ארבעת השומרים פרק 12+13 – פרק כפול!

ארבעת השומרים פרק 12: השומרים

בקתת הספרייה של הגמדים הייתה גדולה, הרבה יותר מרווחת מבקתת הרפואה והרבה יותר גדולה מהמבנים שהיו בעיירה שלהם. הבקתה מבחוץ הייתה קטנה, כיעה לבקתה. אך מבפנים היא יותר דמתה לאחוזה. הרצפה הייתה נקייה ומצוחצחת, בעלת צבע מבריק שמשקף את החמישה.
ג'וש – שרק החלים הוכרח בכוח על ידי בלס, הגמד, לבוא אל הספרייה. דבר נוסף שזה הוא שהתנשק עם מרי, היא לא דיברה על זה ובטח הניחה שהוא היה חסר הכרה באותו זמן, השניים לא דיברו והגמד התפעל מהסימן שהיה על גב כף ידה של מרי. ג'וש הלך יחד עם החבורה, הוא לבש חולצה כחולה בהירה ומכנס ג'ינס שחור – כהה. ג'ייס עדכן אותו בנוגע אליו ולגמדים וכעת הם נעמדו מול קיר גדול. בצדדי הספרייה היו ארונות מלאים ספרים עבים, דקים, עתיקים וחדשים. היו כמה שולחנות וכיסאות נמוכי קומה, מותאמים לגמדים.
על הקיר היה חרוט שער גדול, כזה שהופיע על הספר העתיק וחמישה נערים עוטפים את השער בחצי עיגול, החריצים היו עתיקים ומלאי אבק. לוק העביר את אצבעותיו על הקיר מעט והלך לאחור. מחכה לשמוע את דבריו של בלס.
"לפני הרבה זמן, המון זמן אפילו, השער נוצר." בלס החל לספר, אף אחד לא הגיב על דבריו, רק הקשיבו. "אף אחד לא יודע איך, אף אחד לא יודע למה. אבל הוא נוצר, וברגע שהופיע השתחרר ממנו גל של קסם . חלק מהגמדים העתיקים ביותר אמרו שהוא עטף את העולם כולו באנרגיה סגולה בהירה ובוהקת."
"כל העולם?" שאל לוק וגבותיו הזדקרו במהירות, בלס הנהן כתשובה והמשיך בסיפורו.
"מפרץ האנרגיה הזה נוצרו היצורים. הקסם חלחל לגופם והפך אותם ליצורים מגוונים. חלק מהם היו מוגנים מהאנרגיה, או לא ראויים להכיל אותה והם נותרו בני אנוש –" אמר והפעם קוטע בידי דיוויד.
"לא ראויים? איך אפשר לדעת את זה?" שאל,
"סביב האפלה שנמצאת מסביב ללב של כולם. בכל אחד יש אפלה, מן יצר רוע. השאלה היא המינון שיש לו מהאפלה." השיב,
"אז כמו שאמרתי המון יצורים נוצרו מהשער. במרוצת השנים כמה יצורים החלו לשאול שאלות, לחקור, בנוגע להיווצרותם. ויצור אחד שענד את השם כריסטופר החליט למצוא את הסיבה למה. הוא מצא את השער לאחר מספר שנים של מחקר, ככל שהתקרב כך השער הרחיק אותו יותר. אך הוא לא וויתר ולבסוף מצא אותו. כשהוא ראה אותו הוא ידע שהוא חייב לעבור בו, הוא החל להתעסק בכוחות שאינו הכיר. הוא עבר בשער ומאז אף אחד לא שמע ממנו.
לאחר יותר מארבעה מאות שנה אדם נוסף החל לחקור את השער, כותב הספר העתיק שאותו אתם מחזיקים. הגרזנוולס." הסביר ולוק כיווץ את מצחו, הוא לא היה מנחש שזה שם הספר העתיק.
"בגלל יצר הסקרנות שהיה ביצורים ובבני האדם השער יצר לעצמו ארבעה כוחות טהורים ואחד מתעלה על כולם. הם נועדו לשמור על השער בעת סכנה וגם לעבור דרכו. בכדי לוודא שהשומרים יהיו חזקים ולא יפסיקו להגן עליו, הוא סימן עליהם רונות מיוחדות וחזקות."
"העובדה שאתם חמישה ושלושה מכם כבר סומנו ברונות היא הוכחה חיה שהשער קיים, ושיש סכנה חדשה שהשומרים צריכים להגן עליו מפניה." אמר בלס, הוא החליט שלא לספר לחבורה על דיוויד ועל הרונה שלו. הגמד הביט בהם בעיניים נוצצות מפליאה.
"קרייג. הוא מאיים למצוא את השער." אמר לוק וסגר את אצבעותיו לאגרוף,
"אתם יכולים להגן על השער, זה התפקיד שלכם." הוא צעד לכיוונם ואחז בזרועותיו של ג'וש בהתרגשות,
"מה אומרת כל רונה?" אמר ג'ייס, הוא משך את חולצתו לכיוון מעלה והראה לכולם את בטנו השרירית והחזקה. באזור צלעותיו המסורטטות הופיע הרונה שלו:

ᚴ

"רונת קאונן. השומר הבוער." אמר בחיוך כשהביט על הרונה, הוא הניח את זרועותיו של ג'וש והעביר את אצבעותיו על צלעותיו של ג'ייס. הוא רעד מעט מקור אצבעותיו.
"קרייג אמר לי את זה גם." הסביר, הוא הוריד בחזרה את חולצתו מטה. הוא נזכר כיצד קרייג שיסף את גרונה של אימו והתמלא בזעם ועצב. את מבטה האחרון של אימו.
"אתה יודע מה אומר הפירוש של כל אחת?" שאל לוק בזינוק,
"כן." הוא הנהן בחיוך חביב, לוק סיבב את מפרק כף ידו לכיוונו. הוא הצביע "רונת האנסוז, מייצגת סוד ומסתור."
'סוד?' תהה לוק,
"זה אומר שיש לך סוד, סוד שאתה יודע עליו או לא יודע עליו, דבר מוסתר." השיב, הוא הביט מיד בגב כף ידה של מרי,
"רונת פהו." אמר תוך כדי שהתקדם לכיוונה, "מייצגת רפואה, טיפול. בגלל זה את יכולה לרפא אחרים." היא הסמיקה מעט כשנזכרה כיצד ריפאה את ג'וש. חלק ממנה ייחל שתוכל לנשק אותו שוב.
"ושלי?" שאל ג'ייס,
"התבהרות, אור. רונת קאונן מייצגת את החום."
דיוויד השפיל את מבטו הוא לא רצה שידבר על הרונה שלו, במיוחד כי אף אחד לא יודע שהיא נמצאת אצלו. בלס הידק את מבטו.
"יש עוד שני רונות. רונת ריידו ורונת האורוז, שתיהם מנוגדות זו לזו." הוא אמר והביט בשניים הנותרים, דיוויד וג'וש.
"רונת ריידו, היא אחת משלושת הרונות החזקות ביותר; קאונן, אורוז וריידו. היא מייצגת מסע, שינוי." הסביר, מביט על שניהם. "והשנייה היא הרונה החזקה ביותר, רונת האורוז. היא מייצגת כוח, והשתוללות. אם המחזיק בה ייתן לה יותר מדיי מקום לכוח היא תשלט עליו, והוא ימצא את עצמו מחוסל." הסביר,
"מה ניגוד בהן?" שאלה מרי, היא החליטה אחרי שג'וש כמעט מת בידיה שהיא מחליטה לקחת את עצמה בידיים ולא לפחד עוד.
"האורוז היא הרונה הטהורה, שייכת לשומר שיתעלה מעל כולם." הסביר וצעד לכיוון היציאה מהבקתה.
"רונת ריידו היא הרונה האפלה, היא מאפילה את הלב של המחזיק בה ונותנת לו סיפוק בכאב ובסבל של אחרים. היא משנה אותו לגמרי וכמעט מחסלת אותו."

ארבעת השומרים פרק 13: שקר

חדרה היה כהה, הוא היה בעל שני חלונות מקבילים זה לזה וגדולים מאוד, הייתה להם מעטפת כהה ועל החלון הימני נשאה מיטה בעלת מצעים סגלגלים – כהים, כיעה לה.
היא ישבה על הכס שלה, מביטה בהם בכדור הבדולח הכהה בשילוב רגליים קל. שיערה הכהה – גלי נפל על כתפיה ובגדיה היו כהים וגדולים; היא לבשה מעיל שחור עשוי עור ומתחתיו חולצה שחורה קצרה, עיניה הכהות התבוננו בהתעניינות בכדור. הוא התעטף בעשן סגלגל בהיר והראה את החבורה לנגד עיניה. ג'ייס וג'וש צעדו ראשונים אבל הם פחות עניינו אותה. היא ידעה את מי היא מחפשת.
לוק ומרי צעדו אחריהם ודיוויד הלך ,בראש מורכן, קדימה.
"קמיל!, את לא יכולה לשבת כל הזמן ולראות את השומרים." קרא קרייג אל אשתו.
"אני מתרכזת בשומר האפל, קרייג." השיבה, "אתה עושה טעות שאתה רוצה לחסל גם אותו."
"הוא שומר, בסופו של דבר המטרה שלו לשמור על השער. ואני לא רוצה שיפריעו בתוכניותיי." שיערו המאפיר גלש מעט קדימה, עיניו הקטנות התבוננו באשתו.
"אתה יודע שבכדי למצוא את השער אתה תזדקק לאחד מהם, אז למה לא את מי שהאפלה כבר נמצאת אצלו?" קמיל קמה מיד מהכס וצעדה לכיוון בעלה, הוא נופף בביטול.
"הוא מכחיש את כוחותיו, אם הוא באמת יעזור לי הוא יבוא אליי." השיב והושיט את כף ידו לכיוונה, לתהליך של שאיבת הקסם ממנה, כמו כל יום.
היא לחצה את כף ידו ועצמה את עיניה, כשלאחר כמה שניות היא החלה להרגיש כאב תוקף אותה בצלעותיה, אנרגיית הקסם הסגולה החלה להזדחל והתפתל כמו גוף של נחש, הקסם שלה הועבר ממנה אליו. צבע עורו החיוור החל לקבל חזרה את הצבע ושיערו החל להיות כהה יותר.
היא ניתקה את כף ידה ממנו ונחתה על הרצפה בשיעול כבד,
"בן זונה, זה היה הרבה זמן הפעם." אמרה ברטינה וירקה דם מפיה לרצפה.
"מצטער, אהובתי. אני צריך להיות מוכן לתקיפה של השומרים ברגע שהם יחזרו." הוא התכופף לכיוונה והניח את אצבעותיו על סנטרה, מרים אותה לכיוון פניו.
היא התנשפה ועיניה הכהות הביטו בו בכאב. "תודה." הוא חייך בחביבות וקירב את פניה לפניו, שפתיהם נפלו זה על זו והוא החל ללטף את שפתיה ברכות ובנעימות שנזכרה מדוע אהבה אותו כל כך. הם התנתקו והוא קם ויצא מן חדרה הכהה.

"איך אנחנו נדע מי קיבל את הרונה האפלה ומי את הטהורה?" שאל ג'וש באי הבנה, הולך אחריו בלס. לוק היה אחריו ושתק, הוא רצה לראות כמה רחוק דיוויד ייקח את השקר הזה. בלס ידע שדיוויד מחזיק ברונת ריידו, אך ג'וש פחד בליבו שהוא יהיה בעל הרונה האפלה.
"הייתי מציע לך לבדוק טוב את החברים שלך, ג'וש." בלס נעצר מהליכתו המהירה והסתובב לכיוון ג'וש, פניו התכווצו בבהלה. "מישהו מהקבוצה שלכם מחזיק ברונת ריידו."
בלס לא חיכה רגע אחד והגביר את קצב הליכתו, ג'וש רצה להמשיך ללכת אחריו אך רגליו נעצרו. לוק הניח את כף ידו הגדולה על כתפו בעידוד.
שאר החבורה הלכה בקצב איטי יותר וכשהם עמדו מול ג'וש כולם הוא התחיל לדבר.
"דיוויד." אמר ג'וש במבט חושב, דיוויד הרים את ראשו והביט בג'וש. "תוריד את החולצה שלך. אני רוצה לראות אם יש לך רונה כלשהי."
"רגע – מה?" שאל דיוויד בגמגום ופניו נהיו חוששות עוד יותר.
"אין לך הרי רונה עדיין, אני רק רוצה להיות בטוח." אמר ג'וש במשיכת כתפיים,
"למה דווקא אני?" שאל דיוויד בגמגום, לוק נחר בשקט וחייך לכיוונו.
"כולם קיבלו רונה, חוץ ממני." הסביר ג'וש,
"אז תוריד אתה את החולצה!" תקף דיוויד, פניו האדימו מהבושה.
"בסדר." ג'וש אמר ובתנועה פשוטה הוא הסיר את הבגד ממנו וגופו המחוטב הופיע מול החבורה, חזהו המפותח היה בעל חבלות ישנות וצלקות לבנות בהירות שכמעט בלתי ניתן להבחין בהם. מרי נהייתה אדומה וניסתה שג'וש לא יקלוט זאת. הוא הראה להם שאין לו שום רונה על הגוף ואמר,
"רואה? עכשיו תוריד את החולצה אני רוצה לראות –" אמר, דיוויד נאנח.
"בסדר! יש לי רונה!" קרא, ג'וש נעצר מעיסוקיו והביט בדיוויד ברצינות עכשיו. דיוויד הרים את שרוול חולצתו והראה לו את הרונה שלו על הכתף, רונת ריידו.
"אתה –" אמר ג'וש, חסר מילים. הוא לבש בחזרה את חולצתו ונשם עמוקות. "ממתי יש לך את הרונה הזו?" שאל ג'ייס בתקיפה,
"הרבה לפני שלוק קיבל את הרונה שלו." דיוויד השפיל את פניו, גבותיו של לוק הזדקרו בהפתעה. הוא לא ידע זאת.
"למה הסתרת אותה מפנינו? למה שיקרת?" תקף ג'וש והתקרב לכיוונו,
"בגלל זה!" צעק דיוויד כמפלט וההילה האפלה עלתה על גופו ועטפה אותו. עיניו נצבעו בצבעם הכהה והמחריד ומיד כולם התרחקו ממנו בפחד. ידיו התכווצו לאגרופים והוא הביט בג'וש בכעס.
"דיוויד, הכול בסדר. פשוט תסיר בחזרה את ההילה והכול יהיה בסדר." אמר ג'וש בזהירות, כולם התקרבו לג'וש והתרחקו מדיוויד. הוא הרגיש שריטה בליבו. שריטה עמוקה.
'הם בורחים ממך, דיוויד.' הוא שמע קול בראשו, קול חלוש ומפחיד אותו שמע בפעם הראשונה.
'תסתכל עליהם, הם מפחדים ממך. בסוף הם יכלאו אותך בגלל הכוחות שלך..' הפעם קול אחר נשמע, גם הוא היה חלוש אך חזק יותר מהקול הראשון.
'זה רק עניין של זמן עד שאנחנו נחסל אותם, דיוויד.' הקול החלוש צחק בראשו,
"לא!!" דיוויד צעק וההילה נהייתה גדולה יותר, מיד החבורה התרחקה בחשש. "אתם לא מבינים! אף אחד מכם לא מבין!" קרא דיוויד ונפל על ברכיו בבכי כבד. הדמעות התיכו את הצמחים כמו חומצה והרסו כל מה שהיה בעדם.
הוא החל לצרוח מכאב והניח את כפות ידיו על ראשו.
'תתנתק מהכול, דיוויד. אף אחד הרי לא יאהב אותך ויתגעגע אלייך. תנתק את הטוב שבך ותן לנו לשלוט בכול.' אמר הקול החלוש, 'אנחנו תמיד נאהב אותך, דיוויד.'
"צריכים לעשות משהו." אמרה מרי בחשש, ג'ייס התקרב לכיוונו אך ג'וש הרחיק אותו.
'תסתכל, ככה הם אמורים להיות לידך, דיוויד. פוחדים.. חוששים לחייהם..' אמר הקול הצרוד והחלוש, צמרמורת עזה עברה בגופו של דיוויד.
"תתרחקו ממנו!" קרא בלס לפתע, הוא הושיט את כפות ידיו הקטנות ואחריו שאר הגמדים. כולם בעלי לבוש זהה מעט ומצנפת אדומה שמסתירה את כל ראשם.
מכפות ידיהם יצאה אנרגיה סגולה בהירה שעטפה את גופו של דיוויד, ההילה האפלה החלה להתנדף ולהיעלם לאחר מספר שניות ההילה נטשה את גופו של דיוויד והוא נחת על האדמה.
גופו חיוור כמו סיד בניין וגופו צנום הרבה יותר ממה שהיה בעבר.
הוא היה כמו גופה.
"תכלאו אותו! אסור שהאפלה תתעורר שוב." פקד בלס, הגמדים הגיעו כולם ולקחו אותו.
"רגע, חכה!" קרא ג'וש,
"ג'וש, אתה ראית מה קורה כשהרונה מתעוררת. זה אפילו לא הייתה ההתחלה של כוחותיו, ג'וש." אמר בלס והעביר צמרמורת קלה בגופה של מרי.
"עדיף שהוא יישאר לכוד איתנו. רק עד שנצליח למגר את כוחותיו ולהעלים את האפלה ממנו." אמר והמשיך לדבר "ג'וש, דיוויד הוא השומר האפל."