ארץ בני האלמוות – חלק 1 :)

הוא היה מוכר בזכות התכונה המיוחדת שלו להצליח לסדר את המצב בכל פעם מחדש, אך הפעם ג'ין היה נראה חסר אונים, בדיוק כמו כל שאר חברי המועצה שישבו בשולחן הארוך במרכז החדר, וכמו אחיו שהקשיבו לדבריו בקפידה, ואביו, שבחן כל מילה ותנועה שיצאה לו.
" בוודאי כולכם כבר שמתם לב לבעיה שעליה אני הולך לדבר איתכם," הוא התחיל בנאומו, שעל אף שכולם ידעו שאינו יודע מה לעשות במצב הזה, היה נראה שליו ודיבר בביטחון מלא.
" צפיפות. כל מי שנמצא בחדר הזה, וגם מי שלא, כבר לא יכול לקבל אפילו טיפה פרטיות, לא יכול לצאת מהבית שלו ולא לראות עוד אנשים מסתובבים בחוץ. זו הבעיה שלנו, האוכלוסייה שלנו הכפילה את עצמה בארבע השנים האחרונות, והיא רק הולכת וגדלה. בסופו של דבר אל-אובליסק תתפרק, ודבר כזה אסור בשום אופן שיקרה, כי האזור החיצוני מסוכן פי כמה מהדברים הרגילים שאנחנו מכירים." ג'ין הסביר בקפידה.
" מה אתה רוצה שנעשה?" צעק אחד מחברי המועצה לעברו.
" כל דבר." ענה, " חייבים למצוא פתרון לבעיה הזאת, לא אכפת לי איזה, כל עוד הוא לא פוגע באנשים. כל אפשרות שתמצאו ותראה לכם נכונה, אני מבקש, תבואו אלי ותודיעו לי. אני מבטיח לכם שאפנה את הרשימה שלי כך שההצעה שלכם תהיה במקום הראשון. סיימנו."
כל אנשי המועצה קמו מכיסאותיהם ברעשים מעט צורמים. ג'ין נשען עם ידיו על השולחן ונאנח.
" היי," יד נחה על כתפו. הוא הסתכל לצד וראה את אחיו הבכור מנסה לעודד אותו בחיוך שלו, " אני בטוח שכבר תצליח לחשוב על משהו."
" תודה, קאלין." השיב ג'ין, " אבל הסיפור הזה מסובך יותר מכל דבר אחר שנתקלתי בו, אני לא יודע אם בכלל אוכל לחשוב מרוב דאגה."
" אתה צריך לנוח מהמחשבה הזאת, אתה מתעסק בזה במשך כל השבוע האחרון." קאלין תפס את זרועותיו של אחיו ככה שלא יזוז ויוכל להקשיב לו היטב.
" לך," אמר, " ואם תצטרך משהו, אני וברון נהיה כאן בשבילך, בסדר?"
" בסדר." קאלין שחרר את אחיזתו וג'ין פנה ללכת ולצאת מהאולם.