ארץ בני האלמוות – חלק ראשון <:

בגלל קריאה מיוחדת המועצה התכנסה באופן מפתיע לפגישה שנאמרה כי היא חשובה ביותר.
ג'ין ידע במה מדובר, וגם ידע מי ביקש להתכנס ולדון בעניין הזה ולמה, אך בכל זאת הוא החליט לשאול של מי היה הרעיון.
" שלי." ענה קאלין, הביט ברצינות אל תוך עיניו של אחיו.
" למה?" ג'ין הקפיד לשאול, אף שלא היה בכך צורך כלשהו, כי התשובה הייתה ברורה לכולם.
" אתה יודע למה." ענה קאלין, שכמו כל חברי המועצה ידע שתפקיד שאלותיו של ג'ין הוא למשוך את הזמן ולהתרחק מהעימות בין שניהם.
שניהם הפנו את מבטם לברון שישב בכסא מול קאלין. ברון, שהיה האח הצעיר ביותר מן השלושה, ידע מצויין שבמקרים שכאלה אסור לצדד באף אחד, ולכן שתק והשתדל להימנע מקשר עין.
" בוא ואשאל אותך משהו," החל קאלין את דבריו, " זה נראה לך הגיוני שאנשים יפחדו לפעול על פי רצונם החופשי כי הם יודעים שאם יטעו, אפילו בפרט הכי קטן, הממשל ירצח אותם?"
" יש לך הצעה טובה יותר?" שאל אותו ג'ין בחזרה.
" חיסול של אנשים חפים מפשע הוא לא פתרון לשמירה על הממלכה." המשיך קאלין בטענותיו.
" הם לא חפים מפשע."
" לאיש שגונב חתיכה של לחם בשביל להאכיל את משפחתו לא מגיע למות באכזריות שכזאת." התקומם קאלין במקומו.
" קאלין." ברון לחש לעברו בשקט בשביל שישמור על קור רוח.
" הסכמתי לקחת את תפקיד השופט כדי לעשות צדק. ומה שאני עושה עכשיו, הוא ההפך הגמור מהמושג הזה." הוא הוסיף, משתדל לשמור על טיפת האיפוק שנשארה לו.
ג'ין התרחק מהשולחן וסימן לקאלין לבוא אחריו.
ברון צפה בהם מדברים בניהם בפינת החדר הגדול. הוא הסתיר מעט את עיניו עם ידו, עצם אותן והתרכז, עד שהצליח לשמוע מה הם אומרים.
" יצאת מדעתך." אמר לו ג'ין.
קאלין שתק והביט בו.
" אני מודה שלעולם לא אבין מה עובר עלייך," המשיך, " אבל אתה צריך לשמור על פרופורציות. כשהגינו את ההצעה אתה הסכמת לה."
" בוא לא נכניס מילים לפה שלי, אמרתי שאני מסכים כל עוד זה פתרון זמני בלבד." ענה קאלין באיפוק.
" ואנחנו עדיין מחפשים פתרון טוב יותר, אבל כרגע-"
" כרגע אתם לא עושים כלום, ואני עד לכך, ג'ין."
" אולי בגלל מה שקרה עם גאיה-"
קאלין נעץ בו מבט זועף ומשתק.
" לא נעים לי לומר את זה," אמר ג'ין, " אבל עברה יותר משנה, אתה לא חושב שהגיע הזמן לעבור הלאה?"
" עשה לי טובה, ג'ין," ענה קאלין, " תשתדל לא לומר שטויות."
הוא סיים את שיחתם ופנה לצאת מהחדר. פניו של ג'ין התמלאו בייאוש לגבי קאלין, הוא שמע כסא חורק מכיוון השולחן הגדול וראה את ברון יוצא אחרי קאלין מהחדר.
אין מה לעשות, ברון אתה ידע איך לעודד אותו, גם כשהמצב היה נראה כמעט אובדני, לפתע אחרי שיחה ארוכה בין שניהם החיוך חזר לפניו.
וג'ין תמיד תהה איך הוא מצליח לעשות את זה.