אשליות-פרק ראשון "החלום"

~נקודת מבטה של אמילי~
"לא…מי אתם..מה אתם רוצים…הצילו.." זה היה הרגע שבו התעוררתי מהסיוט שלי, אני לא מבינה מה קורא לי, כל לילה..כל לילה אני חולמת את אותו הסיוט, וכל לילה אני מתעוררת באות הרגע, אתם שואלים איזה סיוט, עם רק הייתי יודעת, הדבר היחידי שאני זוכרת ברגע שאני מתעוררת זה רק את אותה האישה, אישה צעירה, לא יותר מבוגרת מגיל 20, אבל היא שונה, בנוסף לגוף אנושי יפהפה יש לה כנפיים, זוג כנפיים גדולות, וגם זה לא סתם כנפיים, כנפי זהב, והעיניים שלה…עיניים אדומות, עיניים של רוצחת, אני מרגישה צמרמורת כל פעם שאני חושבת על העיניים האלו, אבל זה לא הכול, אני רואה אותה פותחת את פייה מתקרבת עליי בזמן שהניבים האנושיים הרגילים גדלים, הופכים למשהו שדומה לניבי ערפד, ואז אני מתעוררת ולא מצליחה להיזכר בדבר חוץ מהאישה הזו…
בבוקר אחרי לילה ארוך אני מתעוררת ועושה את מה שעושים כולם, מצחצחת שיניים, מקלחת קצרה, אוכלת, מתלבשת, מתארגנת ויוצאת לבית הספר…
סוף סוף הגעתי, ועכשיו מתחיל עוד יום רגיל, שיעור מתמטיקה, שיעור מדעים ארוך ומיגע, סוף סוף אחרי שעה מישהו שמע את טפילותיי ויש צלצול, אני מתקדמת לחדר האוכל כשאליסון ואריאנה ליידי, אנחנו מדברות על הנשף הקרב, "אני מצאתי שמלה פשוט מדהימה בצבע הים, ושון ילבש חליפה טועמת" אומרת אליסון מתלהבת ואני רק מהנהנת עם חיוך, כאשר למען האמת אני לא מקשיבה למילה, רק מנסה להיזכר בחלום, מנסה להבין מה הלך שם "אמילי…." אריאנה מאירה אותי ממחשבותיי "מה" אני שואלת מופתעת "את עוד פה?" שואלת אות אליסון "כן, אני סתם…לא מרגישה כל כך טוב" אני משקרת…..