ארבע הסגולות | 34 ואחרון – חלוקת מתנות והיציאה למסע

שבוע אחר שפקחה סוני את עיניה ניצבו בני החבורה על מדף הסלע לפני שערי מגדל המחוללים. אדון המחוללים הגיע להיפרד מהם, ומשני צידיו עמדו יכין ובועז, שומרי המגדל. אפילו מחוללת הברק הסכימה להיפרד לשעה קלה מהקומה השביעית כדי לברכם לקראת המסע.
"חבל שאינך יכולה לבוא איתנו," אמרה סוני כשחיבקה אותה ניאל בחום.
"צר לי, ילדתי, את הרי יודעת שאסור לי לנטוש את מגדל המחוללים," השיבה האישה הדקיקה וליטפה ברוך את שערה, "אך אינך צריכה לחשוש, המחוללת הנבחרת איתכם. אם חיננית אינה נלחמת במכשף המטונף, לפחות שתגן עליכם…" הוסיפה בקריצה.
חיננית נפרדה משלושת מחוללי האורות הזקנים.
"שוב את נוטשת את אוהביך הקשישים ויוצאת למסע מסוכן…" ניגב בועז דמעה מעינו.
"אל תנסה לעורר אצלה ייסורי מצפון," זרק לעברה יכין מבט מתגרה, "אתה הרי יודע שהילדה הזאת קרה כקרח כלפי הלבבות הישישים שלנו…"
"די לכם, אהוביי," גערה בהם בחיוך המחוללת הגבוהה, "אתם הרי יודעים את גודל המשימה המוטלת כל כתפיי."
"זו אינה המשימה היחידה המוטלת על כתפייך…" אמר יכין, "צפי שלקישא יופיע בשלב כלשהו במסע."
"המחוללת בוודאי מודעת לכך, נכבדיי," התערב אדון המחוללים ושלח מבט יודע דבר לעבר חיננית.
"כן כן…" אמר בועז וקינח את אפו, "הילדה בהחלט מודעת לכך, ואני בטוח שבמפגש הבא שלהם תראה חיננית את מלוא כוחה ותפטור אותנו מהדאגה התמידית הרודפת אותנו לשלומה."
"אני איני בטוח כל כך…" מלמל אדון המחוללים מתחת לזקנו, אך לא הרחיב בדברים. "הבה ניגש להיפרד מחבריך למסע," אמר לחיננית בקול, "יש לי כמה דברים חשובים לומר להם."
שני שומרי המגדל הנהנו בראשם, הוסיפו עוד אי אילו מילות פרדה חמות למחוללת הצעירה ושבו לעמדתם בשערי הטירה.
אדון המחוללים נעמד לפני צמד האחים בפנים רציניות. משמאל לישון עמד אחאיים בפנים זעופות, ולימין דיה עמדה סוני. נרתיק עור מיוחד נתלה על חולצתו של ישון, ומתוכו הציצו פניו השקופות של גדג.
את הנרתיק תכנן אדון המחוללים. מחולל האורות הזקן, בזכות מחקריו המעמיקים על יצורי המים, פיתח נרתיק נשיאה מיוחד לגדג, שנותר פתוח בלי שיישפכו ממנו המים אפילו תחת טלטולים עזים. כך היה יכול יצור המים להציץ מפתח הנרתיק בכל עת שירצה, בלי להיות תלוי במצבי רוחו של ישון.
חיננית נעמדה לימין סוני, וניאל תפסה את מקומה לצידו של אדון המחוללים ושלחה אל החבורה את מבטה החם.
"חבורה אמיצה", פתח אדון המחוללים במבט רציני, "כידוע לכם, המסע שאתם עומדים בפתחו איננו מסע פרטי שלכם. אתם נושאים על כתפיכם את משא העולם כולו. ההצלחה שלכם – היא ההצלחה של העולם כולו, והכישלון שלכם הוא כנראה הסוף של העולם כפי שאנו מכירים אותו היום."
דיה הישירה מבטה לעבר פניו הרציניים של אדון המחוללים. הזקן לא מוצלח כל כך בשיחות עידוד… חשבה לעצמה, אך העדיפה לשמור את מחשבותיה לעצמה.
"איני בא להלחיץ אתכם, חלילה," הוסיף האיש הזקן והעביר את מבטו מאחד לשני, "אני משוכנע שתצליחו במשימתכם, אף שהיא כמעט בלתי אפשרית."
אח… כל כך מנחם ומעודד… נאנחה דיה בליבה, מעניין אם גם חיננית זכתה לשיחת חיזוק כזאת לפני המאבק שלה עם לקישא… לא פלא שהיא נכשלה…
"אתם ודאי תוהים לעצמכם מדוע אנו מטילים את כובד האחריות על קבוצה קטנה כל כך, ואיננו שולחים איתכם ליווי של אבירים ומחוללי אורות," אמר אדון המחוללים ומרט שערה לבנה ארוכה מזקנו.
השאלה הזאת באמת הטרידה את דיה, אך את התשובה לכך כבר קיבלה מדעי, החבר של חיננית וניאל. הנערה הוציאה ממנו מידע שימושי רב בזמן האחרון…
"איננו יכולים לשלוח ליווי גדול איתכם, כי קבוצה גדולה תמשוך תשומת לב שתזיק לשליחות יותר משתועיל," הסביר מחולל האורות, "אך אל תחשבו שאנו מפקירים אתכם לגמרי. מחוללי אורות נשלחו לרחבי היבשת במשימות שונות שנועדו לסייע לכם בעקיפין, ייתכן שתפגשו כמה מהם בדרכיכם."
גם זאת כבר ידעה דיה, אך הנערה לא הצליחה להוציא מדעי מה בדיוק אמורים אותם שליחים לעשות. מחולל האורות הצעיר טען שאינו יודע מה בדיוק תפקידם, אך דיה הייתה משוכנעת שהוא יודע יותר ממה שהוא מוכן לגלות. דעי היה אחד המחוללים שהופקדו על שמירת הקשר עם השליחים. אומנם, אף שהפיתוי היה גדול, התגברה די ולא לחצה על המחולל הצעיר. הנערה ידעה שלחץ נוסף בעניין זה לא רק שלא יועיל, אלא אף יגרום לאיש הצעיר לשתוק גם בדברים אחרים.
"לפני שתצאו, ברצוני להעניק לכם כמה מתנות שימושיות לדרך," אמר אדון המחוללים ושלף מכיס גלימתו תיבת עץ קטנה.
זה חדש… חשבה לעצה דיה והביטה בסקרנות על תיבת העץ, דעי לא אמר על דבר על מתנות וקופסת עץ…
עיניו של המחולל הזקן קלטו את מבטה המופתע של דיה, וחיוך החל סודק את המעטה הקשוח שעל פניו. "נראה שישנם דברים שאפילו דיה לא התכוננה אלהם…" הנערה הסמיקה במבוכה לעקיצת הזקן לקול צחוקם של שאר הנוכחים.
"ובכן ובכן," הוסיף אדון המחוללים בחיוך ופתח את קופסת העץ לאיטו, "המתנות כאן אומנם נועדו לשרת את כולכם, אך אני מפקיד כל אחת ואחת מהן בידו של חבר אחר למסע. גדג כבר קיבל את נרתיק המיוחד שפיתחתי למענו."
כעת, לא רק עיניה החקרניות של דיה ננעצו בקופסת העץ. גם ישון, סוני וחיננית התקרבו מעט להביט בחמשת הנרתיקים הצבעוניים הקטנים שהיו מונחים זה לצד זה על בד קטיפה אדמדם. גדג לא היה יצור סקרן במיוחד, ולכן נבלע בתוך נרתיקו. השריונאי הגוץ נותר מרוחק וזעוף, אך דווקא בו בחר המחולל הזקן להתחיל.
"אחאיים, שריונאי הקשת הדגול," אמר אדון המחוללים והרים נרתיק צהוב מקופסת העץ. "ידוע לי היטב כי אינך מחבב ניסים ואותות, לכן אתן לך מתנה טבעית לחלוטין, ועם זאת, כוחה רב ביותר."
אחאיים לקח בפנים חמוצות ובחוסר חשק את הנרתיק מידו המושטת של אדון המחוללים. "בתוך הנרתיק חבויה אחת הבריות החזקה ביותר בעולם. למעשה, היא חזקה אפילו יותר מהשריון שלך."
השריונאי אחז בזהירות בנרתיק, כאילו חשש שמפלצת תזנק מתוכו ותטרוף אותו.
"בניגוד לשריון שלך, המסתיר מאחוריו לב רך," הוסיף אדון המחוללים והביט בעיני השריונאי הקשוח, "הברייה שבידך רכה מבחוץ, אך כוחה עז ביותר."
"תולעת השמיר?" שאל־אמר ישון.
"אכן כן," השיב אדון המחוללים, "שמור עליה היטב. תולעת השמיר מסוגלת לחתוך כמעט כל חומר שהיא מונחת עליו."
"תולעת??" נרתע אחאיים לאחור והרחיק ממנו את הנרתיק, "איך אני אמור לשמור עליה? היא תִּמָּחֵץ בדרך! ובכלל, במה אני אמור להאכיל אותה?"
"אל דאגה," הסביר המחולל הזקן, "התולעת נמצאת במצב מאובן עכשיו, והיא כמעט בלתי שבירה. כדי לעורר אותה, עליך להניח אותה על החומר שברצונך לחתוך או לבקע וללטף אותה, היא כבר תעשה את העבודה."
"ללטף את התולעת?!" הרים השריונאי את גבתו העבותה.
"כן כן, רק ללטף אותה. רק אל תשכח ללטף אותה שוב לפני שאתה מחזיר אותה לכיס, אחרת היא עלולה לכרסם את השריון שלך…"
אחאיים התיר באצבעותיו הגסות את שרוך הנרתיק העדין והציץ פנימה, מושיט את אצבעותיו הגסות ומחטט בפנים. משנחה דעתו, קשר את השרוך ותחב בעדינות את הנרתיק תחת שריון החזה שלו.
אדון המחוללים שלף מקופסת העץ נרתיק לבן והושיט אותו לחיננית.
"קולמוס הזיזים," קבעה המחוללת וחייכה לאדונה, "אני מודה לך אדוני, אשתמש בו למקרי צורך בלבד."
"אני בטוח בכך חביבתי," חייך אליה האיש הזקן, "זיזי ההרים כבר נשמעו לך פעם אחת, מעתה לא תצטרכי לטפס על ההרים ולהילחם בהם. הם ייענו לקריאתך באמצעות הקולמוס. אנו יודעים כי אין בידך לשגר את גופך כל עוד לא תמלאי את תפקידך בליווי האחים. בינתיים יהיו הזיזים כלי התחבורה שלך."
"הזיזים?" קרא אחאיים, "אדוני מתכוון למפלצות המעופפות האלה?! איני מוכן לעבור את המסע ברכיבה עליהם!"
"לא תצטרך לעשות זאת, שריונאי הקשת," הרגיע אותו המחולל בחיוך, "זיזי ההרים אינם חמור נשיאה, אך טוב שתהיה האפשרות בידכם למקרי חירום."
אחאיים רטן והביט בפנים כעוסות על הנרתיק הלבן שקשרה המחוללת התמירה לחגורתה.
"הנסיכה שונרתה!" פנה אדון המחוללים אל הנערה שנצמדה לישון, כאילו ניסתה להסתיר עצמה ממתנותיו הפלאיות של המחולל הזקן.
"אינך צריכה לחשוש, אני יודע שאת, כאחאיים, אינך מחבבת ניסים ואותות, לכן גם לך אני מעניק מתנה טבעית, על אף היותה נדירה ביותר."
הנערה הושיטה את ידה ברעד וקיבלה מאדון המחוללים נרתיק שחור.
"קדימה," הזמין אותה אדון המחוללים, "פתחי אותו, אין לך ממה לחשוש."
סוני פיתחה את קשרי הנרתיק ביד רועדת ושלפה משם גוש שחור ומפויח.
"גחלת?!" תהתה סוני ובחנה את הגוש השחור שבידה.
"גחלת רתמים!" קרא אחאיים בהתרגשות, "חשבתי שהם כבר לא קיימים בעולם!"
הנערה הושיטה את הגוש לשריונאי, "אתה רוצה את זה? לי אין מה לעשות עם חתיכת פחם…"
"לאט לך, נערה!" גער בה השריונאי והביט בגחלת במבט מלא ערגה, "היה לי כזה פעם, לפני שנים רבות, אבל הוא שקע במצולות… למעשה," הוסיף אחאיים ושלח מבטו לעבר האחים, "הייתי שוקע עם הגחלת שלי אילולא אביכם שהציל אותי…"
"מה מיוחד בגוש הפחם הזה?"
"זהו אינו סתם גוש פחם!" הזדעק אחאיים, "את מחזיקה בידך גחלת רתמים, כל עוד לא נוגעים בה מים, היא מסוגלת לבעור לנצח! שום רוח שבעולם לא תוכל לכבות אותה!"
"שריונאי הקשת צודק, כמובן," הצטרף אדון המחוללים, "כדי להבעיר אותה את צריכה רק לשפשף אותה, וכדי לכבותה די בטיפת מים. אך כל עוד לא תכבי אותה, היא באמת תבער לנצח. זוהי מתנה נפלאה, אך כמו מתנתו של השריונאי, עלייך להיזהר בה. מי כמוך יודעת את סכנתה של האש."
הנערה התכווצה, והגחלת נשמטה מידה ונפלה ארצה. ישון הרים את הגחלת והשיב אותה לידידתו, פניה היו חיוורות כשהחזיר את הגחלת לנרתיק השחור שבידה. הפנים שלה השיבו את ישון ללילה הראשון שבו נפגשו, כשהנערה המסתורית קפאה במקומה במעמקי היער בהריחה את האש ההולכת וסוגרת עליהם.
"צר לי, נסיכה," אמר אדון המחוללים ברוך, "לא התכוונתי להכאיב לך, אך עוד תראי שהמתנה הזאת תהיה לך לעזר."
הנערה הנהנה בראשה באיטיות, ואחזה בנרתיק כאוחזת באש.
הזקן הושיט לישון את הנרתיק הבא, נרתיק ירוק. ישון לקח אותו בחשש, אך אדון המחוללים מיהר להרגיע אותו. "אין לך לחשוש, נערי, המתנה הזאת תמצא חן בעיניך, ודאי יותר משהיא תמצא חן בעיני אחותך ובעיני השריונאי."
"האם אדוני העניק לנער החביב את זרע הקיקיון?" שאלה ניאל ברכות בראותה את דיה ואחאיים נדרכים.
"אכן כן, חביבתי. הואיל וגילית זאת, למה שלא תסבירי את לנער היקר במה זכה?"
"בשמחה," פניה של מחוללת הברק אורו. ניאל פנתה אל ישון והצביעה באצבעה השקופה על הנרתיק שאחז, "ישון היקר, בתוך הנרתיק תמצא זרע של שיח הקיקיון. אך אין זה קיקיון רגיל. אם תזרע אותו בחוף הים, תגלה בבוקר שיח קיקיון שצמח בין לילה, ועליו פרי קיקיון אחד. שמור אחד מגרעיני הפרי במקום הגרעין ששתלת ואת שאר הגרעינים השלך הימה. בתום כמה שעות תצפה לך הפתעה במים."
"הפתעה?" הביט בה ישון בשאלה.
"לווייתן ענק אמור להופיע במקום שבו השלכת את גרעיני הקיקיון." ענתה המחוללת במאור פנים.
"לווייתן?!" קרא אחאיים, "קודם מפלצות מעופפות – ועכשיו דג ענק!"
"אתה יודע אחאיים," התגרתה בו דיה, "אתה יכול עדיין להתחרט ולחזור לכפר השריונאים…"
"ילדה חצופה!" רטן השריונאי, "הייתי שמח לחזור לכפר שלי! אבל שבועה היא שבועה! הבטחתי לאביכם שאשמור עליכם באש ובמים – ואני מתכוון לעשות זאת!"
"טוב מאוד," חייך אדון המחוללים, "כי ייתכן שבאמת תצטרך להתלוות אליהם גם במים… הלווייתן ישמש אתכם לחצות את הים במקרה הצורך."
אחאיים נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ, וסוני החווירה שוב. "כבר איני יודע מה עדיף…" רטן אחאיים, "להתרסק ממפלץ מעופף או לשקוע במצולות בתוך דג ענק…"
"והנרתיק האחרון לך, ילדתי," התעלם אדון המחוללים מהערתו האחרונה של השריונאי והושיט לדיה את הנרתיק האחרון.
ילדתי?! התכעסה דיה בליבה כשקיבלה את הנרתיק מידו של הזקן. ולמה דווקא אני מקבלת נרתיק אפרפר ושחוק כל כך?! ובכלל, למה אני אחרונה?
"קרן?!" קראה דיה בהפתעה כשהוציאה מתוך הנרתיק את הקרן הישנה שהשתמש בה אדון המחוללים לשלוח את ישון להיכל החוכמה.
"זו כמובן אינה סתם קרן…" אמר אדון המחוללים, "יש לה יכולות ריפוי מיוחדות…"
"אבל חיננית אמרה לי שאין הבדל בין קרן אחת לשנייה, והדבר המשמעותי היחיד הוא התוקע!"
"כך אמרתי?" היתממה המחוללת, "טוב… זה לא לגמרי מדויק…"
"העיקר הוא כמובן התוקע – ולא הקרן עצמה," אישר אדון המחוללים ולקח את הקרן מידה של הנערה, "ובכל זאת, בקרן הזאת טמונות יכולות ריפוי מיוחדות. למען האמת, היכולות הללו נטבעו בה משום שדורות של מחוללי אורות גדולים וזכים תקעו בה."
"עלייך לשמוח, דיה," הוסיפה ניאל וחייכה אל הנערה המרוגזת, "זכות גדולה היא לתקוע בקרן המחוללים. יש בה עוד יכולות פרט ליכולות ריפוי. ככל שתטהרי את ליבך, כך תגלי יותר ויותר מהכוח הטמון בקרן הזאת."
דיה החמיצה פנים. הנערה הייתה מעדיפה את הלווייתן או זיזי ההרים, אפילו הגחלת שאינה נכבית והתולעת המבקעת עדיפות על הקרן. בחוסר חשק מופגן לקחה דיה את הקרן והחזירה אותה לנרתיק המהוה וקשרה אותו למותניה.
"ועכשיו, ידידיי," חייך אדון המחוללים, "אין לי אלא לאחל לכם הצלחה במסע לאיסוף ארבע הסגולות."
"אז… איך אנחנו מתחילים את הטיול שלנו?" התגרתה דיה באחאיים, "במפלצים המרחפים או בדג הענק?"
"לא באלה ולא באלה," השיב אדון המחוללים וחיוך על פניו, "אל תמהרו להשתמש במתנות הללו, הן נועדו לשעת חירום בלבד."
"אם כך…" אמר ישון והביט במי האגם המקיפים את מגדל המחוללים מכל עבר, "אז איך אנחנו באמת אמורים לצאת מהבקעה הזאת? אולי בסירה?" הוסיף בתקווה.
"אין כל צורך בסירה, חביבי," חייך אליו אדון המחוללים והתקרב אל מדף סלע היורד אל המים, "אתם תצאו מפה בדרך היבשה."
"בדרך היבשה?!" תהתה סוני, "אבל… אנחנו הרי מוקפים במים מכל עבר!"
"מיד תראי…" חייכה חיננית והלכה בעקבותיו של אדונה. שאר החברים צעדו אחריה בחשש והביטו בסקרנות באדון המחוללים שנעמד כשני צעדים מהמים.
ניאל הרימה מהקרקע נרתיק ארוך מעור והגישה אותו לאיש הזקן. אדון המחוללים הנהן לאות תודה ושלף מתוך הנרתיק מקל ארוך פשוט למראה. המחולל הזקן אחד במקל בשתי ידיו, הצמיד אותו לגופו ועצם את עיניו.
דיה חשה שמשהו קורה. כוח בקע מגופו של האיש הזקן, או יותר נכון – מנשמתו. הכוח הלך והתעצם. הנערה חשה איך הכוח הזה מושך אותה אליו, אך היא הצליחה להחזיק את עצמה במקומה בין אחיה לסוני.
ישון אומנם לא חש בכוח המפעם כאחותו, אך הנער היה הראשון להבחין באור הכחול המתחיל לזרוח במעמקי האגם. האור הכחול הלך ועלה כלפי מעלה, משרטט מסלול ישר מאדון המחוללים והלאה, אל עבר קירות הסלע המקיפים את האדם והמכתש. הנער עקר ממקומו והתקרב אל המים, בדיוק ברגע שהחל האיש הזקן החל להרים את המקל מעלה.
המים בעבעו באור הכחול, כאילו האור שורף אותם. האור עלה ועלה, ואיתו בעבוע המים. עוצמת הכוח שבקעה מהמים הייתה כה עזה, שלא הצליחה עוד דיה לעצור את עצמה. הנערה נמשכה קדימה, לעבר אחיה. משהגיעה אליו, הצטרף אליה, ושניהם יחד צעדו פנימה, אל תוך המים הזוהרים.
ברגע שדרכו רגלי שני האחים במים, נפקחו באחת עיניו של אדון המחוללים, זוהרים באור כחול בוהק. ידי הזקן הניפו מעלה את המקל, ובאותה תנופה נבקעו מימי האגם במסלול שהתווה האור הכחול, החל מהמקום שדרכו בו רגלי האחים, וכנחשול בוער הלכה ונפערה דרך עמוקה במימי האגם.
"מ־ה ז־ה?!" גמגם אחאיים לנוכח מי האגם הנקרעים לשני הצדדים ומגלים תחתם שביל נסתר. בין האצות והחול זהרו קלות מרצפות אבן עתיקות אך שלמות. השביל נמשך בקו ישר, בלי להתעקל ולפנות.
"שביל האור!" קרא גדג שהופיע בפתח נרתיקו.
"דרך צלחה, חביביי!" קרא אדון המחוללים בקול רועם ובעיניים זוהרות באור הכחול, "שביל האור יוביל אתכם מבעד לחומות הסלע העתיקות של מכתש המחוללים. בפאתי יער האורות ימתין לכם מחולל אורות עם ציוד והדרכה להמשך הדרך. מסרו לו את תודתי!"
חיננית ירדה אל שביל האור וצעדה בו בבטחה. כשעברה את האחים, הצטרפה אליה דיה בלי להביט לאחור. ישון החל לצעוד אחר אחותו, אך מיד נעצר והביט לאחור אל יראי הניסים שנותרו לעמוד על היבשה הבטוחה.
"אחאיים! סוני! בואו! הצטרפו אלינו! זה בטוח!"
"קל לך לומר, נער הכפר שלצד הנהר…" רטן אחאיים מתחת לזקנו, ובכל זאת, עקר ממקומו והצטרף אל בן מפקדו. אך סוני נותרה נטועה במקומה. משהגיע אחאיים אל הנער, ראה שישון עודנו מביט לאחור, אל הנערה החזקה, שעמדה עתה קפואה במקומה לנוכח המים המבוקעים.
"לך אליה!" דחף בעדינות השריונאי הקשוח את ידידו הצעיר, "אומנם לא ראיתי מימיי נערה אמיצה, גמישה, זריזה וחזקה כמותה, אך נראה שמים ומעשים מופלאים מרתיעים אותה לא פחות משהם מאיימים על שריונאי זקן שכמותי."
ישון הנהן בלי להביט בחברו ושב אל הנערה.
"סוני, הכול בסדר?" לחש אליה בעדינות בהגיעו אליה.
הנערה הביטה בו במבט מפוחד, שהזכיר לו את מבטה ביער העולה בלהבות. "ישון…" אמרה ברעד, "אני מצטערת… אני… אני חשבתי שאני אמיצה יותר… אבל… איני יודעת אם אוכל לעמוד במסע הזה… יותר מדי דברים מופלאים… ומים… ואש…"
"סוני," השיב לה הנער והביט בעיניה המבוהלות, "את הנערה האמיצה ביותר שאני מכיר, ואפילו אחאיים מסכים איתי. אנא, בואי איתי, אני זקוק לך במסע שלנו, לא נצליח לעשות זאת בלעדייך. את היית אמיצה בשבילנו כשברחנו מהחתולרים וכשהתקיפו אותנו זיזי ההרים. עכשיו תורנו להיות אמיצים בשבילך. אנא, סמכי עלינו."
"אני פוחדת…" לחשה הנערה באומץ.
"אני יודע," לחש אליה חזרה, "וזה בסדר. גם אני. אבל אנחנו יחד. אנחנו צוות. כל אחד מאיתנו יביא את הכישרון והאומץ שלו למסע, ויחד נצליח!"
"התמימות שלך, ישון…" צחקה הנערה קלות, "היא שונה כל כך מהעורמה שאני מכירה מהבית… אצטרף אליך, נער, ואשמור עליך מאלו שינסו לנצל את התמימות הזאת…"
"איני בטוח אם זו מחמאה…" השיב לה חיוך, "אבל אם זה יגרום לך להצטרף אליי, אני מוכן לקבל זאת… אז… את באה?"
"קדימה ישון, הנער מהכפר שליד הנהר!" צחקה סוני וגופה נרגע, "בוא ניכנס אל המים הקרועים לשניים ונלך עם שריונאי קשוח אך רך לב, מחוללת עוצמתית בעלת חיוך מרגיש ויצור מים שנעלם בכל רגע להציל את העולם!"
ישון צחק חזרה, "ומה עם אחותי?!"
"כן כן…" השיבה סוני, "איך יכולתי לשכוח את הנערה החכמה שמתעקשת להילחם עם עצמה!"
"ואל תשכחי אותך, הנסיכה שונרתה, המסווה את עצמה בתור נערה מסתורית בעלת כוחות חייתיים…"
סוני בחנה אותו במבטה בחשש, "השם הוא סונרתה," הוסיפה בלחישה, "שונרתה היא הנסיכה."
"יבוא יום ותספרי לי על זה…" לחש חזרה.
"אולי…" אמרה סוני, "אבל לא היום…"
"נו!" נשמע קולו חסר הסבלנות של אחאיים, "אתם באים כבר?? אני רוצה להתרחק כבר מהטירה המכושפת הזאת!"
"מוארת!" נשמעה קריאתה של המחוללת ממרחק, "לא מכושפת!"
הנער והנערה צחקו, שלחו מבט אחרון אל מגדל המחוללים, הפנו את גבם ויצאו לדרך, אל המסע העתיד לשנות את פני העולם.

המשך יבוא?

* אוסיף מילות סיכום בפני עצמם.