ארבעת היסודות | אדמה – פרק 2

דניאל הביט בהיגניס לרגע אחד ארוך ואז קם מהמיטה בפראות "את עדיין בהשפעת התרופות של המוסד" הוא פלט וברח מהר מהחדר בלי שהיגניס תוכל לומר מילה נוספת. אבל הצעקות שלה נשמעו גם עד לסוף הפרוזדור "איך אתה יודע מה שמי, זה לא היה כתוב במסמך של המוסד, אני ראיתי אותו. תחזור, בבקשה". הוא יצא מבעד לדלתות הברזל הענקיות של בניין המסדר אל חצר חומה יותר מן הרגיל, בגלל האדמה החשופה בלי טיפת ירוק עליה מלבד העץ האלון הענקי שלו, כאשר קולה של היגניס עדיין מצטלצל באוזניו. הוא התיישב על אבן אפורה מתחת לעץ שהיה תקוע בשולי החצר מאז שהוא זוכר שהוא הגיע למקום הזה, הוא תמיד אהב את העץ הזה שעזר לו ליישב את דעתו ולחשוב בצלילות. הוא תפס את ראשו בשני ידיו וניער אותו בחוזקה, אסור לו לחזור להרגלי העבר, הוא חייב להתנער מן ההרגשה שהוא משוגע, והיגניס לא ממש עזרה לו בכך, היא החזירה לו בבת אחת את כל מה שהוא ניסה לקבור שנים.
כאשר מגלי הכשרונות הגיעו אליו ולקחו אותו מבית המשוגעים שהוא היה בו, שאפילו את שמו הוא לא זוכר, הוא היה בטוח שהוא חולם אותם. הוא תמיד חלם אנשים משונים שהוא צריך להגיע אליהם ולתת להם הנחיות בקשר לחיים, זאת הסיבה שהוא נכנס מלכתחילה לבית משוגעים ההוא, בו הוא נשכח ונעזב לאנחות על ידי משפחתו, חבריו, חייו הקודמים שגם מהם הוא לא זוכר כלום.
האספנים שכנעו אותו שהחלומות שלו זה בהשפעת התרופות של בית המשוגעים ועזרו לו לגלות את כוחו האמיתי במסדר האדמה, הוא היה מסוגל ללכת למרחקים כל עוד יש אדמה חשופה בסביבה במהירות אדירה, כוח שנראה חסר משמעות לעומת כוחם של החדשים האחרים שהיו איתו שהיו מסוגלים להצמיח דברים מתוך האדמה, או להשתמש בה במגוון צורות, ולכן בסופו של דבר הוא התמקצע בתור מגלה כשרונות.
הוא דחף את הזכרונות האלו במשך השנים לעמקי תודעתו עד שהיגניס החלה לומר שהוא הגיע אליה גם אם זה לא מודע אצלו. זה מעולם לא קרה לו בעבר, גם בבית המשוגעים, הוא תמיד זכר את החלומות שלו, האם זה יכול לקרות הפעם?
הוא ניער את ראשו בשנית, הוא החליט שהיגניס בוודאי עדיין בהשפעת תרופות והיא לא מדברת בהגיון, אחרי שהיא תעבור ניקוי היא תירגע.
לפתע מחשבה חדה עברה במוחו וקרעה אותו מבפנים, הוא חיפש בכיסו במהירות את המסמך שהמסדר שלח לו, אך הוא לא היה שם. הוא קם בפראות מן האבן וחזר בריצה אל חדרה של היגניס שעדיין ישבה על המיטה ובהתה בקיר, היא לא הופתעה כשהוא נכנס כאילו ציפתה לכך, ובידה היה המסמך המבוקש.
"אתה מחפש את זה?" היא ספק שאלה ספק קבעה, הוא חטף את המסמך מידיה ופתח אותו כאשר רעידות ידיו גוברות מרגע לרגע. הוא חיפש בקדחתנות אחרי המילה המבוקשת שלא נמצאה למרות כל חששותיו.
"לא רשום פה איך קוראים לך" לחש לאחר מספר דקות של חיפושים מייאשים, הוא התיישב לצידה על המיטה והתבונן אל תוך עיניה הזהובות כמו השמש ושאל "איך ידעתי?"
היא חייכה שוב "עדיף שלא נדבר פה, יש איזה מקום שאפשר ללכת אליו, מחוץ למסדר?" דניאל רק הנהן קלות, למרות כל ההאזהרות שמוחו שידר אליו, למרות שידע שהוא עובר על חוקי יסוד של המסדר הוא הושיט יד להיגניס ויצא איתה מהחדר ללא ספקות.

"מה שמך?" הנער הצנום בעל השיער הלבן והמשונה הביט על הנערה שעמדה מולו ותבעה את שמו בנחרצות, היא נראתה בת גילו, והוא בחן אותה בקפידה, עיניה החומות והגדולות נסגרו לעיתים נדירות מהרגיל כאשר מניפה של ריסים ארוכים מחפה עליהם, גבותיה הדקות הורמו כמעט בקביעות כאילו היא כל הזמן כועסת, הסומק האדום שעל לחייה בלט על פרצופה השחום, ושפתיה המלאות התכווצו שוב בכעס לפני ששאלה אותו בשנית לשמו.
הוא המשיך לבהות בה עם עיניו התכולות, בשיערה הגלי החום והארוך, באפה הסולד…
היא קטעה שוב את רצף מחשבותיו הפעם עם ניעור קל בכתפו "מה שמך?" שאלה בפעם ה… הוא כבר לא זכר כמה פעמים עברו מאז ששמע את המשפט המוזר.
הוא סימן לה בראשו שהוא לא מבין אותה, וראה אותה הולכת עם גופה הצר והקטנטן לאחות ומדברת איתה בפינה תוך כדי סימון בתנועות ידיים נמהרות. הפעם הוא בחן את מלבושה, היא לבשה חליפה שחורה מעל חולצה לבנה ומכפותרת, וחצאית שחורה שמגיעה כמעט עד ברכיה, על ידה נצץ צמיד זהב יחיד וחלק, מלבד זאת היא לא ענדה תכשיטים אחרים, הוא שמע את נעלי העקב השחורות שלה מרעישות על רצפת העץ של חדרו כאשר היא חזרה עם האחות לקרבתו, הוא שאף את ניחוח הוורדים שנטף ממנה וחייך.
"טוב, אתה הולך איתה" האחות אמרה עוד משפט מוזר שלא היה ברור בעיניו של הנער הוא רק הנהן כמו שהוא היה רגיל תמיד לעשות כשפנו אליו במילים מוזרות וראה ששתי הנשים מרוצות מזה, אז הוא המשיך להנהן ביתר מרץ וראה את הנערה מגלגלת את עיניה.
האחות יצאה מהחדר והשאירה אותו לבד עם הנערה שהמשיכה למלמל מספר מילים מוזרות, לבסוף הוא החליט שאיתה הוא רוצה לדבר, לאחר שנים של שתיקה ארוכה שבה לא השמיע את קולו בנוכחות אחרים, הוא דיבר בצרידות מועטה " Ego nec tu quid dicas" (לטינית: אני לא מבין מה את אומרת). הנערה סובבה בחדות את ראשה לעברו כאשר שמעה את המילים וחייכה ברכות יוצאת מן הכלל כאילו כל הכעס נעלם מפניה הנאות "אז אתה מדבר לטינית" היא חייכה לראשונה והוא הוקסם מזה למרות שלא הבין מה היא אמרה.
היא התקרבה אליו מעט ולחשה לו את הברכה המסורתית "Ordinis terra – vocat te" (לטינית: מסדר האדמה- קורא לך).