ארבעת השומרים פרק 3

ארבעת השומרים פרק 3: הילת המתכת

לא עבר הרבה זמן והפעם קרייג הזאב זינק על ג'וש, זרועותיו יצרו איקס שמגונן על פניו מפני מלתעותיו, פניו של הזאב חדרו בין האיקס הקרוב יותר לפניו וג'וש הפעיל דיי כוח בלהחזיק את משקל גופו הכבד, פניו האדימו והוא הרגיש שכמעט יתפוצצו אם ימשיך ככה.
"לוק… אם אפשר." אמר חנוק, קרייג ניסה לנשוך את פניו אך הוא דחף אותו לאחור בכל פעם שניסה. לוק זינק פתאום על גופו משום מקום והשניים התגלגלו. הרגשתו של ג'וש הוקלה בהרבה והוא יכל לנשום לרווחה. לוק הכה עם אגרופיו בפניו של קרייג מספר פעמים עד שהוא ילל מעט.
"קדימה.." אמרה מרי שהביטה בהצצה קלה במתרחש. ג'וש קם על רגליו, אין זמן לבזבז.
הוא הביט בדיוויד שהוא מרוכז כולו בלתקתק על הטלפון שלו,
"מצאת כבר איך מחסלים אותו?!" שאל ג'וש בצעקה בעוד שהוא מתחיל לרוץ לכיוון לוק וקרייג.
קרייג הסתובב בפיתול והפיל את לוק על הרצפה המחליקה. כעת הוא היה מעליו והפעם תורו היה לתקוף, הוא החל לנשוך אותו בנשיכות אכזריות בכתפיים ובידיו שניסו להגן על פניו.
הוא צרח מכאב, וג'וש מיד זינק על ראשו רגליו וידיו לפתו את ראשו הגדול, גופו של לוק שרף אך ג'וש לא יכל להחזיק אותו עוד הרבה זמן ככה, הוא ניסה לקום אך לא הצליח, לפתע מרי רצה לכיוונו ועזרה לו לקום, הוא השעין חצי ממשקל גופו עליה, החצי השני ניסה להתרכז בלקבל שיווי משקל.
"תודה." אמר בחיוך,
"לא רוצה להפריע. אבל אני צריך את העזרה של לוק." אמר ג'וש חנוק, ידיו של קרייג החלו לשרוט את גבו של ג'וש שריטות עמוקות. לוק מיד התרכז וניסה לחפש דבר מה שיוכל לחסל אותו.
"דיוויד!" צעקה מרי בניסיון לזרז אותו.
"פשוט תשבור לו את המפרקת או משהו!" הציע דיוויד והשליך את הטלפון. הוא רץ לכיוון הזאב, כשהגיע אחז בזרועותיו, מרי תמכה בו. טפריי רגליו נקשו ברצפה כאשר כולם נאנקים להחזיק אותו בזמן שלוק מבצע את המכה הסופית.
הוא לקח תנופה ורץ לכיוונו, גופו התעטף בהילה כסופה הנראית כמו מעטפת שריון יפיפייה, מהירותו הוגברה כאשר רגליו איכשהו כבר לא כאבו. כשהגיע קרוב אל הזאב הוא דחף את רגליו אל הרצפה וניתק אותם בזינוק. הוא עשה סלטה יפיפייה וביחד עם ההילה הוא נראה כמו כדור מתכת, כשנפל לכיוון פניו של קרייג הוא יישר את רגליו בדחיפה ולפתע נשמע קול שבירת המפרקת, 'קנאק' חזק מספיק בכדי להרעיד מעט את חלונות הזכוכית שהיו בתקרה.
גופו של קרייג הפסיק להתנגד לאחיזתם והוא התמוטט על הרצפה, לוק נחת על הרצפה בשלמות. שיערו השחור כהה נפל על פניו וכתפיו עלו וירדו במהירות בגלל קצב נשימתו המהיר. חולצתו השחורה הקצרה הייתה מיוזעת ובעלת קרעים משריטותיו של קרייג,
בכתפו הייתה סימן נשיכה מעוגלת שיצרה לו חורים עמוקים שהגלידו. רוח כסופה עטפה את גופו לגמרי וכשהרים את ראשו עיניו השתנו לצבע כסף נקי וטהור. גופו החל לצמח רקמות עור בשניות ולפני שהחבורה הספיקה למצמץ הפצעים נרפאו לגמרי ושכבת עור כיסתה אותם.
הוא כשל קדימה וההילה הכסופה התנדפה מהאוויר, דיוויד מיד זינק להחזיק אותו לפני שייפול על הרצפה, הוא צלח בזה והניח את ראשו בזהירות על הרצפה. הוא התעלף, דבר שהוא הכחיש לאחר שהתעורר אך כולם ידעו שהוא התעלף. על מפרק כף ידו הופיע סימן מיוחד:

ᚬ

ג'וש היה בעל שריטות עמוקות וחבולות, אך הם לא נרפאו באופן מסיטי. הוא נזף פנים קצת ונאנח, הוא התיישב על הרצפה ונשם עמוקות. השריטות שלו צרבו והוא נאנק בשקט.
לפתע נשמע קליק קטן המגיע מן הדלת, היא נפתחה לגמרי ודבר שהחבורה לא חשבה במשך הזמן שהייתה במגרש היא שהם יראו סוף סוף את המסדרון של בית ספרם.
ג'וש מיד הביט בדלת, הוא הביט בחבורה לפני בהתרגשות ורץ קדימה, דיוויד עזר ללוק לקום בעוד שמרי רצה יחד עם ג'וש.
הם יצאו מיד מן המגרש בהתרגשות, מחכים לספר את סיפורם ההזוי.
מרי ידעה שאמה לא תאמין לה, אולי אפילו תכעס עליה.
ג'וש ידע שמרוב הפציעות בנות ידאגו לו יותר ואולי חלק מהם ימשכו אליו, אבל הוא לא רצה בכך. מרי אמרה דבר נכון. אם הוא רוצה אותה, הוא צריך להפסיק לקפוץ בין אחת לאחת ולהוכיח לה.
דיוויד היה מפוחד, אם זאת הוא ידע גם שזו רק ההתחלה. קרייג סיפר על שער מיוחד, ועל אחרים נוראיים יותר שמחפשים את אותו שער.
לוק לא ידע מה קרה לו שם, אבל הוא ידע שזה רוקן לו את הכוח עד הקו האדום של הסוללה.
כשיצאו מהשער הם הופתעו לדעת שכל בית הספר הלך, וכעת עמדו סוכנים בעלי חליפות שחורות ומשקפיים שחורים, מדברים ביניהם. היו גם שוטרים שלקחו עדות מילדים, ג'וש הצליח לקלוט את לין ברקע משוחחת עם אחד השוטרים ואת אימו יושבת בוכה יחד עם עוד מבוגרים , שיערה הבלונדיני הקצר היה נפול והסתיר את ראות עיניה הירקרקות שג'וש תמיד אהב, אחת מהם הייתה אמה של מרי אותה הכיר מילדותו. כשמבוגר אחד שם לב אליהם הוא מיד קם, ואחריו ההורים ורצו אל החבורה.
"אימא!" קראה מרי ורצה אליה בפחד, הן התחבקו ואחריהם כל ההורים עם ילדיהם.
"איפה הייתם?" שאלה אימו של ג'וש והביטה בילדה, עיניה נצנצו בתקווה והיא חיבקה שוב את ג'וש. כאילו לא ראתה אותו המון זמן. כך גם כול שאר ההורים.
"אימא.. כמה זמן עבר מאז ראית אותי?" שאל ג'וש, דמעות עמדו על עיניה ופיה התעקל בעצבות. "עברו שבועיים שלמים ג'וש. שבועיים שלמים מאז שראו את כולכם." סוכן אחד התקדם לעבר הארבעה, שיערו שחור מסודר בג'ל ומתוח, עיניו מסתתרות מאחוריי משקפיים שחורים כמו כל הסוכנים, הוא לבש חליפה שחורה ומתחתיה חולצה לבנה מסודרת, עניבה כהה הייתה קשורה לצווארו בהידוק מעט, מכנסיו ונעליו היו כמעט באותו צבע. כהה. אימו של ג'וש בכתה על כתפו כשנזכרה ברגעים בלעדיו. על ידו הופיעה טבעת זהובה בעלת האות R מוטבע בתוכה.
"אבל אנחנו היינו ב –" אמר דיוויד אך אביו קטע אותו, אביו היה בעל שיער שחור חלק ודיי דליל. עיניו חומות המזכירות את צבע הבוץ, חום כהה ודיי דביק. הוא היה דיי מלא, דבר שאי אפשר לומר על דיוויד. ג'וש הביט לכיוון לוק אחר כך, לא היה אף אחד שביקר אותו. אף אחד שדאג לו.
ואף אחד שכנראה אהב אותו.
ג'וש ריחם עליו מעט.
"אני יודע שאתם עייפים ותשושים אבל אנחנו נצטרך לשאול אתכם מספר שאלות." אמר הסוכן בשילוב ידיים,
"לא היום!" קראה מירה, אימו של ג'וש. כול ההורים הסכימו על כך, גם הארבעה היו צריכים לחשוב על מה הם אומרים למשטרה ולסוכנים האלה, כולם הסכימו על זה שאסור לספר להם על קרייג הזאב, הם היו צריכים לתאם גרסאות כי בכל זאת, החבורה בטוחה שהם היו רק שעה- שעתיים מקסימום במגרש אבל נראה שכל שאר העולם בטוחים שהם נעלמו מהעולם לשבועיים.