ארבע הסגולות | 19 – זיזי ההרים והשער בסלע

ישון תפס מחסה מאחורי סלע גדול והביט מעלה, לעבר הצווחות מהשמיים. כמה עשרות מטרים מעל מדף הסלע דאו שני יצורי ענק אימתניים, מטילים מטה סלעים וצווחים בקולות ניחרים. רעד אחז בישון בראותו אותם. כנפיהם הענקיות הסתירו את השמש בעת שדאו במעגלים זה סביב זה, האחד מטיל סלעים מטה בעוד חברו מלקט סלעים בטופרי הענק שלו ממדרון סמוך.
עיניו של ישון חיפשו את חבריו. חיננית הייתה מעולפת בסמוך לקיר הסלע החלק. ישון ניחש שהיא נפגעה מרסיס סלע שהתנפץ לידה. אחאיים גרר אותה למחסה ושלף את גרזנו, מביט בעיניים קמוצות בעופות המפלצתיים המטווחים אותם. גם שתי הנערות תפסו מחסה, כל אחת בצד אחר של מדף הסלע, מופרדות זו מזו תחת מטר הסלעים הכבד.
מטר הסלעים פסק באחת. אך לפני שהספיקה לעבור בראשי החברים המחשבה שנצלו, צילה של אחת המפצלות נעשתה גדולה יותר ויותר במהירות בעודה צוללת מטה לעבר המחסה שתפסה דיה. הנערה המובהלת זינקה ממקומה וניסתה לרוץ לעבר סוני. אך היא לא הצליחה להתקדם הרבה. המפלצת חסמה את דרכה, אחזה בה בטפריה והכתה בכנפיה כדי לנסוק מעלה.
גרזן הפלדה הכבד של השריונאי הוטח בפניה של המפלצת – ונשבר! אחאיים עמד מופתע לרגע, אך מיד התעשת והסתערו לעבר היצור הענקי, שהיה אדיש לחלוטין לגרזן שהתנגש בו.
סוני הייתה מהירה מהשריונאי הכבד וגם קרובה יותר למפלצת. בגמישות בלתי אנושית זינקה הנערה מסלע גבוה אל זנבה הרחב של המפלצת ונאחזה בו רגע לפני שעלתה החיה למרומים.
הנערה טיפסה בזריזות על הזנב ומשם, דרך גב המפלצת, הגיעה אל עורפה. סוני שלפה פגיון קצר ומעוקל שהיה מוסתר תחת בגדיה ונעצה אותו באיטיות, אך בכוח, אל בין הנוצות הקשות המכסות את עורפה של המפלצת.
העוף האימתני חש בעקיצת הפגיון והחל להסתחרר כדי לסלק את הגורם המציק. הוא התהפך באוויר בניסיון לנער מעליו את הנערה הגמישה, אך היא נצמדה אליו בכוח בידה החופשית וברגליה.
היצור השמיע צווחה לעבר חברו שדאה גבוה בשמיים. משהתקרב העוף השני אל חברו, הבחין בנערה הצמודה לעורפו וצלל לעברה, שולח לעברה את טפריו החדים כחרבות. ברגע שהגיע קרוב דיו אל הנערה, עקרה סוני את פגיונה מעורפו של העוף הראשון, הסתובבה בגמישות בין טפריו של העוף התוקף, זינקה אל רגליו ובין רגע נמצאה על עורפו ונעצה את פגיונה באותה נקודה בדיוק.
כעת היה העוף השני במצוקה, והראשון היה מנוע מלהגיש לו עזרה בעוד דיה צורחת בין טפריו. העופות נצמדו זה לזה, מנסים בסחרורם להפיל את הנערה החייתית והמעיקה. אך לשווא. הנערה זינקה מעוף לעוף, דוקרת אותם שוב ושוב באותה נקודה בדיוק מושלם.
ישון ואחאיים צפו מהקרקע אל הקרב המשונה המתחולל במרומים אחוזי דאגה לחברותיהם, ובו בזמן משתוממים לנוכח אומץ ליבה של סוני ויכולותיה הבלתי נתפסות.
הסחרור של העופות הלך ונעשה אלים ומסוכן יותר ויותר לנערה המקפצת – אך גם להן עצמן. הן התקרבו זו לזו בתנועות מהירות וחסרות זהירות. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.
השמיים מעל אחאיים וישון התמלא בנוצות. לרגע, לא ראו את המתרחש מבעד לענן הנוצות, אך צווחות המפלצות הכו באוזניהם בעוצמה, ואיתן, זעקת אחותו של ישון.
"היא תיפול!" קרא ישון בבהלה, "דיה תתרסק!"
אחאיים הביט מעלה בחוסר אונים, מחכה בכל רגע לראות את בִתו של רמוע חברו מתרסקת ארצה אל הקרקע הסלעית. במקום זאת, ראה השריונאי את שתי העופות צוללות מטה במהירות הולכת וגוברת. הוא הספיק לדחוף את ישון רגע לפני שאחת מכנפי המפלצות פגעה בו. שניהם התגלגלו על הקרקע, נחבלים ונשרטים מהסלעים החדים. מדף הסלע רעד כולו בהתרסקות שתי המפלצות עליו.
ישון מיהר לקום, עדיין רועד מהנפילה, והתקרב בזהירות אל הגופים הרועדים של העופות, נזהר מהטפרים הנשלחים בתזזיתיות לכל עבר. איפה דיה? איפה סוני? חשב לעצמו במתח, האם נקברו מתחת לעופות הענקיים?
"הן כאן!" קרא אחאיים לעבר ישון מצידם השני של העופות. ישון הרים את מבטו אל מעבר למפלצות. ובאמת, הן היו שם. שתיהן. בריאות ושלמות, פחות או יותר. סוני עמדה במקומה, מבט חייתי בפניה, בגדיה מרוטים ושערה השחור סתור. לצידה ישבה דיה רועדת ומתייפחת.
ישון עקף את המפלצות ומיהר אל חבריו. "מה קרה?" שאל ברעד, "איך ניצלתן? הייתי בטוח שהתרסקתן עם המפלצות!"
"סוני זינקה ברגע האחרון ממש," ענה אחאיים ונעץ בסוני מבט תוהה, "היא עמדה על גבו של אחד מהעופות, אחזה בדיה וקפצה איתה רגע אחד לפני שהעופות התרסקו."
"מה?" מלמל ישון והביט בסוני בתדהמה, "איך זה ייתכן? זה בלתי אפשרי!"
"מה שאינני מבין," הוסיף השריונאי ופנה אל סוני, "איך הצלחת לנחות על הרגליים אחרי התרסקות כזאת? ואיך העצמות שלך לא התפצחו במהלך הנחיתה?"
"בוא נגיד שהיה לי מזל…" אמרה הנערה. היא יישרה את בגדיה ונשמה עמוקות. ישון הבחין איך המבט החייתי הולך ונוטש את עיניה, ופניה שבות להיות פני נערה רגילים. "העיקר שסיימנו עם הציפורים האלה," הוסיפה אחר שנרגעה, "מה עושים עכשיו? מה עם חיננית?"
"אני בסדר, נערתי, רוב תודות," נשמע קולה של המחוללת מאחור. הקבוצה פנתה להביט במחוללת הגבוהה, העומדת זקופה לצד עופות המרוסקים ומתבוננות בהם בעניין.
"הייתי בטוח שנפגעת מהסלעים שהמפלצות הטילו עלינו," אמר ישון וסקר אותה במבטו, "היית חסרת הכרה במשך דקות ארוכות."
"זיזי הרים," אמרה המחוללת, מתעלמת מדבריו של הנער.
"מה?" שאל ישון.
"הם אינם מפלצות," השיבה, "אלו זיזי הרים. עופות מכובדים ביותר. תהיתי לעצמי מה לקח להם זמן רב כל כך." המחוללת התכופפה לעבר פניו של אחד העופות, הניחה את ידיה על אחת מעיניו ומלמלה כמה מילים חסרות פשר. אור בקע מבין ידיה ונראה חודר לתוך עינו של היצור האדיר. היא קמה וניגשה אל ראשו של העוף השני וחזרה על הפעולה.
"מה את עושה?" שאל אחאיים ונעץ בה מבט קשה, "אני מקווה שאת מוודאת שהיצורים האלה לא יקומו ויתקפו אותנו שוב."
"להיפך!" אמרה חיננית בלי להסתכל לעברו. היא קמה ממקומה ונעמדה בגבה אל קיר הסלע והניפה את שתי ידיה. עיניה נתמלאו באור לבן, ומקולה נשמע ציווי תקיף: "קומו!"
ישון חש שמשהו מתחולל לפניו, כאילו משהו רוטט ורועד באוויר. סוני התכווצה במקומה אוחזת את בטנה בשתי ידיה בכוח. אחאיים הסתיר את פניו מפני האור הלבן שבקע מבין ידיה של המחוללת. העופות החלו לזוז במקומם, מלווים ברעשי פיצוח מחרידים.
"הם קמים!" קראה דיה באימה ונצמדה לסוני, "היא מעירה אותם! הם יהרגו אותנו! תעצרו אותה! היא מטורפת!"
אחאיים כנראה חשב כמותה. הוא התחיל ללכת בתקיפות לכיוון המחוללת התמירה. אבל לפני שהספיק לצעוד יותר משלושה צעדים, קם לאיטו אחד העופות, הכה בכנפיו ונסק מעלה, מפיל בתנופתו את שלושת הנערים. שניות אחדות אחריו, קם גם העוף השני ונסק אחר חברו מעלה.
"לכל הרוחות, מחוללת! מה עשית! לא תנוח דעתך עד שתהרגי אותנו?!" צעק לעברה אחאיים, מתאמץ לשמור על יציבותו. המחוללת התעלמה ממנו. ידיה הוסיפו להיות מושטות מעלה ועיניה המשיכו לבהוק באור לבן.
שני העופות הסתחררו סביב עצמם בשמיים, ואחר חזרו מטה, הפעם לאט, כאילו נזהרו שלא לפגוע ביצורים השבריריים הניצבים על מדף הסלע תחתיהם. אחאיים ושלושת הנערים מיהרו להתרחק ממקום נחיתתם של העופות. אך המחוללת נותרה על עומדה, ממתינה בסבלנות ליצורים שהחייתה. העופות נעמדו לפני האישה הדקיקה והשפילו את ראשם לפניה בכבוד, כאילו היו משרתיה. רק אז הנמיכה את ידה. אך האור בעיניה הוסיף לבהוק.
למול עיניהם המשתאות של ארבעת חבריה לדרך, טיפסה המחוללת על כנפו המושטת של אחד העופות והתיישבה על עורפו, מלטפת בעדינות את המקום שפצעה סוני בקדחתנות קודם לכן. היא הסתובבה לעבר חבריה בעיניה הבוהקות.
"טפסו על זיז ההרים השני," אמרה להם בקול עמוק, "זיזי ההרים ייקחו אותנו אל מחוז חפצנו." ואז, בלי לחכות לתשובתם, הפנתה את ראשה לעבר קיר הסלע. העוף שרכבה עליו הכה בכנפיו והתרומם, הפעם בעדינות, אל השמיים.
בני החבורה הביטו בחברתם העולה מעלה מעלה ביושבה על גופו של העוף האדיר. אותו זיז הרים, כפי שקראה לו המחוללת, עצר לרגע אחד גבוה בשמיים, ומיד החל לצלול מטה במהירות. היה נראה שהוא עומד להתרסק שוב על מדף הסלע, אך כמה מטרים לפני הקרקע התיישר – ועף הישר לתוך קיר הסלע החלק –
ונעלם!
בני החבורה הביטו המומים בקיר הסלע. לא נותר כל זכר לזיז ההרים ולמחוללת שעליו.
"לאן היא נעלמה?" שאלה דיה ונעמדה על רגליה הרועדות. הנערה התקרבה בזהירות אל קיר הסלע, נזהרת לשמור מרחק מהעוף השני שנותר קפוא במקומו. היא ליטפה את הקיר, לחצה עליו ואף נשענה עליו בכוח. הוא נשאר קשה ומוצק. ובכל זאת – המחוללת נעלמה בתוכו עם זיז ההרים שלה!
"אנחנו צריכים ללכת בעקבותיה," שמע ישון את עצמו אומר, "הקיר הזה הוא שער, וזיזי ההרים הם המפתח שלו. רק באמצעותם נוכל לעבור בו ולהגיע אל מגדל המחוללים." הוא ניגש בזהירות אל העוף הגדול, הקיף אותו ונעמד מול פניו. מקורו של היצור היה גדול, מעוקל וחד. ישון הושיט בזהירות את ידו אל המקור. זיז ההרים הביט בו בסקרנות.
"ישון!" קראה אליו דיה מאחור, "מה אתה עושה?! תתרחק ממנו! הוא מסוכן!"
אבל ישון התעלם ממנה. משהו בתוכו אמר לו שזיז ההרים אינו מסוכן עוד. הוא התגבר על פחדו ונגע בקצה המקור. ההרגשה הפתיעה אותו. הוא ציפה למגע קר, כשל ברזל. אך המקור היה חמים והעביר תחושה של עדינות וטוהר. זיז ההרים מצמץ בעיניו הגדולות, וישון חש בתוכו כאילו הזיז קורא לו ומזמין אותו לשבת עליו. הוא זז לאט לצד העוף, מלטף בידו את פניו וצווארו והרים את רגלו לטפס על עורפו, אך משיכה עזה לאחור בלמה אותו.
אחאיים אחז בזרועו בחוזקה והביט בו בפנים נוקשות. "מה אתה חושב לעצמך שאתה עושה?" ירה לעברו, "אני אוסר עליך לעלות על המפלצת הזאת! אפילו אחותך המשוגעת הגיונית דיה לשמור ממנו מרחק!"
הוא טעה. גם דיה חשה בקול הקורא לה לעלות על זיז ההרים. הנערה ניגשה העוף מצידו השני בצעד נחרץ יותר, כאילו שכחה את כל שעברה בשעה האחרונה, וקפצה אל עורפו של היצור. פניו העזות של השריונאי המביטות בנערה נראו כאילו סטרו להם. ישון ניצל את ההפתעה של השריונאי וזינק אף הוא על עורפו של הזיז והתיישב מאחורי אחותו.
"את באה?" קראה דיה אל סוני, שהביטה בשני האחים היושבים שלווים על עורפו של היצור שעמלה כל כך לרסק כדי להצילם. הנערה האמיצה הפנתה את מבטא אל השריונאי, אך הוא סימן לה בראשו בשלילה. סוני ידעה שעלייה על המפלצת הזאת היא טירוף מוחלט. למרות מה שחשבו חבריה, היא פחדה פחד מוות כשעלתה עליו קודם לכן, אך התגברה על פחדה כדי להציל את דיה, חברתה הראשונה בעולם האכזר שהכירה.
"בסדר," אמר השריונאי וספק ידיו, "הראיתם לנו שאתם אמיצים. עכשיו תרדו למטה ונראה איך אנחנו יורדים בחזרה מההר הזה. לפחות נפטרנו מהמחוללת הגבוהה והמטורפת הזאת."
"איננו יורדים, אחאיים," קבעה דיה בנחרצות, "אתה יכול להישאר כאן אם אתה מפחד, אנחנו הולכים בעקבות חיננית. היא צדקה כל הדרך, ואנחנו ממשיכים בעקבותיה. תודה שליווית אותנו עד כאן. אני בטוחה שאבינו היה מודה לך על כך. אנחנו ממשיכים."
אחאיים הביט בה בכעס, הילדה הזאת הייתה חצופה מדי לעצביו הזקנים.
"הפסיקי דיה!" הוכיח אותה אחיה, "אנא, אחאיים, סלח נא לאחותי, אתה יודע שלפעמים אין לה גבולות." אחאיים מלמל משהו מתחת לזקנו העבות, אך ישון המשיך, "עם זאת, אנחנו באמת חייבים להמשיך בדרך הזאת. איני יכול להסביר לך, אבל אני חש בתוכי שזו הדרך. אני יודע שאינך מאמין בתחושות, אבל התחושה הזאת אמיתית. אתה חייב לסמוך עלינו בזה."
אחאיים עמד והביט בהם בתסכול. הוא רצה למשוך אותם ולגרור אותם את כל הדרך למטה, בחזרה על השדות המוריקים שבעמקים ולהוביל אותם בשביל האור המוגן והבטוח אל כפר השריונאים שלו, אבל בשביל זה הוא היה צריך להוריד אותם מהיצור המפלצתי. והוא לא מצא בקרבו די עוז לטפס על היצור הענק הזה. השריונאי התנחם בכך שהנערה המסתורית והאמיצה סירבה לשתף פעולה עם שני חבריה. אולי בעזרתה יצליח לשכנע אותם לרדת מהמפלצת הזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.
השקט המתוח נפסק ביללת חתול שנשמעה ממרחק. רגעים ספורים לאחר מכן, כבר נמצאה סוני ישובה לפני דיה על עורפו של היצור. "תעלה מיד!" קראה אל אחאיים, "הם באים!"
"מה?" שאל אחאיים מופתע, "על מה את מדברת?"
"החתולרים! הם כאן! הם מצאו אותנו! הם מטפסים על צלע ההר, בעוד רגע הם יהיו כאן."
אחאיים הביט לעבר קצה מדף הסלע ולא הבחין בדבר מה יוצא דופן. הזיז שלידו התחיל לזוז במקומו, מותח את כנפיו לקראת טיסה.
"מה אתם חושבים שאתם עושים?!" קרא לעברם אחאיים בחדות, "אינכם הולכים לשום מקום!" אך בטרם סיים את טיעוניו, ננעץ חץ סמוך לרגליו. השריונאי הביט שוב אל קצה מדף הסלע ושם נתקלו עיניו בראשוני החיילים של הנסיכה גטום, מכוונים לעברם חיצים נוספים. הנערים הושיטו את ידיהם ומשכו את השריונאי הכבד אל עורפו של זיז ההרים. הזיז הכה בכנפיו והתרומם מעלה, בעוד חיצי החתולרים נשברים על נוצותיו הקשות, שהתחדשו בכוחה של מחוללת האורות התמירה.
הארבעה אחזו היטב בזיז ההרים בשעה שעלה והתרומם השמיימה לנגד עיניהם המשתאות של החתולרים שהוסיפו לעלות אל מדף הסלע. כמו חברו, עלה הזיז אל אותה נקודה בשמיים, עצר לרגע, ואז צלל מטה בחדות, היישר לעבר מדף הסלע והחתולרים ההמומים.
רק ברגע האחרון התיישר זיז ההרים מעל פני הקרקע ופנה לעבר קיר הסלע. ההדף שיצר העיף מטה כמה מחיילי החתולרים. ישון הביט לאחור והחמיץ את מראה ההתנגשות בקיר הסלע, אך הספיק לראות פנים חתוליים נזעמים מציצים מקצה מדף הסלע.
פניה של הנסיכה גטום.