אשת חתול- בת לגורל פרק 4
"את מכירה אותו…" אמרתי לה , מבולבלת וכועסת…
השער שלי התפזר בעת הבריחה שלנו, של ג'ינג'ר ושלי, מאנשי הצ'יוואוה (אוי סליחה, התכוונתי לאנשי כלב) השמלה הייתה מרופטת ואני נראתי כאילו מישהו הפגיז אותי בפצצה גרעינית .. רק שאני נשארתי שלמה.
"אולי" אמרה ג'ינג'ר "יצא לנו להילחם כמה פעמים…" מיד הבנתי שזה היה יותר מזה…
"ג'ינג'ר.. מה את לא מספרת לי?" שאלתי אותה ברגע שנכנסנו למלון\מאורה שלנו
"לא פה" היא ענתה. התכוונתי לשאול למה. אבל אז הבחנתי בעשרות האנשים שהיו שם בסלון ובמטבח . הרגשתי מיד שהיו לא אנושיים. העניים שלהם היו ירוקות בהירות והאישונים היו צרים מעט. עני חתול. הם כולם היו אנשים חתול, וכנראה המשפחה החדשה שלי.
"תראו , הנה היא" אמר נער מעט יותר גדול ממני.
אני מודה. יכול להיות שפשוט עמדתי שם ובהיתי בו.
הוא היה גבוה, בהיר ואתלטי, והשיער שלו היה חום , הדבר הראשון שאמרתי היה "הענים שלך כחולות"
ממשיכה לבהות.
הוא צחק.
עשיתי מעצמי צחוק.
נהדר.
"אני לא מהסביבה" אמר הנער "קוראים לי תאי. אני מסביבת תאילנד."
"אתה לא נראה ככה" אמרתי. כמה טיפשה אני יכולה להיות?
"אנשי חתול נראים אחרת אם הם גרים במקומות אחרים" אמרה נערה בת גילי . היא בהחלט הייתה מהסביבה. העניים שלה היו ירוקות בהירות. והשער שלה היה בלונדיני. עם גווני חום.
"קוראים לי קרוליין" אמרה
"כנראה כדאי שאציג את עצמי… קוראים לי מייסי"
"את כנראה לא מודעת למה שהולך פה עכשיו.." אמר תאי
"כולם מדברים עלייך" קרוליין השלימה
"עליי? למה?"
ג'ינג'ר צחקה " כי אם אנשי כלב ניסו לתפוס אותך את חשובה" היא כבר לא צחקה. החיוך נעלם מפניה."מסוכנת להם. או לנו."
התחלתי להרגיש לא בנוח.
"לא כדאי שתפחידו אותה. זה היום הראשון שלה." אמר מישהו. זיהיתי את הקול. זה היה הוא.
הנער שככל הנראה העלבתי כשקראתי לו ציוואוה.
שיכול מאוד להיות שמכיר את ג'ינג'ר.
שהיה איש כלב .
זה היה הוא.
תגובות (1)
תמשיכי