אקדמיית אסטורה- פרק שני

קטרין בלום, מהרגע הראשון שנכנסה לכיתה משהו בה לא הרגיש נכון, לפחות מבחינתו של תום. היא ישבה בשולחן ממנו ובמרחק של שני כיסאות. שערה הגיעה מעלה הכתפיים וכיסה גם את מצחה.
במשך כל השיעור התרכז בה ובה בלבד, בקרירות המוזרה שהייתה סביבה, שונה לגמרי מהאחת שנובעת מהחרב. השיעור הראשון לא היה מיוחד, כמו כל שיעור ראשון של השנה המורה קארלה הסבירה על המשך השנה, על האימונים שיעברו ועל הטורניר שנפתח להם שכן הם הגיעו לשנת הלימודים השניה שלהם. לקראת סוף השיעור ביקשה מתנדב וכמו בשנה שעברה עוד לפני שהספיקה לסיים תום הרים את ידו ונידב את עצמו למשימה. הוא נזכר איך המדריך שלו תמיד אמר לו להתנדב ראשון לדברים, ככה בצבא יסתכלו עליו בעין טובה.
"בהפסקה תראה לקטרין את האזור." ביקשה ממנו.
-הא?" רק עכשיו הבין למה התנדב ולפני שהסבירה המורה שוב הנהן ומנע ממנה מלחזור על דבריה. "בסדר."
קטרין בחנה את הנער במבט חשוד וגורם צמרמורת, להתעלם מעיניה האפורות שמסתכלות עליו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית וברגע שהסיר עיניו ממורתו החביבה שחייכה אליו הסתכל בחזרה אל קטרין, שמיד הסיטה מבט. היא עשתה את זה בכוונה… חשב.
השיעור נגמר והוא ניגש לנערה שהייתה שקועה עמוקות במחשבות שלה, כאשר התקרב הסתכלה עליו שוב במבט תמהוני. בדרך כלל הוא היה אומר משהו כדי לשבור את הקרח, אבל את הקיפאון שהיא מפגינה כלפי חוץ לא נראה ששום אש יכולה להמיס. היא נעמדה וקדה מולו, מודה לו בלי מילים שהתנדב לטובתה, בדיעבד גם אם לא היה לו את ההרגל הוא היה שמח להתנדב לכך ראשון.
המקום הראשון שלקח אותה אליו היה מגדל השעון ומשם הסביר לה על כל שאר מקומות האקדמיה. מאותו המגדל יכלו לראות את רחבת האימונים הרחבה שבדיוק שימשה את התלמידים החדשים שאותם הדריך אחד המורים "קורניקס" היה שמו, הוא היה אדם זקן ועיוור אבל חביב מאוד, הוא גם היה זה שבחן את תום במיונים.
"שם זה המעונות, בשנה הראשונה מחלקים את התלמידים לקבוצות של רביעיה ובשנה השניה לזוגות." מעניין מי יהיה הבן זוג שלי השנה? שאל עצמו והמשיך להסביר "חדר האוכל נמצא שם." הוא הצביע על בניין שטוח שהיה קרוב למעונות, עכשיו כשהוא חושב על זה לא היה באמת מה מקומות להציג. מכאן יכלו לראות הכל בצורה ברורה ולאורך האקדמיה ישנם מפות ושלטים המסבירים כל מה שצריך. "יש לך שאלות?"
לקטרין לקח כמה שניות עד שעלתה עם שאלה, עכשיו כשהייתה קרובה אליו יכל לשמוע את קולה בצורה ברורה יותר מאשר בכיתה, קול רך ועדין. "למה החרב?" היא הצביעה על הנדן אותו נשא. תום נשען על גדר המגדל והתחיל להסביר במבט אל השמים "רוב מי שהולך עם הנשק שלו ככה או חלק ממועצת התלמידים או בכיתת כוננות. במקרה שלי אני בכיתת כוננות." הוא מיד נזכר שככל הנראה היא לא מבינה על מה מדובר והסביר "כשיש מפלצות באזור שולחים תלמידים מהאקדמיה לטפל בהם, הכוחות של הצבא בדרך כלל מגיעים רק אם צריך תגבורת, זה לא נפוץ כל כך אבל זה קורה." סיים, נראה שעליו להתרגל לשיחות חד צדדיות שכאלה.
לאחר הסבר קצר על הכיתות ועל איך למצוא את הכיתות הוביל אותה בחזרה לכיתה שלהם, הם שניהם הלכו בשקט מוחלט ומלבד צעדיו של תום לא היה אפשר לשמוע דבר, רק לקראת סוף ההליכה הוא הבחין שהוא לא שומע את הצעדים שלה אבל הוא החליט שלהתעלם לבינתיים.
השיעור לאחר ההפסקה היה שיעור היסטוריה עם אותו המורה הזקן שהזכיר תומאס מקודם, לאחר מכן היה שיעור נוסף עם קארלה ובה היא הקריאה את סידור החדרים, עד עכשיו תומאס היה עם עוד שלושה חברים: ג'ין, סוליאר ולאונרד. ג'ין היה בן זוגו לאימונים והיה אמור להילחם ביחד איתו בטורנירים אבל לאחר תאונה במהלך לחימה במפלצות נמנע ממנו להילחם בטורנירים וכיום הוא לומד פיקוד וטקטיקה צבאית במקום. תומאס עבר כיתה בהתאם לכך ונכון לעכשיו יצטרך להילחם לבדו אם לא יצטרף למישהו.
"הו! איזה סגירת מעגל נהדרת." אמרה קארלה בקול "תומאס, לך אין בן זוג ללחימה כרגע, נכון?" הוא אישר את דבריה
"מצויין. אתה תהיה ביחד עם קטרין." שוב קטרין הסתכלה עליו, באותו מבט חשדני. הוא הרים את ידו ושאל את מה שפחד לשאול.
"ואיפה נישן?"
-"בחדר 338."
הוא הניח את ידו על פניו, לוחץ על עיניו ומשפשף אותם שעה שהוא רק התפלל שלא יהפכו את זה לסנסציה של ממש ויניחו לו לנפשו.
"רגע! זה בסדר שבן יהיה עם בת באותו החדר?!" שאלה אחת התלמידות, ספק מופתעת ספק מקנאה בזה שהיא לא הייתה עם בן זוגה לאימונים באותו החדר.
"זה לא קורה בדרך כלל, אבל זה אפשרי. מה גם שאני בטוחה שתומאס לא בחור שיעשה משהו שאסור." היא אמרה בחיוך ואז הוא ירד מפניה, היא נראתה רצינית מתמיד והסתכלה ישירות לעיניו "נכון?" שאלה כדי לוודא והוא הסכים באנחה "בהצלחה גבר." טפח על שכמו מישהו שלא הכיר ותומאס צחק ביחד איתו "תאחל לי בהצלחה." אותו הנער היה דומה במקצת לתום, ובכן ממש קצת. אותו צבע שיער וזהו למען האמת. שיערו היה ארוך ואסוף בגומיה בזמן שעיניו היו כחולות כשמים שמחוץ לחלון. היה לו מבנה פנים חד וגוף חסון וגבוה כמו כן קול עמוק בצורה יחסית. ארת'וריוס היה שמו.
את המשך השיעור העביר תום לאחר שהרגיש עשרות מבטים שננצעים בו, התלמידים התלחששו מפעם לפעם והוא לא היה בטוח האם הם מדברים עליו או על משהו אחר. לאחר שהשיעור נגמר הוא נשאר מספר דקות בכיתה ודיבר עם ארת'וריוס ההוא בזמן שהשניים ישבו על השולחן.
"אז אתה אומר לי שג'ין נפצע ובגלל זה אתה לבד?"
-"כן, לצערי זה ככה."
"וואו… הוא בסדר עכשיו נכון?"
-"ברור, הוא עוד לומד בבית ספר פשוט בכיתה מיוחדת לפיקוד. במקום שיהיה לוחם הוא יהיה מפקד. בתכלס הוא רק נפצע ברגל ככה שהוא עדיין מסוגל ללמוד כאן והכל."
"טוב לשמוע."
הנוכחות הקרירה של קטרין ביחד עם המבט המרמז של ארת'וריוס גרמו לו להבין שהיא נמצאת מאחוריו "מה יש?" שאל אותה ושוב היא ענתה בקצרה.
"איפה החדר?"
עכשיו שהוא חושב על זה הוא לא ידע בעצמו כל כך איפה החדר "אני אדבר איתך בארוחת ערב." אמר לחברו החדש וירד מהשולחן, לוקח את התיק הגדול שלו ופונה לקטרין "נלך לשם עכשיו." תום נופף לשלום לארת'וריוס והוא נופף בחזרה במבוכה יחסית.