ארבעת היסודות | אדמה – פרק 6

היגניס התנתקה מהנער המוזר ושמעה את עוז שואל "מה אתה עושה?" הנער שלא יכל להפסיק לחבק את היגניס לשנייה הסתובב כשידו הימנית עדיין מונחת על כתפה וחייך אל כולם "אני אסביר אחר כך, בינתיים תסתפקו בזה שאני כאן בגללה" הוא הלך לעמדת ההגשה ואסף לעצמו צלחת ריקה והחל למלא אותה בהכל כאשר הוא מפזם לעצמו פזמון לא מוכר, היגניס המשיכה לבהות בו בפליאה כאשר דניאל התקרב אליה מעט "את מכירה אותו?" שאל בסקרנות, היגניס הפנתה את עיניה הזהובות אל עיניו של דניאל ושקעה שוב באפור עמוק של עיניו, לקח לה מספר שניות להתעשת והיא נדה בראשה ואמרה "המראה שלו צובט אותי בזיכרון אבל אני לא מצליחה לזכור" דניאל תפס את ידה ומשך אותה משאר החבורה שהמשיכה לבהות לחלופין בנער ובהיגניס "את חושבת שהמסדר מחק לך את הזיכרון כמו שמחקו לי?" היגניס מיהרה לשים את ידה על פיו ולתפוס את לסתו בידה השנייה "אל תדבר על זה כאן, אף פעם" עיניה התרחבו בצורה מפחידה, היא תפסה את פניו של דניאל בעוצמה כדי שלא יוכל להסתכל לכיוון אחר "הבנת?" היא שאלה, דניאל הנהן בפליאה, מצבי הרוח של היגניס משתנים מהקצה אל הקצה. היגניס התרחקה והלכה לשבת בקצה השולחן הענקי שהיה צמוד לקיר השמאלי, דניאל לא יכל להפסיק להביט בה, הוא עדיין הרגיש איך הלסת שלו כואבת מעוצמת התפיסה שלה, הוא עדיין חשב על כל מה שסיפרה לו בפארק על עצמו, זה הרגיש כל כך נכון, אבל הוא לא זכר כלום, זו הייתה הרגשה מוזרה.
היא אמרה לו שהוא סיפר לה שהמסדר מוחק לו את הזכרון בשיטתיות, וכשהוא יבוא לקחת אותה עליה לומר לו זאת, כדי להציל אותו מהם. היא לא ידעה לספר לו יותר מכך, כל הדרך חזרה מהפארק הוא ניסה לחקור אותה עד שהשתכנע לגמרי שבאמת אין לה מושג איך המסדר עושה את זה או למה.
הוא ראה את עוז מתקרב אליו לבדו אחרי שגם ה'חדש' המוזר שלו עזב אותו והלך לשבת ליד היגניס בקצה השולחן.
"דן" זה היה הכינוי שעוז הדביק לו ביום שהוא הגיע, עוז היה הוותיק ביותר מבין מגלי הכשרונות שנשארו "אני צריך את העזרה שלך" דניאל התבונן בו וסימן לו בידו להמשיך להסביר.
"לא כאן" אמר עוז, "תאמר למלי, היום בחצות, במקום המפגש" דניאל הנהן בראשו ועוז מיהר להסתלק מחדר האוכל.
דניאל התקרב לשולחן וראה שהנער אוכל בתאבון בריא ולעומתו היגניס רק מתבוננת בפליאה ומפחדת לשאול את שרצתה, הוא ידע את זה רק מההתבוננות בה כאילו הוא קורא אותה כמו ספר פתוח.
"זוזו קצת" מלי נדחקה ביחד עם אריס אל קצה השולחן אחרי שהם מילאו את צלחותיהם "דניאל אתה לא אוכל?" שאלה תוך כדי העמסה של מזון בכל הצורות אל פיה ללא סדר מסוים, דניאל חייך אליה והתיישב "אין לי תאבון" היגניס סובבה את מבטה מהנער המוזר אל דניאל והושיטה לו את הצלחת שלה שעדיין הייתה מלאה בהכל "גם לי אין, תאכל במקומי" היא ציוותה יותר מאשר הציעה, לכן דניאל לקח את הצלחת לקרבתו אך עדיין לא היה מסוגל להכניס כלום לפה.
"איך קוראים לך?" שאל דניאל את הנער שהמשיך לאכול ודיבר בפה מלא "אני אקוום, נעים להכיר את כולכם, חוץ ממך כמובן" הוא הצביע אל היגניס שעדיין נראתה מתחבטת אם לשאול את מה שעל ליבה "אותך אני כבר מכיר ממזמן".
בסופו של דבר לאחר כמה דקות שתיקה, היגניס נשמה נשימה עמוקה ושאלה "מאיפה אנחנו מכירים?" אקוום רק חייך ושתק, הוא המשיך לאכול.
"תענה לה" ציווה דניאל בזעף, אקוום סובב את מבטו אליו והחיוך ירד מפניו, ברגע שעיניהם נפגשו דניאל הרגיש איך זמזום אדיר ממלא את חלל מוחו ואז הוא שמע את קולו של אקוום בתוך ראשו.
'אל תתערב בדברים שלא קשורים אליך' הכאב היה בלתי נסבל והוא תפס את ראשו בשתי ידיו וצרח. ההתרחשויות הבאות קרו בשניות מועטות, היגניס קמה ממקומה ודחפה את אקוום בעוצמה כזאת שהוא עף עם הצלחת שלו עד לקצה השני של חדר האוכל בקול נפץ אדיר, אריס נעמד גם הוא והתחיל למלמל מילים מוזרות שדניאל לא הצליח להבין ולא רק בגלל כאב הראש שהיה לו, מלי תפסה את ראשה והחלה לצרוח גם היא, ובשנייה הבאה נעמד מולם אחד מהאספנים הראשיים כאשר הגלימה החומה שלו מכסה את פניו ואת כל גופו, שנייה לאחר מכן דממה השתררה בחדר האוכל וכולם הסתכלו עליהם בתדהמה, אקוום קם בצדו השני של החדר על רגליו וניער מעל בגדיו את הזכוכיות של הצלחת שנשברה, ויצא משם בריצה ובמבט זועף.
"דניאל ומלי, אני מצפה לכם באסיפה, עכשיו" הוא הורה בקול חמור והתאדה באוויר, חדר האוכל כולו קם על רגליו ורעשים נשמעו מכל עבר, אנשים החלו להתאסף סביב החבורה הקטנה ולשאול שאלות מציקות שלאף אחד לא היה מענה או כוח לענות.
היגניס ודניאל החליפו ביניהם מבטים, שניהם ידעו מה המשמעות של זה. דניאל ידע, כי הוא כבר שנים במסדר והיגניס ידעה כי דניאל סיפר לה.
"אתה תהיה בסדר" היא לחשה לו באהדה "אני מבטיחה לך".