ארץ בני האלמוות- חלק שביעי <:

קאלין ישב על הרצפה בחדרו, משעין את גופו על המיטה שלו ואת ראשו מכביד לאחור על הסדינים הרכים שלה, מביט על התקרה ובוהה.
פניו היו רטובות מדמעות שעדיין זלגו מעיניו, והוא היה נראה מיואש ושבור יותר מתמיד.
הדלת נפתחה לאט, קאלין אפילו לא טרח להביט לכיוונה.
צעדים קטנים וקלים נשמעו מתקרבים לכיוונו.
" קאלין." אמרה וואנה בקולה הדואג ואימהי.
" בבקשה, אני לא יכולה לראות אותך ככה." היא התכופפה אליו וניגבה את פניו הרטובות עם ידה.
הוא הביט בה ולא חייך, כפי שתמיד עשה.
" ג'ין החליט לעשות לי טובה ולא לבוא?" הוא שאל.
" אל תעשה את זה." ביקשה, " אתה יודע שקשה לו להביע רגשות בפני אנשים."
" אף פעם לא הבנתי איך התחתנת איתו." חיוך קטן עלה על פניו.
"לאהבה סיבות שונות." ענתה וחייכה אליו בחזרה, " מי כמוך יודע."
וואנה כרכה את שתי ידיה סביבו וחיבקה אותו חיבוק חם ומעודד.