אנשי המראה פרק ו'

פרק ו'
ג'וש וג'סי דיברו בינהם עד שהקוסם נכנס לחדר "את יודעת מה הוא רוצה ממנו?"
"אין לי מושג, אתה מכיר אותו, אתה אף לא יודע מה הוא הולך לומר או לעשות עד שהוא אומר לך"
"טוב, אני רוצה לספר לכם סיפור"
הם הסתכלו אחד על השני במבטים של שבשביל זה הוא קרא לנו?
"לפני 20 שנה היו קוסם ומכשפה ששניהם היו חברי הטובים ביותר, ולהם שני ילדים, זו היתה התקופה שבה מורדריד ניסה להשתלט על עולמנו, לצערי אני לא הייתי באותו זמן ועל פי מה ששמעתי מדוני, הקוסם, לאחר מכן הוא סיפר לי שבזמן שהוא יצא לעיר לקנות מוצרים זמן קצר אחרי שאשתו ילדה את בתם, מורדריד הגיע לביתם וניסה להרוג את משפחתו, כשהוא הגיע לבית הוא ראה סימני מאבק ואת אשתו חסרת רוח חיים, הוא רץ אליה התחנן שתתעורר ותצעק עליו שהוא איחר, שהוא לא מנקה אחריו אבל רק שתדבר, ככה אני מצאתי אותו, שאלתי אותו איפה הילדים?, הוא אמר שהוא לא יודע הוא חיפש בכל מקום אבל לא נשאר זכר החזקתי את ראשה של לוסי ופעלתי כישוף שיקרין את 5 הדקות האחרונות שעיניה ראו, כך הם גילו שמורדריד תקף אותה, ודקה לפני שהיא מתה היא שיגרה את ילדים למקום מבטחים, לאחר שראינו את האימה של הרצח שלה דוני יצא לנקום ובלהט הכעס מורדריד ניצח אותו"
לאחר שקשיבו לסיפור אמרה ג'סי: "איזה סיפור עצוב, מה קרה לילדים?"
"אני שמח ששאלת, גיליתי שלוסי פיצלה את הילדים להקשות על מורדריד מצאתי אותם לאחר 6 שנים של חיפושים. "
הוא הסתכל עליהם לראות אם הם רואים קווי דמיון, לאחר שלא אמרו כלום רק הסתכלו עליו הוא אמר להם:
"מאז אני פקחתי עין עליהם, מוודא שהם בסדר ושמורדריד לא הגיע אליהם.
לכל אחד מהם נתתי את גורלם כשמצאתי אותם, רסיס מהמראה"
הוא הסתכל עליהם בשנייה שהם קלטו את הדברים האחרונים שלהם
"מה, מה פתאום!, יש לי הורים והם חיים ונושמים, אני חושבת שהייתי יודעת אם הם לא היו ההורים שלי" היא אמרה בהצטדקות, מנסה לשכנע אותו, למרות שהיא נזכרה שכל פעם שהיא שאלה את ההורים שלה איך יכול להיות שהיא גבוהה, בעלת עיניים ירוקות ועם שיער שחור מתולתל ארוך המגיע את אגנה בעוד הוריה, בלונדינים בעלי עיניים חומות, היא עקפה את שניהם ביותר מראש, ובכל פעם שהיא שאלה אותם הם אמרו לה שאת המראה היא קיבלה מהסבא מצד האמא שנפטר לפני שהיא נולדה.
"אתה לא נראה מופתע"
"נכון"
"למה?"
"כי כשהייתי בן 4 כשהורי המאמצים אימצו אותי, וזכרתי את השנה שביליתי בבית היתומים"
"אני התלבטתי אם אתה זוכר משהו מההורים שלך? הייתה בגיל שיכול לזכור מהם משהו"
"אני זוכר תמונות: שיער שחור מתולתל הנופל כאשד, עיניים ירוקות עזות, נדנדה, חיוך, לא יותר מתמונות"
"אז בעצם אתה אומר לנו ששנינו מאומצים וההורים שלנו הם קוסמים שנהרגו ע"י מורדריד בניסיון להגן עלינו ושאני וג'וש אחים!!!!!!"
"אני לא מאמינה, אני לא מאמינה" ג'סי אם מילים אלו יצא מהחדר הם שמעו אותה עולה במדרגות וסוגרת את הדלת מאחוריה בטריקה.
"זה קשה לה"
"ולי זה לא קשה?!"
"אתה עוד ידעת שהם לא הוריך הביולוגים, בשבילה זו מהלומה אחרי מהלומה, תיגש אליה ותדבר איתה תספרו אחד לשני מה אתם מרגישים זה יעזור לשניכם" הוא חייך אליו והוסיף:
"אחרי הכול היא אחותך הקטנה"