אפלה בהירה פרק 5: לאן שרגליי ישאו אותי

"שרלוט ניילן" המורה הקריאה את שמה של שרלוט והיא קמה מהמקום בכדי לקחת את דף המבחן. "איימן גרין", או סוף סוף המורה הקריאה גם את השם שלי, קמתי ממקומי כמו שרלוט ולקחתי את דף המבחן. חזרתי למקומי והבטתי בדף, רציתי לקרוע אותו. לאחר חלוקת המבחנים המורה שיחררה אותנו. ידעתי שרוב הסיכויים שאמא שלי בבית מאוד קטנים אז לא חששתי. "או יופי, דווקא שאני רוצה שלא תהייה פה את כן נמצאת" מילמלתי לעצמי ברגע שנכנסתי הביתה, אמי ישבה על הספה הניצבת בסלון הקטן שלנו. "מה את מחזיקה ביד?" היא שאלה בנימה קרה. "סתם דף" השבתי לה מהר כי לא רציתי שתראה. "באמת? את יודעת המורה שלך התקשרה אליי היום" היא אמרה ואפילו לא הסתכלה אליי, השפלתי את ראשי מצפה לצעקות רמות, אך היא שתקה ובהתה בטלוויזיה שהקרינה תוכנית בישול, לא הבנתי למה היא צופה בה היא הרי אף פעם לא בישלה או תבשל. "למה את עומדת פה כמו דחליל? מא את רוצה שאני אגיד" היא פנתה אליי
הייתי מוכת תדהמה, היא לא צרחה, לא קיללה, לא אמרה ששום דבר טוב לא יצא ממני לא אימייה להעיף אותי מהבית, שום דבר היא אפילו לא הסתכלה אליי "הרי את ילדה כול כך מוזרה" זה היה הדבר היחיד שהיא אמרה לי. נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה, מוזר, זה אף פעם לא קרה קודם
לכן, חשבתי לעצמי. לאחר כמה שעות שבהן הסתגרתי בחדרי החלטתי לצאת לטייל. האוויר בחוץ היה נעים, וילדים טיילו עם הוריהם ברחוב. מרוב מחשבות לא שמתי לב לאן אני הולכת, הגעתי ליער, אף פעם לא נכנסתי אליו, הוא הפחיד אותי, אבל הפעם אזרתי אומץ ונכנסתי לתוכו. מבחוץ הוא נראה הרבה יותר מפחיד חשבתי לעצמי. הסתובבתי בו קצת, ולפתע שמעתי קול דיפדוף דפים, לא יכול להיות שיש פה מישהו, בטח לא בשעה כזו הפס בשערי הפך סגול זה קורה רק בזמן פחד. התקרבתי למקור הקול, ושם ראיתי נערה, היא נראתה בערך בת ארבעה עשרה. היא דיפדפה בספר. לא נדמה לי שהיא שמה לב אליי.