אפלה בהירה פרק 3: השטן דופק בדלת

ברגע שסיימתי לכתוב עוד שיר למגירה נשמעה דפיקה בדלת. "מי זה?" שאלתי "השטן" גיחכתי לעצמי. "תגיד אדוני השטן, יש מצב שאתה פורץ את הדלת כי אין לי כוח לקום" עניתי בארסיות "כן בטח, אולי את רוצה גם שאני אביא לך מיץ תפוזים סחוט" הוא ענה באותו קול ארסי שאני דיברתי בו קודם "זה היה נחמד מאוד" השבתי בחזרה "נו קדימה עצלנית תפתחי כבר". קמתי באי רצון לפתוח את הדלת. "או סוף סוף באמת חשבתי שאני אשאר שם לנצח" חיוך עלה על פניי. דילן תמיד גורם לי לחייך. אחרי שעות של צפייה בתוכניות מטופשות של בני נוער, שוב נשמעה דפיקה בדלת. הבטתי על דילן במבט מתחנן גבתו הורמה כסימן שאלה "בבקשה" המשכתי להסתכל אליו באותו מבט, הוא כבר התאייש וקם לפתוח את הדלת. "מי זה היה" שאלתי אותו אחרי שהוא חזר . "לא יודע. הוא הסתלק לפני שהספקתי לפתוח, אבל הוא השאיר את זה" הוא הושיט לעברי מכתב, על המעטפה לא היה רשום כלום, לא כתובת השולח, הנמען אפילו בול לא היה "מוזר" מלמלתי לעצמי. פתחתי אותה בפנים היה דף ריק משני צדדיו "עוד יותר מוזר" דילן הסתכל עליי "את בסדר?" הוא שאל. כנראה הסתכלתי יותר מדי זמן בדף "כן,בטח" עניתי לו.
מעניין מי שלח את הקלף הריק תהיתי לעצמי, דילן כבר הספיק להחליף לערוץ נורמלי.
שיערו הפך תכלת והוא החל לצחוק בקול. "מה קרה?" שאלתי אותו. הוא לא יכל לענות רק הצביע על מסך הפלזמה הענק. "התוכנית הבאה "השטן דופק בדלת"" קולו של הקריין קרא.
וגם אני התחלתי לצחוק כמהוה