לו היכרות איתי ועם חברי, לא חשבתי שהוא יכול לדבר.
"תגידי ג'יין, גם אצלכם עצים מדברים, או שזה ככה רק אצלנו?" גמגמה קאלה בזמן שהיא בוהה בעץ הענק שבזמן הזה כבר הספיק להקיף אותנו בענפים שלו מכל עבר.
"לא, ממש לא." גמגמתי אליה בחזרה.
"אז למה כאן הם כן מדברים?" התערבה ברן בגמגום מפוחד.
"אולי זה בגלל שברובו הגדול של העולם שלכם אין טבע ואתם לא ממש מכירים אותו, אז במקום הזה יש הרבה מאוד ממנו ואז זה גורם לזה להיות קצת יותר על-טבעי ממה שחשבנו." העליתי השערה ואחרי שגמרתי לדבר קלטתי שלא אני ולא הם הבנו משהו ממה שאמרתי, "לא חשוב, פשוט תשכחו ממה שאמרתי הרגע. יש לנו בעיות הרבה יותר גדולות עכשיו." אמרתי להם.
"צודקת, יש לנו בעיה לא קטנה עכשיו עם עץ, שככל הנראה רוצה לחסל אותנו כי צחקנו עליו." אמר שון.
"אני לא רוצה להרוג אתכם כי צחקתם עלי, אני השומר של המקום הזה ואתם לא מורשים להיכנס." אמר העץ.
"מה זאת אומרת לא מורשים? אנחנו אמורים להיות מושיעי העולם הזה מהרס טוטלי!" התעצבנה ברן.
הרגשתי צורך להרגיע כאן את העניינים, "אני מצטערת על ההתנהגות של חברה שלי אדון אה… לא אמרת לנו איך קוראים לך." אמרתי לו במבוכה.
"קראו לי ורת'." אמר לנו.
"אוקי אדון ורת', כפי שכבר אמרתי קודם, אני ג'יין ואלו החברים שלי. אנחנו נבחרנו להציל את העולם הזה מכוחות רשע שככל הנראה מאיימים להשתלט עליו, אני מתנצלת אם הפרענו אבל זה המקום שבו אנו צריכים להתחיל את מסענו, המקום היחיד שיש בו יותר מאש וקרח." אמרתי בנימה הכי מנומסת וסבלנית שהצלחתי למצוא. העץ הנהן ופינה לנו את הדרך.

נ.מ. ברן
"איזה יום היום? כבר איבדתי תחושת זמן." שאלה קאלה.
"אין לי מושג, את לא היחידה שכבר מתחילה לאבד כיוון." אמרתי לה, "חבל ששון לא פה, הוא בטוח היה יודע מה השעה, יש לו שעון. למה אנחנו לא לקחנו איתנו שעון מהתיק?" הרהרתי ורק אחרי שגמרתי הבנתי שדיברתי בקול, קאלה צחקה.
"כן אה… חשבתי שלהתחלק לזוגות יהיה רעיון טוב, חבל ששכחנו כמה דברים. מעניין אם ג'יין מסתדרת, היא התנדבה ללכת לבד. מה בכלל אנחנו אמורות לחפש כאן בכלל?" שאלה.
"לא יודעת, רמז, משהו שנראה לנו שיכול לעזור, אולי איזה פתח או דלת שיובילו למקום טוב יותר מסבך העצים הזה והדברים הקטנים והצבעוניים האלה שג'יין לא הסבירה מהם," אמרתי והבטתי על הצמחים הקטנים והיפים שצמחו מתחת לרגלינו ונזהרתי שלא לדרוך עליהם.
"תגידי, כשאמרת דלת סתרים התכוונת ברצינות?" שאלה אותי קאלה.
"מה את חושבת? נראה לך שבאמת נמצאת במקום כלשהו באזור הזה דלת סתרים? אני לא חושבת." אמרתי לה בזלזול.
"אז תחשבי שוב, כי אני חושבת שהרגע מצאתי אחת." אמרה לי וזיהיתי בקולה קצת פחד.

נ.מ. שון
"תגיד, מה אנחנו אמורים לחפש פה בכלל?" שאלתי את אורי.
"לא יודע, משהו יוצא דופן, אני חושב." אמר לי.
"תהיה קצת יותר ספציפי בבקשה, מכיוון שכרגע, כל מה שאנחנו רואים הוא יוצא דופן." אמרתי לו וגיחכתי.
"נו באמת, את צודק לגמרי. בוא נאמר, שפשוט נחפש דברים ואם משהו ימשוך את תשומת ליבו של אחד מאיתנו, הוא יקרא לשני ונבדוק אותו." אמר לי, ומאיך שהוא דיבר הבנתי שהוא לא כל כך ידע איך לנסח את זה.
"אני אקבל את זה כלחפש דברים שימשכו את תשומת ליבנו, בקצרה." אמרתי לו, הוא הנהן במרץ והמשכנו ללכת.