ארבעת השומרים פרק 4

ארבעת השומרים פרק 4: פצעים ישנים

"אימא אני שבע באמת." אמר ג'וש בעוד שאימו ממשיכה לחמם לו אוכל ולמזוג לו שתייה. היא הייתה לחוצה, שבועיים זה המון זמן, אם ג'וש באמת היה שבועיים שלמים 'חטוף' הוא היה בולע את הכול אבל הוא היה בקושי יום אחד לא בבית.
"אבל רק אכלת כריך!" אמרה בדאגה והושיטה לכיוונו צלחת מלאה באוכל נוספת. הפעם היה בה עוף גדול ומעט שרוף, עטוף בעור אדום וצהבהב. אחיו של ג'וש, ג'ייס ישב על הספה וגיחך מעט, שיערותיו החומות היו חלקות ודיי ארוכות, שיערו היה משוך לצד ימין באופן יפיפייה, עיניו היו כחולות גדולות. תמיד הייתה השוואה בינו לבין אחיו, מי יפה יותר, מי מוכשר יותר, אם כי ג'וש גדול ממנו בשנה בלבד הם היו נראים תאומים לא זהים. אבל תאומים. הוא לבש חולצת טי אדומה ומכנס ג'ינס כחול בהיר שהגיע עד לכפות רגליו.
"אני נשבע לך, היינו במרגש ספורט במשך שעה – שעתיים מקסימום!" אמר ג'וש ושילב את ידיו, "ג'וש, אולי זה הרגיש ככה. אבל אתם הייתם חטופים במשך שבועיים שלמים."
"אבל אימא. אני באמת לא רעב." הוא הניח את כף ידו הגדולה על מפרק כף ידה בכדי להרגיע אותה. "ואני בסדר גמור." אמר, הוא הביט בבטנו, חולצתו הייתה ספוגה בדם אך אימו לא דיברה על זה. היא אפילו לא הבחינה בזה.
"אני הולך לחדר." אמר ג'וש וירד מן הכיסא הגבוה יחסית, הוא היה בצבע לבן נקי והשולחן שהיה מלא באוכל נשאר שם. הלך לחדרו, מראה שקופה בעלת מסגרת עץ לבנה הופיעה מולו, שיערו התבלגן לגמרי, ועיניו התכולות בחנו את גופו. החולצה הייתה נקייה לגמרי, ללא סימני דם או שריטות. כך גם כל גופו. ג'וש ניתק את מבטו מהמראה והביט בגופו, השריטות היו שם והחבלות גם הם. הוא פשט את חולצתו מהר והביט במהירות במראה, חזהו המפותח היה נקי ויפיפייה וגופו היה מסורטט.
"איך זה אפשרי?" שאל את עצמו והפעם הביט בגופו דרך עיניו, גופו היה חבול בעל פצעים ובאזור צלעותיו הופיע התחלת שריטה עמוקה, הוא הסתובב והביט בגבו דרך המראה. היא הייתה נקייה לגמרי וללא פצעים כלל. הוא הרים את ידו והביט בגבו בעיניו, שריטה עמוקה נישאה לכל אורך צלעותיו.
"משהו לא בסדר.." אמר והביט במראה שהראתה לו את ההפך.

"קדימה הודג' זה כל מה שיש לך?!" קרא סקוט, אחראי הזירה. שיערו היה שחור מגולח, הוא לבש גופייה שחורה שמבליטה את שרירי חזהו. ידיו היו שריריות אך לא יתר על המידה. עורו היה כהה ועיניו הסתתרו מאחורי משקפי שמש שחורים עבים. על כתפו הופיע קעקוע של טיגריס שחור יפיפייה בעל עיניים כחולות קטנות וניבים ארוכים.
לוק היה בתוך הזירה, אגרופיו היו כנגד פניו, בכדי להגן על פניו. הוא היה חלש עוד מהקרב מול קרייג וכעת עליו להילחם על כסף.
הוריו של לוק נרצחו כששודד תקף אותם וביקש את הכסף, הם התנגדו והוא רצח אותם, הוא ריחם על לוק וברח. כשגדל מעט לוק פגש את סקוט והוא העניק לו מספיק כסף בכדי שהוא יירשם לבית ספר וילמד בתמורה לכך בכל יום הוא נלחם. אם הוא מפסיד הוא מקבל פחות כסף, אם הוא מנצח הוא מקבל יותר כסף.
מולו עמד אדם שרירן אימתני הוא היה בעל שיער בלונדיני מגולח לגמרי ולבש גופייה אפורה שהייתה בעברה לבנה, היא הצחינה כמו גופו. עיניו היו כחולות קטנות מאוד וגופו היה ענק. הוא לבש מכנסי צבא בצבע ירקרק ויצר קליקים עם ראשו. שמו היה ביג קראט.
"הוא מפחד סקוט." אמר קראט בקול נמוך וצחק, לוק התנפל על גופו והחל להכות עם אגרופיו את גופו השרירי, קראט דחף אותו אל צד הזירה והוא נפל על פניו. לוק הרים את עצמו באומץ וזינק בכל כוחותיו, הוא הכה את פניו של קראט עם אגרופו שהיה חבול לגמרי. הוא החל להכות את בטנו פעם נוספת והפעם זה באמת הכאיב לקראט.
הוא צעק והכה את בטנו במכה חזקה. קראט נפל מהזירה – דבר שהיה נראה לא הגיוני. סקוט מחא כפיים ברצון וכמעט צחק, לוק התנשף והביט בסקוט.
"סקוט, את הכסף." אמר מתנשף ומותש,
"היי, אל תאיץ בי." לוק ירד מן הזירה בקפיצה, וצעד לכיוון סקוט. הוא שלך את כף ידו לגרונו של סקוט והצמיד את ראשו לעמוד העץ התומך והרעוע. הוא הידק את אחיזתו בגרונו ופניו של סקוט החלו להכחיל.
"את הכסף." אמר מתנשף, גופו הרגיש כאילו הוא נשרף מבפנים, עיניו נצבעו שוב בצבעם הכסוף המרהיב. סקוט ידע שזה קורה לו, הוא תמיד חשב שיש לו התקפי זעם שמלווים בשינוי הקשתית של עיניו בדרך הזויה כלשהי.
"בסדר." אמר חנוק והצביע על ערמת השטרות שהיו מונחות על השולחן מול הזירה. לוק ניתק את כף ידו מגרונו והרים את ערמת השטרות בחטיפה זריזה.
"להתראות."