אנשי המראה פרק ב' תודה לבאגמן על ההצעה

פרק ב'
"או שלום לך" חייך אליה איש זקן בעל זקן לבן ארוך וחיוך על השפתיים, ג'סי הסתכלה סביבה וראתה שהיא נמצאת בחדר שנראה כמו ספריה שבנוי בצורה עגולה
"איך נכנסנו לפה? לפני שנייה ראיתי אתכם נכנסים לתוך גזע עץ ופתאום אנחנו בספריה!"
"או ילדתי, זוהי לא ספריה זהו ביתי, והאנשים שהביאו אותך לפה הם עתידים להיות חברייך הקרובים ביותר" הוא חייך אליה
"אני בספק" היא החמיצה אליו פנים
"טוב, נתחיל אם כך בהיכרות, את לילי הכרת" הזקן הצביע לכיוון לילי והיא חייכה אלי "מה שאולי את לא יודעת הוא שלילי, מה שנקרא בעולמך מחליפה צורה או שיפטר בשפתנו, לילי הדגמה ברשותך"
"בוודאי" השינוי ערך כמה שניות ולפתע ג'סי נעמדה מול הדיוקן של עצמה כאילו עמדה מול מראה.
ג'סי הייתה בהלם היא לא ידעה איך להגיב לזה, ובאותה מהירות שלילי החליפה צורה היא חזרה לעצמה
"ומייק שאת רואה פה מולך הוא זאב" חייך אליה הזקן.
"סליחה… הוא לא זאב, אדוני"
"טוב, בשפתכם איש זאב, רק לא כמו שאת מכירה של פעם בחודש בליל ירח מלא, אלא בכל רגע נתון הוא יכול להפוך לאיש זאב, מייק" "כן" "אם תוכל להדגים בבקשה" מייק הסתכל עליה בחוסר רצון, הרים את ראשו הילל, פתאום הוא גבהה ליותר משני מטרים, התרחב, פניו התארכו מעט, וכל סנטימטר בגופו הפך לשרירים בולטים.
"טוב, תראה עד עכשיו השתתפתי במשחק שלכם אבל הוא לא זאב"
"טוב, אמרתי לך מראש שהוא לו מה שהרגילו אותך בסרטים לאיש זאב"
"גם בניגוד לסרטים שלכם הוא שולט בעצמו יפה מאוד, ולא תוקף ללא שליטה"
"טוב, אני מניחה.." היא חשה מבולבלת מכל מה שנגלה לפניה עד עכשיו.
"רגע" היא אמרה "כן" "מה איתך, אתה שכחתה לומר לי מה אתה!"
"טוב,כן את צודקת. מייק לילי אני חושב שהאורח שלנו אמור להגיע כל רגע, אם תוכלו להביא אותו בבקשה"
"מיד אדוני" ענתה לילי
"כן, ג'סי אני חושב שכדאי שאני יציג את עצמי אני סוג של קוסם בשפתך"
"למה אתה לא מדגים לי, כמו שעשו השאר?"
"מה את רוצה שאני יעשה?"
"מ…., לא יודעת, תגרום לכל הספרים להסתחרר סביב החדר"
היא הייתה באמצע המשפט כשכל הספרים התחילו להסתחרר סביבה במעגלים.
ואז בבת אחת כל הספרים חזרו למקומם הקודם.
"האם זה מרצה אותך?"
"ה…… , טוב אז אני רוצה הסברים: למה אני פה? איפה זה פה? ואיך אני חוזרת הביתה?"
"כל זה יאמר לך בקרוב, עכשיו אני רוצה שתעלי במדרגות ותתמקמי בחדרך הוא בקומה שלישית בסוף המסדרון, בשעה 6 תהיה ארוחת ערב ולאחר הארוחה כל שאלותייך ייענו"
"מה…, לא למה אתה לא עונה לי עכשיו?"
"סבלנות זוהי מעלה שאת עתידה ללמוד, אני צריך לקבל את האורח כמו שקיבלתי אותך"
"אבללללל" היא הרגישה שהגוף שלה הולך מעצמו ושכל ההתנגדות נמוגה
"בסדר, להתראות"
בלומיד צפה בה כשעלתה במדרגות וחשב לעצמו שהיא צריכה לנוח עבודה רבה מחכה לה
הוא שמע רעשים, ופתאום נכנסו מהדלת מייק, לילי, והאורח שנראה מאוד עצבני שצעק
"תעזבו אותיייייייייייייייי"