אקדמיית אסטורה- פרק שלישי

בן ובת בחדר אחד, מהצד זה לא נשמע כמו סיפור מבטיח, ובכן הוא כן מבטיח אסון.
תומאס וקטרין נכנסו שניהם לתוך חדרם, חדר מספר 338. כמו שאפשר לצפות הוא היה נקי ומסודר ובו מיטת קומותיים הצמודה לקיר, בזמן שהוא סידר את חפציו בארון היא כבר תפסה לעצמה את המיטה העליונה ועברה לארגן את דבריה בארון כפי שעשה בן זוגה החדש. השתיקה המביכה נשברה זמן קצר אחרי שסגרו את הארון "אז, אם אנחנו הולכים להילחם ביחד מעכשיו, מה הנשק שלך?"
-"חרמש." ענתה בטון ריק.
"את לא מתכוונת לדבר הרבה, הא?"
-"אין טעם."
הוא רצה להאנח אבל עצר את עצמו שכן דבר כזה לא מכובד "מחר כבר נתאמן ביחד, אני מצפה לזה." אמר והושיט את ידו אליה במטרה שתלחץ אותה, אבל במקום היא רק הסתכלה על היד החמימה שלו ואז עליו בתהיה "לחיצת יד, את לא מכירה?" לאחר מכן היא כבר נגעה בידו, עורה היה רך ובשונה ממה שציפה די חם. חיוך קטן התפשט על פניו והיא בתגובה המשיכה להביט בו, מנסה להבין מתי היא אמורה לשחרר את ידו.
השניים לא דיברו יותר מאותו הרגע עד מחר, החלון החצי פתוח הכניס את קור הלילה ואת הרוח הנואשת. הוא קירר את החדר, אבל לקרר את מתח בין הישנים יותר זה בלתי אפשרי. פעמון בית הספר צילצל מספר פעמים, משמש כשעון מעורר לכלל התלמידים מה שהוכח לא פעם כאפקטיבי ביותר.
כבר בצלצול השלישי תום התעורר ויצא מהמיטה, רק עכשיו נחשף לבעיה הראשונה של להיות בחדר משותף. איך עליו להחליף בגדים? או איך היא אמורה להחליף בגדים? הוא החליט להוריד את מכנסיו קודם בזמן שהוא כבר מכין בידיו את בגדי הבית ספר ומחליף במהירות הבזק לפני שהיא תספיק לראות אותו בתחתוניו. אחרי שהחליף מכנסיים יכל להחליף את חולצתו בצורה רגועה יותר, הוא פשט מעל גופו את החולצה שאיתה ישן ועל חזהו שם את אותה החולצה המכופתרת מאתמול. במהלך החלפת הבגדים שמע קול מאחוריו, קול של מישהו שבדיוק מתעורר וכשהסתובב הבין כי זה היה קול של מישהו שמסתכל עליו ובוחן אותו. למזלו היא התעוררה בגלל הצורה המהירה והרועשת שבה שינה את מכנסיו, לפחות היא ראתה רק את גבו. "בוקר טוב." הוא מיהר לסגור את חולצתו והיא ענתה בהנון פשוט וירדה ממיטתה, הולכת גם היא לארון.
גבו היה מופנה לגבה והוא יכל לשמוע כיצד היא פושטת את חולצתה ולובשת את השמלה שלה. כל זה בזמן שהוא קושר את העניבה שלו ונועל את נעליו. כשסיימו השניים עמדו זה מול זו והם יצאו יחדיו מהחדר, הולכים לחדר האוכל ולאחר מכן לשיעור הראשון שאיך שלא, היה עם קארלה.
בשיעור הסבירה את תוכנית האימונים להמשך השנה, בימי ראשון שלישי וחמישי ילמדו כרגיל ושאר הימים יהיו ימי אימון תיאורטי ומעשי, וכיוון שהיום יום שני הם כולם עברו לרחבת האימונים הריקה שבחצר האקדמיה לאחר הנחיות בטיחות כמובן.
עכשיו נתנה המורה לתלמידים להתחלק לזוגות וכמו שצפוי תומאס היה ביחד עם קטרין. אלו שלא היו עסוקים בהכנות לאימון הסתכלו על השנים, ארת'וריוס במיוחד. בת זוגתו הייתה קיארן וליָדֶיהָ זוג חרבות בעלות מראה כמעט זהה, מלבד שהאחת בעלת צבע סגול ואפל והשניה אדומה כלהבה. היא הייתה בעלת שיער בלונדיני האסוף בצמה ועיניים זהות בצבען לאלו של ארת'וריוס, שבידיו האחת חרב גדול וכסופה ובידו השנית מגן תואם.
אבל תשומת הלב עדיין מוקדה לזוג הנערים, שהחליט לנהל דו קרב קצר כדי להעריך את יכולות האחר.
תום קד מולה והיא הורידה את ראשה בקלילות כתגובה, כמו שבידיו הייתה חרבו בידיה היה החרמש, ערפל עדין וקפוא שרר, נראה שנגרם בגלל חרבו של תום ובגלל נשקה של קטרין, שלעומת תום היה אפשר לצפות שיהיה קשור לקרח.
חרמש שחור וגדול בעל להב דק וצר, מעוקל כמו כל חרמש רגיל. אבל זה מוט החרמש שנראה לא במקום, חלק מתכתי ושחור שבסוף המוט, רחב יותר מהמוט עצמו ובעל צורה מרובעת ולא עגולה. בהמשך המוט בליטות רבות ועגולות, כמו טבעות שכאמור נועדו לאחיזה טובה יותר, אך בפועל רק מוסיפות למראה האצילי שלו.
קטרין החזיקה באמצע המוט רק עם יד אחת, הולכת אל תום בצעדים קלים ושקטים, פתאום הוא ראה אותה באור אחר, הוא הרגיש צמרמורת מהעבודה שלא שמע את הליכתה והרצינות שבעיניה, או שאולי זה היה רק הקור שלה שגבר עליו. "בהצלחה." אמרה ועצרה במקום, עומדת כעשרה מטרים מול הנער הנמצא בצד השני.
ביחד עם האוויר, חששותיו של תום יצאו בנשיפה ארוכה כשהוא נכנס לעמדת מוצא וכן גם היא, הוא החזיק את החרב בתוך הנדן ורכן קדימה עם כל גופו בזמן שהיא שינתה את אחיזתה במוט, היא סובבה את המוט מאחורי גבה ועכשיו להב החרמש היה קרוב לרצפה וחודו כוון לרגליה שעה שהיא מחזיקה בו בשני ידיה, ידה הימנית מעל גבה וידה השמאלית אוחזת קרוב יותר ללהב.
שאר האנשים סביבם היו שקועים בקרב הקרח שעמד להתנהל. תום תכנן להתקיף ראשון אבל קטרין הקדימה אותו, היא זינקה לפנים וכשהייתה קרובה מספיק הניפה את החרמש.
עכשיו רק הבין את הסיבה לעמידת המוצא המוזרה שלה, בצורה הזו היא יכלה להיות בחצי הדרך מההנפה מבלי שעשתה דבר מה שאפשר לה להתקיף מהר ממה שציפה. הוא קפץ לאחור בניסיון להתחמק הלהב הקרב והיא ליוותה את המכה הראשונה בהנפת נוספת לאותו הכיוון, מה שנראה כאילו החרמש הסתובב מאחוריה מבלי שהיא תזוז כלל.
את ההנפה השניה הוא לא יכל לחזות ולכן היה חייב להגיב, הוא שלף את חרבו מעלה מתוך הנדן והלהבים הקפואות נפגשו. חרבו החליקה על הלהב המעוקלת עד למוט החרמש והשניים היו תקועים לשניות באותו העמדה, זאת עד שלקח צעד קדימה. הוא שלח את ידו השמאלית שלפני שניה עוד אחזה בנדן להחזיק בניצב החרב ולספק תמיכה נוספת, עיניו נפתחו עוד והוא דחף את חרבו מעלה ואת גופו קדימה, הודף את החרמש ואת קטרין לאחור וברגע שראה פתיחה הוא המשיך את תנועת חרבו ועכשיו ידיו היו מעל ראשו שעה שהוא מנחית את חרבו על קטרין שהספיקה לחסום את המתקפה, להב החרב הקפואה נעצרה בידי מוט הנשק ופתאום הוא הבין שהוא קרוב אליה הרבה יותר מדי.
הוא הרגיש את הקור שנפלט מהלהב אבל יותר מכך הוא הרגיש את נשימתה החמימה והמהירה, אבל המחשבה הזו נאטמה עמוק בפנים בזמן שהיא לקחה צעד לאחור כשהוא מועד לקדימה. הצעד לאחור בזינוק קדימה, גופה שלה חלף מימינו ולהב החרמש התקרב עוד ועוד אליו. בבהלה רבה הוא הרים את חרבו ועצר את הלהב מלפגוע בו. הצופים כמעט השתגעו מהמחזה המהיר והנדיר הזה שהתחולל "והם עוד אמורים להילחם ביחד!" כבר עכשיו התלמידים התחילו להסיק מה הנערים האלה היו צריכים לעבור כדי להגיע למצב הזה, וקארלה? קארלה לא עצרה את הקרב שכן היא ידעה שמדובר בקרב חברי לכל היותר "החדשים הם תמיד המפתיעים ביותר."
להב החרמש נגעה בשמורת החרב ועצרה שם, כמובן שקטרין עצרה בעצמה גם. בפעם השלישית הזו בה נשקיהם הוצלבו החליטו השניים שזה מספיק לחימה להיום. תומאס היה מופתע מאוד מהמיומנות ומהמהירות שלה והוא היה בטוח שבדומה לעצמו היא שומרת עוד קלפים רבים חבויים אצלה.
השניים התרחקו זה מזה והעיניים שעד עכשיו היו מרוכזות בהם נעלמו, שאר התלמידים חזרו לקרבות שלהם, ובנוגע לארת'וריוס וקיראן? הם עוד היו בשיא הקרב שלהם ותשומת הלהב הופנתה אליהם בזמן שהזוג האחר נרגעו מהלחימה האינטנסיבית והקצרה.