ארבעת השומרים פרק 5

ארבעת השומרים פרק 5: גרסאות תואמות

"למה שלא נאמר פשוט שתקף אותנו זאב ענק בשם פנריר והוא הכריח אותנו לומר איפה השער?" הציע דיוויד, הארבעה היו בביתה של מרי. כולם ביקשו מהוריהם יום להתאפס על עצמם בבית מלבד לוק ובשעה שכול ההורים יצאו לעבודתם הם הלכו לביתה של מרי.
דיוויד לבש חולצה דיי ארוכה, הוא אחז בקצותיה ופיהק מעט. שיערותיו החומות הסתדרו מעצמם בבוקר, מלבד סירוק עם ידו בהעברה פשוטה הוא לא סידר הרבה. שקיות כהות הופיעו מתחת לעיניו של לוק, שיערו השחור היה משוך לאחור בכל פעם שנפל מעט לוק משך אותו אחורנית.
הוא הידק את שפתיו זו לזו, מרי ישבה על יד ג'וש. שניהם קרובים אחד לשני אך בכל זאת רחוקים מבחינה רגשית. ג'וש יודע שהוא אוהב אותה, מרי יודעת שג'וש אוהב אותה אבל היא לא מסוגלת להיות איתו. טוב, זה מה שהיא חושבת. אבל היא משקרת לעצמה שהיא אומרת שהיא לא אוהבת אותו.
"דיוויד, זה הרעיון הכי מטופש ששמעתי מבנאדם חכם כמוך." אמר ג'וש, הפצעים שלו כבר לא הגלידו מדם. אם כי אף אחד בעולם לא רואה את הפצעים האלו מלבד החבורה. סביב פצעיו הייתה תחבושת לבנה שעטפה את כל בטנו עד שהפצעים יחלימו, והשריטות על ידו כבר החלו להחלים.
שיערותיה של מרי היו קלועות לצמה ארוכה והיא לבשה כותנת פיג'מה מהיום בבוקר. הם הגיעו דיי מוקדם.
"מישהו מכם חשב על זה שאולי כל בית הספר יראה את פנריר?" שאלה מרי כשחשבה על קרייג, ג'וש נד בראשו.
"המשפחה שלי לא ראתה את השריטות שיש לי ממנו בכלל. אני חושב שרק אנחנו מסוגלים לראות אותו." אמר,
"הם לא ראו את הפצעים שלך?" שאל לוק וצחק מעט,
"אף אחד לא ראה אותם, גם לא הסוכנים האלה. אני מניח."
"כן, אה, אנחנו צריכים להתרכז. מה אומרים להם?" שאל דיוויד, מזיז מעט את משקפיו על אפו ומסדר אותם. "בואו ניתן להם לשמוע את מה שהם רוצים." אמר ג'וש במשיכת כתפיים קלה.

לאחר מספר ימים, הסוכנים הגיעו ביחד לביתם של ג'וש. מירה, אימו של ג'וש, אירחה את כולם בעוד שהסוכנים לוקחים אחד אחד את הילדים לחדרו של ג'וש.
הסוכנים עטפו את ביתם, משלבים ידיים ומתלחששים ביניהם.
"אז נתחיל ממרי אן טנקלון." אמר הסוכן שתחקר את כולם. הוא היה גם הוא בעל שיער שחור, ומשקפיים כהות, ידו אחזה בקיר בכדי שיוכל לקבל איזון מעט ועל אמתו הופיעה טבעת זהובה בעלת האות R מוטבעת בתוכה, ג'וש כבר זיהה את הטבעת שענד סוכן אחר ביום בו יצאו מן המגרש אך הסוכן היה שונה במראה, בתווי פניו.
ג'יין, אימא של מרי חיבקה אותה לפני שמרי הלכה. שיערה הבלונדיני התבלגן עם שערותיה הכתומות של מרי והשניים התנתקו מהחיבוק. מרי צעדה בביישנות לכיוון הסוכן.
"בואי." הוא חייך בחביבות שהזכיר לה את קרייג, הם הגיעו לחדרו של ג'וש והתיישבו על שני כסאות מטבח שהיו ממוקמים במרכז החדר. רגליו של הסוכן היו משולבות זה בזה והוא הביט בפניה של מרי.
"אז.. מרי אן טנקלון, רוצה לספר לי קצת על החטיפה שלכם?"
היא הנהנה, "כולנו קיבלנו פתקים באותו יום." אמרה,
"ביחד?" שאל הסוכן, מנסה לבלבל אותה. היא לא איבדה את עצמה והייתה ממוקדת. שיערה הכתמתם נשפך על כתפיה כאילו היה הר געש שמוציא לבה כתומה. עיניה הכחולות הביטו ברצינות במשקפי הסוכן.
"כן. כולנו קיבלנו באותו יום את אותו פתק. היה כתוב שם, בוא לאולם הספורט, פגוש את גורלך.. משהו כזה." מרי לא רצתה להיכנס לפרטי פרטים. הם התאמנו על זה בכל הימים האלו, בלימודים, בבתים של מרי ודיוויד. התאמנו אחד מול השני.
"אוקי." אמר הסוכן והנהן לחיוב. "מה קרה אחר כך?"
"כולנו הגענו ביחד לאולם. אני זוכרת שאף אחד מאיתנו לא ידע כלום. הדלת נסגרה וננעלה." אמרה והוא קטע אותה,
"ננעלה? כלומר מבחוץ?" מרי הנהנה,
"אף אחד מאיתנו לא ידע מה הלך שם. זה קרה מהר כל כך. הגיע מקצה האולם אדם, הוא אמר שקוראים לו קרייג. לפתע הגיעו אנשים מאחורינו שארבו לנו. הם הכו את הראשים שלנו וקמנו כאשר אנחנו במחסן." אמרה והסוכן הנהן. מקשיב לשקריה.
"תוכלי לתאר לי אותו? את קרייג?" שאל,
"אני לא בטוחה. אני זוכרת שהיה לו שיער מאפיר אם אני לא טועה. הכול דיי מטושטש לי מאותו יום." אמרה והמשיכה לספר את הסיפור. לאחר שלוש שעות של עדויות הסוכנים עזבו את ביתם,
הארבעה נפרדו זה מזה שעל כולם נפרס חיוך, כל אחד מהם הלך לביתו וג'וש הביט באימו.
"אני מבטיחה לך שהכול יהיה בסדר. אני לא אתן לאף אחד לחטוף אותך ממני." אמרה וניסתה להרגיע את ג'וש, שבעצם היא צריכה הרגעה.
"שוב." זרק ג'ייס הערה, ג'וש פלט נחירה ולאחר מכן הוא חייך אליה.
"אני יודע אימא." היא החלה לסדר את הבית בעוד שג'ייס וג'וש היו בחדרו של ג'וש. הם התיישבו על המיטה הרכה וג'ייס נשען מעט על הכרית.
"לא סיפרת לי על מרי הזו." הוא הרים את גבותיו בחיוך,
"עזוב אותך, ג'ייס." אמר, ג'ייס צחק בקול הוא ידע מה זה אומר, זה אומר שהוא אוהב אותה.
"כמו כל החמש מאות החברות שלך?"
ג'וש גלגל את עיניו הכחולות והעיף את אחיו מחדרו. כשג'ייס ואימו היו רחוקים מחדרו של ג'וש הוא הביט לצדדים ליתר ביטחון. הוא ידע שמשהו לא בסדר עם הסוכנים האלה, וכמוהו גם שאר הארבעה. אף אחד מהם לא אחז באקדח ואף אחד מהם לא היה עם תגית רשמית של שמו, וכמובן שלכל אורך כל הסיפורים שלהם הסוכן לא כתב דבר. הם הסכימו שעליהם לחקור את הנושא. לפני החקירה הם לקחו את המצלמה של דיוויד מביתו, ג'וש מיקם אותה בין כמה דפים והסתיר אותה באופן מדהים לפני שהסוכנים הגיעו לביתו. הוא גישש בשולחן ומצא את המצלמה השחורה. הוא עצר את הסרטון וצפה בו.
הוא הריץ מעט את הסרטון עד שראה דבר חשוד. הוא עצר בקטע מסוים. הסוכן שוחח עם לוק ושילב את ידיו בעוד שהוא שומע את הסיפור המפוברק שהארבעה המציאו. ממש לשנייה מעין דבר הזדחל בין מתחת לז'קט של הסוכן במהירות. ג'וש החזיר את הסרטון כמה שניות לאחור ועצר כשזיהה את הדבר השחור, הדבר היה זנב.
זנב שחור הזדחל מבעד לז'קט ומיד הזדחל חזרה מעליו, בהסתתרות. הזנב היה בעל קוצים חדים כתער וכהים כליל. ידו של ג'וש רעדה מעט. הוא לא היה בטוח במה היה הסוכן הזה אבל הוא היה בטוח בדבר אחד.
הוא לא סוכן. והוא בטח לא בן אדם.