ארנב לבן

סן התעורר,
זה היה יום בהיר ושימשי ,הוא הסתכל לצד ימין, שם שכב לו בנוח רן, אחיו התאום מחובק עם בובת ארנב ורדרד שעין אחת שלו הוחלפה בכפתור.
שיערו הקצר והלבן היה מבולגן לגמרי על כרית קטנה והוא נשם בקצב סדיר ועדין.
סן בהה בו למשך כמה דקות עד שאמו נכנסה דרך הדלת ,גם שערה היה לבן וארוך,אסוף במטפחת ששימשה בעבר למפת שולחן אדומה.
"בואו החוצה,אבא מטפל בגינה והוא צריך את עזרתכם" היא אמרה בחיוך התמידי שלה.
"רן עוד ישן" השיב לה סן.
ובאותו הרגע רן התעורר למשמע שמו ומלמל בקול ישנוני רצף של תלונות לא ברורות.
אמו ואחיו צחקו .
לפתע אב המשפחה נכנס פנימה בחיוך.
הוא היה הכבשה השחורה במשפחה, שערו חום ועובר מעט אחרי האוזניים וזקנקן עדין מבצבץ מסנטרו.
הוא לא נראה שייך למשפחה, אך הוא היה מקור ההומור והשמחה בביתם.
סן בהה שוב למשך כמה דקות בתמונת המשפחה המחויכת ואז קם במרץ ורץ החוצה .
אחריו גם רן שעיניו לא התרגלו לאור הבוקר הבוהק."לא כדי לך לקחת את הארנב שלך אתך" אמרה אמו בקול דואג מעט"הוא יתלכלך!" ,רן הסתכל על בובת הארנב לכמה שניות והחזיר אותה למיטה. לאחר מיכן רץ בנמרצות אחרי סן ונעמד לידו.
שני ההורים היצתרפו אליהם ואב המשפחה ושמו הייק נעמד מול שורת ה"חיילים" .
"ה-קשב! היום בידינו משימה חשובה ביותר! לפתור את מצוקת הצנוניות!" כל המשפחה צחקקה.
"צבע הגננים".
הם החלו לעדור חוץ מרן שהלך להביא מים מהנהר שהיה לא רחוק.
כשחזר,לא היו מים בידו,והוא רץ בהתלהבות רבה.
"סן! סן! מצאתי ארנב לבן במורד הנהר! והוא גדול ויפה!" סן הסתובב אל כיוונו של רן וצעד אחורה כדי שלא יתנגשו.
רן עצר את הריצה שלו והסדיר את נשמתו.
הוא הניח את הדלי על הרצפה וחזר על דבריו "מצאתי ארנב לבן במורד הנהר! והוא גדול ויפה!"
חיוך עלה על פניו של סן והוא אמר "תראה לי אותו!" שניהם רצו אל כיוון הנהר בהתרגשות.
ושם הוא היה, ארנב גדול ולבן,פרוותו הייתה נקייה ונראתה כל כך רכה . עיניו היו אדומות וגדולות ואוזניו ארוכות וזקופות.