ארבעת היסודות | אדמה – פרק 5

בניין המסדר התנשא מרחוק בתוך אי של שממה, אמנם לא רחוק משם היה את הפארק הגדול, אך הוא לא נראה באופק מהזווית שבה עמדו מלי ואריס, כך קראו לנער שמלי הביאה איתה למסדר, היא הצליחה ללמד אותו מספר מילים כדי שיוכל להסתדר עם שאר החדשים שבוודאי לא מכירים לטינית כמוהו, הוא קלט די מהר את השפה יחסית למישהו שהיה חי שנים בבית משוגעים שבה דיברו את השפה הזאת, אבל לא הבין שם מילה. מלי הניחה שהוא אף פעם לא הקשיב להם באמת כל עוד מישהו לא דיבר איתו בשפה שלו כמו שהיא עשתה.
הוא סיפר לה שהביאו אותו לבית המשוגעים לפני שנים אחדות, הוא לא זוכר מה הוא היה לפני זה, כל מה שנשאר לו מעצמו זה השם שלו, אריס. הוא לא הבין אף אחד בבית המשוגעים לא את הצוות ולא את המשוגעים עצמם, בתחילה הוא ניסה לדבר איתם בלטינית ואחר כך בתנועות ידיים, ניסה להסביר להם שהוא לא מבין, אך הם רק הזריקו לו תרופות שגרמו לו לטשטוש וחולשה. בשלב מסוים הוא התייאש והפסיק לדבר.
מלי הרגישה כל הדרך למסדר שאריס נועץ בה מבטים חדים מדי, תחושה שהייתה מוזרה לה ולא נעימה בכלל, היא ניסתה לומר לו זאת, אך הוא רק חייך והמשיך לנעוץ מבטים.
הם עמדו שניהם מול מסדר הבניין והתבוננו. "הגענו" אמרה לו מלי, אריס הנהן בראשו לסמן לה שהוא מבין אותה והעביר את מבטו החודר אל הבניין. בניין אפור בעל שלושה קומות התגלה אל מול עיניו, לאורך הקירות היו מסודרים חלונות (ללא סורגים) במרווחים שווים, את הבניין הקיפה חצר חומה, שהדבר הירוק היחיד שבה היה עץ אלון ענקי שעמד בצידה, ואת החצר הקיפה חומה נמוכה שבמרכזה ננעץ שער ברזל חלוד וענקי שלא תאם את החומה כלל.
אריס החזיר את מבטו אל מלי "שניכנס?" הוא שאל בשפה עילגת וחייך.

חדר האוכל היה ענקי, ארבעה שולחנות ארוכים התפרשו מקיר אל קיר, ובצידו הימני של החדר הייתה עמדה ארוכה של הגשה עצמית. היגניס נשמה לתוכה את הריח הנעים שעלה מן התבשילים "זה מריח כל כך טוב" היא אמרה לדניאל שהתנער מהמחשבות וחייך אליה בחזרה "את מוזמנת להתכבד" הוא החווה לעבר עמדת ההגשה והיגניס מיהרה לקחת לה צלחת ולמלאות אותה בכל טוב, היא הרגישה שהיא לא אכלה שנים, מה שהיה נכון בחלקו כי את האוכל של המוסד היא שנאה בכל ליבה.
"דניאל" היא שמעה קריאה רמה מאחוריה היא הסתובבה וראתה נערה שחומה בעלת שיער חום וגלי ועיניים ענקיות ויפות רצה אל דניאל ומחבקת אותו בחוזקה, היגניס הרגישה לרגע צביטה בלב, היא לא העזה לחבק את דניאל בצורה הזאת, היא לא העזה לחבק אותו בכלל, היא סובבה את ראשה במהירות ברגע שראתה שדניאל מחזיר לה חיבוק אוהד והפסיקה למלאות את הצלחת שהייתה כבר עמוסה, לפתע היא איבדה את התיאבון.
"היגניס" היא שמעה את דניאל קורא לה, בטח רוצה להציג לה את החברה שלו, היא הסתובבה בחוסר רצון וניסתה לחייך ללא הצלחה. היא לא הצליחה לנער מראשה את השאלה מדוע הוא אף פעם לא הזכיר את הנערה הזאת בחלומות שלה?
הוא סימן לה בידו להתקרב, היא החלה ללכת באיטיות מכוונת, מרגישה איך רגליה נגררות בכוח לכיוון דניאל והנערה היפה, רק ברגע שהגיעה לשם היא ראתה שליד הנערה עומד מישהו שהיה מוכר לה מאד, עיניו התכולות הביטו בה במבט חודר וחושף שלא היה נעים אבל לא זר לחלוטין, שערו הלבן הבהיק בזוהר מוזר ומסתורי, הוא המשיך להביט בהיגניס עוד מספר דקות כאשר הנערה היפה קטעה את רצף מחשבותיהם "זה אריס, הוא מדבר לטינית אבל הוא התחיל ללמוד את השפה" אריס התנער מהיגניס והושיט יד לדניאל, הם לחצו ידיים בחוזקה והיגניס שמעה את דניאל מציג את עצמו "אני דניאל, מגלה כשרונות כמו מלי" ברגע שהיגניס שמעה את השם של הנערה כל גופה התרפה והיא חייכה, מלי הייתה חברה טובה של דניאל מהרגע ששניהם גילו שהם מגלי כשרונות. היא סתם דאגה, דניאל לא הסתיר ממנה כלום בחלומות.
"מלי, זו היגניס" דניאל דחף את היגניס קלות לכיוון מלי והיגניס בירכה אותה לשלום בזמן שמלי הציגה את עצמה ואת אריס שוב, אריס חזר להביט בעיניה של היגניס ולא הצליח להרפות מהן.
"מלי, דניאל" קריאה נוספת נשמעה ונער גבוה מהרגיל בעל שיער שחור ועיניים אפורות כמו של דניאל התקרב בריצה אחריו נשרך נער בעל חולצת שמנת רחבה ומכנסיים לבנות ודקות, שערו השחור-אפור הגיע לכתפיו ועיניו הזהובות בחנו בקפידה את העומדים.
"זה עוז" אמרו מלי ודניאל ביחד וצחקו, היגניס ידעה מי הוא עוז אך היא לא יכלה להתאפק והייתה חייבת לשאול על הנער שעמד איתו שנראה לה מוכר ברמה מטרידה "מי זה?" היא שאלה בקול וכולם נפנו להביט בה, הנער התקרב צעד קדימה והתבונן על היגניס כשעיניו נפערות "את כאן" הוא צרח בשמחה וחיבק אותה בעוצמה.