ארבע הסגולות | 23 – הדרקון השחור והיונה הלבנה

עיניה החדות של סוני קלטו את הדרקון השחור מכה בכנפיו הגדולות כמאה מטרים צפונה מהם, בעודו מרחף בכבדות גבוה מעל למי האגם, נזהר שלא להתקרב יותר מדי אל האי הסלעי, אך מקפיד שנוכחותו הרעילה תורגש בעוצמה במגדל המחוללים.
"דרקון שחור!" קראה דיה, "אחאיים סיפר לנו עליהם! השריונאי אמר שהנזק שהם גורמים איום ונורא, כמו הנזק שעשה המכשף בכפר השהרונים!"
"אבל אחאיים גם אמר שדרקון שחור אינו תוקף סתם כך, שלא כמו מכשף," העיר ישון ואימץ את עיניו בניסיון לסקור את המפלצת הכבדה, המטנפת את השמיים הציוריים שסביב מגדל מחוללי האור. זיזי הסלע נראו בעיניהם עתה כמו זרזירים קטנים וחביבים, לעומת היצור המזוויע שהרעיד את האדמה בצווחותיו הנוראות.
"לשריונאי שלכם יש אומנם ניסיון רב, אך ידע עיוני מועט," העירה ניאל וליטפה בלי משים את הפיתוחים במעקה האבן, שהאירו תחת ידיה החיוורות, "אין כל הבדל בין מכשף לדרקון שחור. הדרקון השחור עצמו הוא התגלמות רוחו הרעה של המכשף."
שלושת הצעירים החליפו מבטים בהפתעה. "את מתכוונת לומר שהדרקון השחור הזה הוא מכשף ששינה את צורתו?" שאלה דיה.
"לא בדיוק," השיבה ניאל, "לפי ההסכם העתיק שנקבע בין מחוללי האורות למכשפים, אסור למכשפים לעבור את צלעות ההר המקיפים את אגם האור, שבמרכזו שוכן מגדל המחוללים. שום מכשף לא יעז לעבור על ההסכם ולהופיע פה, בצורתו האמיתית או בתחפושת."
"אבל אמרת שהדרקון השחור הוא מכשף!" התעקשה דיה.
"אמרתי שהוא התגלמות רוחו הרעה של המכשף." דייקה ניאל בנועם, "המכשף יכול להימצא הרחק מכאן, אפילו בקצהו האחר של העולם. באמצעות השימוש בכישוף, המכשף שולח את רוחו הרעה והמטונפת הנה. הדרקון השחור הוא רק המראה החיצוני של נפשו המתועבת."
"ניאל," אמר ישון, "דיה אמרה שחיננית יכולה להוציא את נשמתה מתוך גופה לזמן־מה, האם זה מה שעשה המכשף?"
"יש דמיון רב, כן," אישרה מחוללת הברק, בלי להסיר את עיניה מהדרקון, "אבל הדרך שאנו עושים זאת שונה לחלוטין מהדרך שבני השיקוצים עושים זאת."
מילותיה האחרונות של ניאל רעדו. גופה הדק התחלחל והתנדנד. סוני אחזה בה וריככה את נפילתה ארצה. עיניה הזהובות של מחוללת הברק היו אטומות וקפואות.
"מה קרה לה??" קראה סוני בבהלה וניערה את הגוף הדק שבידיה, "ניאל ניאל! את בסדר? התעוררי!"
"היא הביטה בעיניו של הדרקון השחור," קבע ישון והסיט את פניו מהדרקון. "רוחה של ניאל קראה תיגר על רוחו של המכשף – והובסה."
סוני הביטה בישון בהפתעה, "מניין אתה יודע זאת?"
"לאחי יש הברקות בזמן האחרון," לגלגה דיה, "אבל אני חושבת שהוא צודק. הרגשתי באפלה חודרת לגופה של ניאל מכיוון הדרקון רגע לפני שהיא נפלה."
"הצילו! ה־צ־י־ל־ו!" הניחה סוני את מחוללת הברק בעדינות על רצפת המרפסת, טיפסה בזריזות על מעקה האבן ונופפה בידיה. אך איש לא ראה או שמע אותה.
"סוני," קראה אליה דיה בבהלה, "מה אתה עושה?! תרדי מיד! את תיפלי!"
סוני התעלמה מאזהרתה של חברתה. הנערה הביטה לכל עבר, מחפשת מישהו שיוכל לעזור. עיניה החדות קלטו גזוזטרה אחרת שבלטה מקיר מגדל המחוללים כעשרה מטרים מתחתם. חמישה מחוללי אורות מפוחדים הצטופפו בה והביטו בחרדה לעבר הדרקון השחור.
"שמרו עליה!" ציוותה סוני על חבריה בלי להביט בהם, ולפני שיהיה שהות בידם למחות בעדה, זינקה הנערה אל מעבר למעקה האבן וצנחה מטה.
"סווווווניייי!!!" צעק אחריה ישון וניסה, מאוחר מדי, לתפוס את ידה. שני האחים נצמדו בבהלה למעקה והביטו מטה. תחילה, לא ראו דבר. רק לאחר כמה רגעים, כשהתרגלו עיניהם לחשכה, הבחינו בחברתם מדברת אל כמה דמויות לבנות ומנופפות בידיה בנמרצות כלפי מעלה.
אחת הדמויות נעלמה, נכנסה כנראה חזרה אל תוך המגדל. לא חלפו יותר מכמה רגעים, והינה, החלה המרפסת שניצבו בה האחים לרעוד. האחים נצמדו בכוח למעקה האבן המפותח. ישון הביט לעבר הדרקון השחור, אך רוח המכשף לא הביטה לעברם, אלא סקרה באיטיות את קירות המצודה, תרות וחוקרות כל חלון וכל גזוזטרה.
צווחה בקעה מפיה של דיה כשהחלה המרפסת לצנוח מטה. עיניו של ישון נפערו בבהלה כשנעלמה דלת המרפסת מול עיניהם.
אף שהצניחה לא ארכה יותר מכמה רגעים, לשני האחים היא נדמתה כנצח. מסתבר כי המרפסת שעמדו בה הייתה מחוברת בצירים אל קירות המצודה. כששמעו מחוללי האורות מסוני על מה שקרה לניאל חברתם, מיהרו להוריד את המרפסת הניידת לעבר הקומה שלהם.
סוני נכנסה ראשונה למרפסת הניידת, שהתחברה בהתאמה מלאה לגזוזטרה שבקומה התחתונה. הנערה קפצה מעל לשני המעקים הצמודים זה לזה ומיהרה אל מחוללת הברק החיוורת. שלושה מחוללי אור מיהרו אחריה. החיבור בין המעקים של המרפסות הפך לדלת נפתחת. אחד ממחוללי האור פתח את הדלת והוביל את חבריו אל ניאל.
"מה קרה, ילדים?" אמר האיש בקול נרגש וכרע לצד האישה לבנת השער.
"דעי?" שאלה דיה. מחולל האורות הצעיר שפגשו בכניסתם למגדל המחוללים הנהן בראשו בהיסח הדעת ובחן את מחוללת הברק חסרת ההכרה.
"ניאל הביטה בעיניו של הדרקון השחור וניסתה לגבור על רוח המכשף שבו," הסביר ישון וסימן בידיו לעבר הדמות האפלה שהוסיפה להטיל אימה מהשמיים, "אבל המכשף ניצח, וניאל קרסה חסרת הכרה לידיה של סוני."
"פנו מקום, ילדיי," דמותו הגבוהה והעתיקה של אדון המחוללים נדחפה בין חבורת מחוללי האורות הצעירים שהתקבצה בינתיים על הגזוזטרה.
"אדוני," אמר דעי וזז הצידה, מפנה מקום לאיש הזקן, "החשיכה הכתה בברק!"
"תנו לי לראות, תנו לי לראות…" אדון המחוללים הביט מבעד לקמטי פניו בתלמידתו החיוורת. דיה חשה ברסיסי אור עמוקים הולכים ומתאספים באוויר, מעל למחוללת הברק. אור כחלחל החל להתקבץ מעל ניאל ולהתגבש לכדי כדור אור כחול ומסנוור. גם עיניו המכווצות של המחולל הזקן נצבעו באור הכחול.
האור הכחול בהק יותר ויותר. דיה הרגישה איך כדור האור מאיר את נשמתה של מחוללת הברק ומרפא אותה, ושלווה נעימה החלה לעטוף אותה.
השלווה נקטעה באחת בעת שחשה דיה בזרוע אפלה ובלתי נראית תולשת את האור ממקומו. כדור האור הכחול נעשה עכור, וטיפות שחורות ודלוחות טפטפו ממנו וטינפו את שמלתה הלבנה של מחוללת הברק חסרת ההכרה.
דעי נרתע לאחור בבעתה ושלח מבט מהיר לעבר דרקון המכשף שטימא את טקס הטהרה שערך זקן המחוללים. המכשף הביט לעברם במבט קר ומלא בוז.
דיה הרגישה מסוחררת. הנערה נפלה על ברכיה ואחזה בבטנה. תחושת קבס מילאה אותה.
"את בסדר, דיה?" שאל ישון. אחיה היה היחיד שהבחין במצב, שאר הנוכחים היו מרוכזים בניאל. הנער סייע לה לעמוד על רגליה. דיה ניסתה לענות לו, אך במקום זאת, נצמדה למעקה והקיאה.
אדון המחוללים עמד וליטף את זקנו מול כדור האור שלו שהושחת באכזריות כה רבה. עיניו הזקנות הביטו לעבר הדרקון השחור. לא היה בהן מבט מתריס ומתגרה. עיניו שאלו שאלה אחת: למה?
הדרקון הביט בו וצווחה נוראה בקעה מלועו והרעידה את מגדל המחוללים כולו. האיש הזקן נאנח והנהן. "קראו לחיננית בת לחש!" ציווה את תלמידיו בתוקף, "אמרו לה שתבוא הנה תכף ומיד!"
מחוללי האורות מיהרו פנימה. האיש הזקן נשען על מעקה האבן והביט באגם השחור, שגליו הוסיפו להתנפץ ברעש על סלעי האי. הדרקון השחור הסיר את מבטו ממגדל המחוללים והחל לרחף בשמיים במעגלים בחוסר סבלנות. סוני התיישבה לצד ניאל בעיניים דומעות ואחזה בידה.
כששככה ההמולה על הגזוזטרה, הבחין אדון המחוללים בדיה הנשענת על המעקה ומתנשמת בקושי. "מה קרה לך, ילדתי?" שאל כשהתקרב אליה, "אינך מרגישה בטוב? ניאל תהיה בסדר, אל לך לדאוג."
"היא קרסה על הרצפה כשכדור האור העכיר," ענה ישון במקום אחותו, "אני חושב שיש לה בחילה."
האיש הזקן בחן את פניה של הנערה. שערה הסתור נדבק לפניה מטל וזיעה. "הרגשת את זה, נכון?" שאל־קבע בלחש, "חשת את האפלה הממוססת את החיבור שלי אל האור שבאוויר, הלוא כן?"
דיה הביטה בו, אך לא אמרה דבר.
דעי שב אל הגזוזטרה בהתנשפות. "אדוני, איננו מוצאים את חיננית בשום מקום! היא אינה בחדרה, ואיש לא ראה אותה מרגע שעלתה אל הלשכה שלך אתמול!"
כעס מילא את פניו של מחולל האורות הזקן. "איפה את, חיננית?" קרא בכעס. האור הכחול מילא שוב את עיניו. ישון הבחין בדרקון השחור מפנה מיד את ראשו לעבר אדון המחוללים, אך האיש הזקן סימן בידו בחוסר סבלנות לרוח המכשף שלא להתערב.
"היא בספרייה." קבע הזקן, "לכו והביאו אותה הנה מיד!"
קולו התקיף והמצוה של אדון המחוללים הקפיץ את דעי ואילץ אותו לנתק את מבטו ממחוללת הברק השרועה על רצפת הגזוזטרה בידיה של סוני. האיש הצעיר הנהן בראשו ורץ פנימה, נתקל בחבריו שבדיוק נכנסו אל הגזוזטרה.
כעבור כמה דקות שב דעי אל הגזוזטרה נוטף זיעה. כמות המדרגות שעלה וירד בשעה האחרונה היה בלתי נתפס. האיש הצעיר נשען בידו על המעקה והתנשף. "היא כאן… היא כאן…" אמר בין נשיפה לנשיפה לאדון המחוללים, שהביט בו בחוסר סבלנות, "מצאתי את הנבחרת ישנה לצד השולחן הגדול בחדר הפנימי בספרייה. בקושי הצלחתי להעיר אותה."
חיננית נכנסה בדיוק כשסיים לדבר. מחוללת האור נראתה מרופטת לגמרי בבגדיה הלבנים המקומטים. האישה הצעירה פיהקה פיהוק רחב ומתחה את זרועותיה כשהתקרבה אל אדון המחוללים. סימני שינה נראו על פניה וידיה ושיוו לה מראה מגוחך עם שערה המפוזר והפרוע.
"קרה משהו?" שאלה בשלווה כשהבחינה במבטים הנעוצים בה.
"חיננית! את חייבת לעשות משהו!" סוני הייתה הראשונה לשבור את השתיקה, "הדרקון הפיל תרדמה על מחוללת הברק, את חייבת להעיר אותה!"
"דרקון? תרדמה? על מה את מדברת? מי הוריד את מרפסת הקומה השביעית הנה?" מחוללת האורות נראתה מבולבלת לגמרי, "ולמה כולכם פה? ואת, דיה, מה קרה לך? את נראית נורא!"
הנוכחים, ההמומים כל כך מניתוקה של המחוללת מהמצב, לא הצליחו לענות לה. ישון הצביע בידו למעלה, לעבר הדרקון השחור שחזר אל מקומו הקודם ושב להביט בגזוזטרה בעניין.
חיננית הרימה את מבטה ופגשה במבטו של הדרקון. "אמ… זה העניין…" שלוות רוחה התנדפה ממנה באחת.
"נו!" קרא אליה אדון המחוללים בכעס, "את מתכוונת לעשות משהו בעניין, המחוללת הנבחרת?"
מחוללת האורות הנהנה בראשה ברצינות ועצמה את עיניה. אור גדול ופתאומי הקיף אותה וסנוור את הנוכחים כולם. דיה הקיאה שוב וסוני התכווצה במקומה.
כשהצליח ישון לפקוח את עיניו שוב, ראה את המחוללת התמירה עומדת קפואה במקומה, זוהרת באור לבן ובוהק. על כתפה ישבה יונה צחורה כשלג. היונה הניפה את כנפיה ועפה לעבר הדרקון השחור המפלצתי, שנראה נרגש לקראתה. הכול נצמדו למעקה, עוקבים במבטם אחר היונה הקטנה, נקודת אור קטנה באפלה.
היונה הלבנה הגיעה אל הדרקון השחור והתיישבה על קצה אפו. דמויותיהם של הדרקון והיונה היטשטשו עד שנעלמו לגמרי, ובמקומם מילאה את השמיים סערה לבנה ושחורה המסתחררת במהירות. מי האגם התערבלו מתחת לסערה ועלו מעלה במערבולת חשוכה לתוך הסערה שבשמיים. הרקיע רעד והארץ הזדעזעה. גלי חום וקור בקעו מתוך הסערה והכו בחבורה שעל הגזוזטרה.
לאחר כמה דקות שנדמו להם כנצח, נקרעו האור והחושך זה מזה ושבו לצורתם הקודמת – דרקון שחור אפל ויונה לבנה ומאירה. השנייה הביטו זה בזה במבט כואב והתנתקו זה מזה. הדרקון הסתלק ונעלם באפלה שמעל להרים. היונה עופפה חזרה אל הגזוזטרה והתיישבה שוב על כתפה של המחוללת.
היונה התפוגגה באוויר והאור הלבן נעלם מעיניה הקפואות של מחוללת האורות הגבוהה. חיננית התנערה, אך לא חזרה לעצמה. צער ניבט מעיניה. ישון הבחין בדמעה קטנה בזווית עינה. דעי התקרב אליה, אך האישה הצעירה נענעה בראשה בשלילה ושבה אל מגדל המחוללים, מותירה את חבריה נבוכים מאחור.
עם הסתלקות רוח המכשף, נמוגה גם האפלה הכבדה. הכוכבים שבו ונראו בשמי הלילה, ומי האגם נרגעו. רק עכשיו הצליח ישון לראות את עשרות מחוללי האורות, זקנים וצעירים, גברים ונשים, עומדים מפוחדים בגזוזטרות אחרות המזדקרות מקירות המצודה. האנשים נראו שבורים ומדוכדכים. איש לא דיבר. וכעבור כמה דקות התפזרו כולם ושבו מדוכאים לחדריהם.
רק דמות אחת נותרה לעמוד לבד הבאחת המרפסות, לא הרחק מהם. שקוע בזיכרונות כאובים, שהתאמץ לשכוח לפני שנים, עמד השריונאי והביט לעבר אותה נקודה בשמיים שנעלם בה הדרקון השחור.
"היא התעוררה!" קראה סוני וחיבקה את מחוללת הברק החיוורת שפקחה את עיניה.
"תודה, סוני…" אמרה ניאל בקול חלש, "איני בטוחה מה קרה לי… נראה לי כי איבדתי את ההכרה…"
אדון המחוללים הביט לעברה במבט קשה, "ביקשת לתפוס מקום שאינו שלך, מחוללת הברק. המחוללת הנבחרת הצילה אותך. זכרי זאת!"
ניאל השפילה את ראשה, שערה הלבן מסתיר את עיניה. אדון המחוללים הנהן בראשו בנוקשות ושב לתוך מגדל המחוללים בלי להוסיף דבר.
ישון רצה לבקש ממנו הסבר למאורע שהתרחש כאן, אך כשראה את המבט הקשה בעיניו של הקשיש החביב, הבין שאין זו השעה המתאימה.
סוני סייעה לניאל לקום ממקומה וליוותה אותה חזרה אל המצודה. מחוללת הברק העוצמתית נראתה שברירית כל כך כשנשענה על הנערה ובקושי נשאה את עצמה. דעי ליווה אותן פנימה, מביט במבט מודאג על האישה חיוורת העור שהעזה לקרוא תיגר על רוחו של המכשף.
המרפסת התרוקנה, ושני האחים נותרו לבדם.