ארץ הפלאות-12 *-*

אימונים, מלחמה, מוות, נקמה, אובדן, רצח, מילים, ניצחון, הפסד, אהבה.
כל זה יקרה במקום אחד, בשעה אחת, עם אותם אנשים שאת חייהם מנסים להציל.
הם נמסים, נבגדים, מתהפכים ומתים כדי להשיג את מה שרוצה השלטון ורודפי הניצחון.

שיין היי ישבה בחדרה קטן. רצון הנקמה בער בנשמתה והרצון להשיג סוף סוך ניצחון נראה לה כה קרוב ורחוק, ויחד אם זה,גם המוות היה שם.

מאדלין ראתה את חייה חולפים בפרטים מעורפלים ויחד איתם גם חיי חבריה. אחד חי, או מת, אחד לא אחד כן, אחד בטוח והשני שכוח. הכל קרה לה יותר מדי מהר עד שההומור התמידי שקיים אצלה כמעט נשכח.

אדמס הסתכל על תקרת המערה המבודדת, הוא היה בודד בדיוק כמו המערה. הוא היה נשכח אבל עוצמתי. הזעם בלבו שהיה שם כבר הרבה יותר מדי זמן רק התעצם עם כל יום שעבר ויחד עם הזעם הייאוש הציף אותו.

דיימי לעומת חבריה יצאה וסיכנה את עצמה, היא הסתכלה על העצים מלמעלה והביטה בחיילים והנתינים. אי הצדק הפליא אותה והעציב אותה אבל היא ידעה או יותר נחון חשבה, שהכל יסתדר.

אמה ניסתה לשכנע את עצמה שהכל יהיה טוב. כבר שנים שהיא מחקה לרגע הזה, כבר שנים שהיא מחקה לנקמה ולעלייתה. היא ידעה לשכנע אנשים אחרים בצורה טובה מאד אבל את עצמה לעולם לא שכנע באמת האחוזים.

מר מסתשן ידע מה מצפה לו, הוא ידע מה יהיה והוא ידע למה. הוא היה כמו אב לכל אחד מצעיריו המופלאים אבל ידע שכך לא יהיה לזמן רב ושהם ידעו בבה הזמן שהוא עשה כל מה שהוא עשה ויעשה רק כדי שהם יגיעו לעולם טוב יותר, שהם הנוער של העידן ידעו מהו צדק וטוב לב.

דום חיכה להזדמנות הזו כבר זמן רב, זמן רב מדי, הוא ידע שאם ינסה להביא לעצמו את ההזדמנות הוא רק יסתכן בכישלון ואפילו הוצעה להורג. אבל עכשיו הגיע זמנו, והוא יעלה ויזרח.

המלכה האדומה לא חששה כלל. היא ידעה שעליית ענן הגיעה לממלכתה אבל הצבא שלה יגן עליה…ותמיד יש לה את הקלף הסודי שלה.

כך המשיכו כולם לחשוב והמלחמה עומדת לפרוץ. הגיבורה לא מאומנת, הסיכויים קלושים.
אבל לנתינים תמיד יש תקווה שהכל עומד להתהפך והמלכה הלבנה תקדים.