אפשרות אחת פרק 2

קמתי לשמע השירה של השותפה שלי לחדר, קוראים לה ענת, יש לה עיניים שחורות, שיער חום, וחסרת טאקט בקטע מפגר.
אם אפשר לקרוא לזה שירה, זה יותר מלמול עצמי מוגזם. קמתי ודידתי למקלחת, "איזה בוקר מהמם! אני יודעת שהיום יהיה יום מושלם!" היא צווחה. ת'אמת, הלילה היה סגרירי מהרגיל, שמעתי כמה עורבים צווחים בחוץ, והפרחים שקישטו את הגן מתחת לחלון שלנו, נבלו, הבוקר היה מכוער, ואני ידעתי שהיום יהיה חרא של יום. (כמו בכול יום).
שהלכתי למתחם הלימודים, לבשתי מיני ג'ינס, חולצת טי צמודה. בדרך תפסה אותי ליעם, "תקשיבי איזה שוק! את לא תאמיני!" היא אמרה לי, "מה חדש?", "אוקי, אוקי, אופרי וענת התנשקו מול כול הכיתה, נכון שזה הזוי??? בת עם בת? מי שמע על זבר כזה?, זה נורא!", והינה הומופובית בפעולה, לעומתה, אני ידעתי שיש כאלה דברים, כמו שהבנתם, הפנימייה מאוד מיושנת, אבל אני קוראת דברים מהאינטרנט, אני סוג של יודעת מה קורה מחוץ לכותלי בית ספר," נו ו…? ", שאלתי חסרת כול כוח לעשות מזה עינין," זה לא נורא?, כוחן יודעים שטל רצה את אופרי", "בסדר, זה לא ממש מעניין" אמרתי, "קרול, מה יש לך היום, את ממש מוזרה, לרוב את פשוט בשוק מדברים כאלה", היא בחנה אותי במבט שכולו מוזרויות, "סתם, פשוט אין לי כוח היום לדרמות של אחרים" מילמלתי.
שהגענו לכיתה, ישר ראיתי שאופרי וענת יושבות ממש רחוק אחת מהשנייה, וליד עופרי ישב טל, והחזיק לה את היד, כמו שאמרתי, אין לי כוח לדרמות של אחרים. הלכתי לשבת במקום הקבוע שלי, בתכלס, אין מקומות קבועים, אבל כולם יודעים שזה המקום שלי: מאחורה, ליד החלון, רחוק מהמורה. ליעם באה להתיישב לידי, "אני רוצה לשבת היום לבד" אמרתי, "יש לך מזל שאני חולה עליך" אמרה והלכה להתיישב ליד עומרי. הוצאתי מהתיק מכברת, והתחלתי לכתוב, ילדים מהכיתה לא יודעים 'אני כותבת, "כי זה לא מגניב". ואז מירב צרחה: "כולם להיות בשקט, עכשיו אנחנו בשיעור היסטורית הערפדים", פיהקתי, והשענתי את הראש שלי על היד בשיעמום. ואז נכנסת נערה, ג'ינג'ית, עם נמשים, ועיניים ירוקות, כולם עצרו את מה שהם עשו, ובהו בה, כולל אני. "את עדן, אני צודקת?" מירב שואלת, ו המפלצת שהיא היתה, היא עשתה ת'צמה מלאך, " כן, אני עדן", פטעום התחיל גל ליחשושים, כולם שאלו מי זאת, למה היא פה, מה היא עושה כאן. היא חדשה, לא באים חדשים, אני אסביר, את הערפדים מנסים לאתר כמה שיותר מוקדם, כי יש לנו כוחות שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם בגיל צעיר, אז מנסים לאתר אותנו בגילאי 7,8, אבל לא 17.
" שבי שם" מירב הצביעה, ושהבנתי לאן היא הצביעה, החוורתי, "ליד קרול". היא הלכה לכיווני, וישר שמתי על עצמי את הביצ'ית, "היי" אמרתי, היא לא ענתה, היא התיישבה, ובהתה בלוח, הרמתי גבה, והתעלמתי.
השיעור עבר סבבה, חוץ מזה שכולם בהו בי ובעדן, אני רגילה שבוהים בי, אבל בעדן? עזבו, אני מבינה אותם, היא נראת בארך כמוני. שנגמר השיעור, הלכתי עם החבו לקפיטריה, עמדנו בתור לאוכל, "מה יש לחדשה?" לים שואלת אותי, "אין לי שמץ, אבל אני הולכת לדעת את זה" מילצלתי מספיק חזק שהיא תשמע את זה, התיישבנו בשולחן הקבוע שלנו, ואז ראיתי שעדן יושבת לבד באחד השולחנות, קמתי וניגשתי אליה, היא קמה, והלכה, הייתי בשוק, הינהנתי וחזרתי לשולחן שלי, "זה נכל הצלחה מרובה", טל נחר, "לך תיזדיין" מילמלתי לו," בכול אופן, היום אופקי עושה מסיבה בחדר שלה אתם באים?" "ברור!" עופר אמר, וכולם הסכימו איתו, "קרול? מה איתך?", ליעם אמרה, "מה?" השתחררתי מהחלום בהקיץ שלי, "את באה?", "כן, נראה לי" "תבואי תבואי, אני הולכת להביא אלכוהול, אל תצפו למיץ תפוזים בקרטון" ליעם צחקה, כולם הריעו, היא אהבה שמתמקדים בה, לרוב היא נגררה אחרי, בשביל פעמים כאלו, שסמים לב אליה.

#מה אתם אומרים? מה יהיה במסיבה? האם קרול תתבעס, או תוהב את זה.
אמשיך מחר, או היום. #