אנשי החושך … 14

באותו לילה התיישבה זואי על מיטתה וקראה לרוחות .
"רוחות יקרות , הבאתן את השמש ויחד איתו את התקווה . בבקשה תבאנה איתכן את הירח . " זימרה זואי בגאלית .
פעמוני חדרה צלצלו סביבה ואחרי 3 דק' סוערות השקט חזרה לחדרה וזואי שקעה בעייפות ונרדמה , סומכת על הרוחות שיביאו עימן את הירח.

בוקר אחרי התעוררה זואי מלאת אנרגיה , היא יצאה לבית של אמבר במטרה להתפייס איתן .
"יש משהו שאתן צריכות לדעת " אמרה זואי , אמבר ואדל התיישבו והביטו בזואי מבט מלא דאגה . סת' ודניאל נכנסו באותו שנייה והביט גם הם בה .
"אבא נהרג בתאונת דרכים " אמרה זואי ,היא הרימה את עיניה לבנות וראתה עד כמה האמת פגעה בהן . עיניה של אמבר התמלאו דמעות ואדל ניחמה אותה בחיבוק .
זואי הביטה באחיות וידעה שהן יהיו אחת בשביל השנייה כאשר היא כבר לא תהיה , האהבה שלהן תחזק אותן והילד שאומר להיוולד יכניס להן שמחה ואושר לחיים .
"ועכשיו תסלחו לי אני חייבת ללכת " אמרה זואי ויצא בסערה מביתן .
זואי הלכה במהירות לכיוון החנות ולא הביטה לצדדים , "סליחה אולי תוכלי לעזור לי " שאל אותה אדם .
זואי נעצרה והביטה בו בכעס , הוא ראה בעיניה כעס וחשב שזה משעשע "אני מחפש את המלון "ריו" " אמר ,
"תפנה כאן ימינה . ותמשיך ישר " אמרה ושילבה את ידיה על בטנה.
"טוב אז אני מניח שעוד ניפגש " אמר .
"כן בטח " אמרה עצבנית והמשיכה לחנות .
במשך שבוע זואי לא שמעה מצ'אד , וגם הוא לא ממנה .
הוא יצר קשר עם חברים ישנים מניו יורק וביקש מהם עזרה בקשר לירח.
הוא ידע שאין סיכוי שהוא יצליח תוך שבוע למצוא אותו , אך הוא לא רצה להאמין שזואי תלך .
'אלוהים מה קורה לי ' שאל את עצמו , האם הוא מתאהב בה? .
"היי " אמר סת' , זואי הרימה את עיניה מהספר והביטה בו . "התרגלתי כבר לפנים הזועפות שלך " אמר והביט מסביבו , "הגיע מכשף לעיירה " אמר. זואי הישירה מבט לעיניו , "מה? " שאלה .
" צ'אד שלח אותי להגיד לך את זה . הוא אמר שאת תדעי מה לעשות " משהו כזה אמר סת' נבוך . זואי הסמיקה מעט וכעסה החל לעבוד , "תגיד לבן דוד שלך…" החלה לומר עד שאדם נכנס לחנות , שניהם הביטו באדם וזואי זיהתה אותו .
"תגיד לו שמצאתי כבר . ירח מלא התבצע שבוע הבא יום ראשון . ב12 בלילה על הגבעה , תגיד לו לא לאחר . "
אמרה זואי ושילחה את סת' מהחנות .
"נרגעת מהבוקר? " שאל התייר , זואי סרקה את גופו ולא יכלה לזהות היכן הקעקוע .
"אתה ירח . אני צריכה את העזרה שלך " אמרה ישירות .
הוא חייך אליה בחיוך כובש , "אפשר לדבר על זה בארוחת ערב " הציע .
"לא תקשיב זה משהו ממש חשוב " ניסתה לתרץ .
"בארוחת הערב " אמר שוב מחייך . זואי נאנחה בתסכול והסכימה. הוא המשיך להביט בה כאשר זואי ענתה לפלאפון שלה ,
"היי אדל " , זואי הבחינה שהוא לא מוריד את עיניו ממנה והרגישה לא בנוח .
"זואי תגיעי לבית החולים אמבר יולדת " אמרה אדל נרגשת . ליבה של זואי החל לדפוק במהירות והיא צחקה בקול מרוב התרגשות , אוקי אני מגיעה . להביא משהו אדל? " שאלה שוב לא מבחינה בהתרגשות שלה .
"אני מניח שנדחה את זה למחר בערב " אמר , זואי הביטה בו ולראשונה חייכה אליו .
"אחותי עומדת ללדת כל רגע . אני חייבת לזוז לשם " אמרה.
זואי אספה אל תוך תיקה קרמים ומשחות שידעה שאמבר תצטרך .
"אני זואי " אמרה תוך כדי סגירת כספת .
"אני מאט . את צריכה עזרה? " שאל .
בלי לענות זואי נתנה לו להחזיק את שק המוצרים והם יצאו מהחנות .
"טוב אני מניח שנתראה מחר בערב . מזל טוב . לאחותך כאלו " אמר מובך .
זואי חייכה אליו שוב ולקחה ממנו את השק .
"איפה היא ? " שאלה זואי את סת' במסדרון .
"הם כולם בפנים , אמבר התעקשה שאני אחכה לך בחוץ . הם כאילו הסכימו להכניס את כולנו אני לא מאמין " אמר סת' רועד .
"אוקי בוא ניכנס " אמרה זואי .
זואי נכנסה לתוך חדר הלידה וחייכה מאושר לראות את משפחתה מאוחדת . אמבר שכבה וצרחה מכאב , דניאל החזיק לה את היד ולחש לה באוזן . אדל עמדה לידה נרגשת יותר ממה שהראתה .
"היי אחותי " אמרה זואי ,
"זואי אני לא יכולה יותר " אמרה אמבר מייבבת .
"קדימה את בסוף . עוד קצת אמבר . הוא כמעט בחוץ " עודדה זואי .
לאחר חצי שעה העבירו את אמבר לחדר מנוחה , "איפה הילד שלי ? " שאל דניאל מודאג ,
"כבר יביאו לכם אותו . מזל טוב , יש לכם כבר שם? " שאלה האחות ,
"כשהוא יגיע לכאן נגיד.. " אמרה אמבר . אדל התיישבה על כיסא שהיה לצד מיטתה של אמבר וזואי נשענה על אדן החלון כאשר צ'אד וסת' נכנסו עם פרחים ומספר בובות פרווה .
"מזל טוב להורים המאושרים " אמר סת' וחיבק את דניאל .
לאחר מס' דקות האחות הביאה את התינוק וכולם התרגשו מהילד הקטן שאמבר החזיקה ,
"את בטוחה ? " שאל דניאל את אמבר בהיסוס .
"ב 100% אחוז ! " אמרה לא מהססת .
"החלטנו לקרוא לו אדם " אמר דניאל מרוגש והביט בצ'אד . זואי עקבה אחר מבטו של צ'אד והבחינה שהבעת פניו משתנה משמחה לכאב וכעס . "צ'אד החלטנו שאתה תהיה הסנדק " אמרה אמבר בלחישה . הוא עמד שם מס' דקות ושתק , לאחר מכן הוא התנצל ויצא מהחדר . דניאל הפנה את מבטו לזואי ועיניו ביקשו שתצא אליו . בלי לחשוב פעמיים יצאה זואי אחרי צ'אד .
היא יצאה מבי"ח וניסתה לחשוב לאן הוא היה הולך , היא עברה את הכביש והבחינה בו יושב בחושך על ספסל . היא התיישבה לידו והבחינה שהוא מביט לשמים בשאלה .
"האשמה . זה הרגש שיכול לגרום לך למות , להשתגע . ולגרום לך לחיות כל החיים . זה הרגש הכי מסוכן וחזק שיש " אמר צ'אד.
זואי הביטה גם היא לשמים וידעה על מה הוא מדבר .
"כולם חושבים שאפשר להתגבר עליו אבל אי אפשר " השלימה זואי .
היא שילבה את ידה בידו וצ'אד ליטף את ידה .
"זה השם של אבא שלו . פאק ! מה הוא חשב לעצמו ? , ואני סנדק? " אמר צ'אד בכעס , הוא אגרף את ידו ונתן אגרוף לספסל . זואי נבהלה מעוצמת המכה והבחינה בכאבו , הוא השעין את ידיו על ברכיו וכיסה את פניו . זואי הניחה את ידה על ברכו , והוא הרים את מבטו אליה כאשר נשען אחורה . זואי התקרבה אליו ומסגרה את פניו בידיה והביטה אל תוך עיניו .
"תקשיב לי טוב בלונדיני . תפסיק להרגיש אשם על משהו! . אלוהים ישמור תראה איך הוא אוהב אותך . אתה הסנדק של האושר שלו . תראה איך הוא מביט בך בהערצה , אתה אח שלו! " אמרה ברגש .
היא הביטה בעיניו מלאות הכאב ולא יכלה לסבול את הצער שלו.
"את מדהימה ! " חשב לעצמו צ'אד בראש .
הוא חיבק אותה ונשם את צווארה אל תוך ריאותיו . "איפה היית כשזה קרה? " שאל ספק אמר .
היא העבירה את ידיה על גבו הלוך ושוב עד שנרגע ועיניו התרוקנו מכעס . זואי קמה , והציעה את ידה לצ'אד הוא הביט בידה ולא נאחז בה . היא הופתעה מהסירוב הפתאומי אך הופתעה עוד יותר כאשר משך אותה עד שגופיהם התנגשו ונישק אותה . כשהפסיק זואי פקחה עניים בכוח וניסתה להיזכר מה רצתה להגיד . הם חזרו בחזרה אל חדרה של אמבר , צ'אד הביט בתינוק והתאהב , הוא החזיק אותו מספר דקות וטייל , כשהתינוק פקח את עיניו הכסופות צ'אד הבחין שהילד יקבל את הבעת פניו של הצוענייה . בזמן שאדל וסת' הלכו להביא לאמבר בגדים ודניאל יצא להביא קפה . צ'אד התקרב בנוחות אל זואי ונתן לה להחזיק אותו. "יהיו לו את העניים שלך " אמר והביט בה .
זואי בלעה את גוש הרוק שהעיק לה בצוואר והביטה בו ואז בתינוק .
"שיהיה יפה ומוצלח כמו ההורים שלו . לא כמוני " אמרה , היא הבחינה שהוא עוצר את עצמו מלדבר .
היא הביטה שוב בתינוק וחשבה על כך שאולי לא תצליח להביא לעצמה ילד , אולי תוך שבוע היא תמות וחייה יקטעו ברגע . לא יהיו לה ילדים .
זואי הרגישה איך דמעה אחת חומקת מעיניה היא מיהרה להחזיר את התינוק למיטתו , היא ניגבה את הדמעה ונפרדה חטופות מאמבר. צ'אד הבחין באיפוק שלה , וידע לאן המחשבות שלה נודדות . הוא הביט בה כשמיהרה לצאת מהחדר .
"את עדיין חושבת שתמותי ? " שאל צ'אד מאחוריה . זואי המשיכה ללכת ולא ענתה לו מחשש שתתפרץ בבכי . "צוענייה אם לא תעצרי אני יעצור אותך בכוח " הרתיע . זואי לא הקשיבה לו והמשיכה ללכת . לרגע זואי בלעה את הכאב בגרון .
"צ'אד די , יש לך חיים משל עצמך אני לא יכולה להשליך הכול עליך . אני לא יכולה לסבול את זה שאתה מרחם עליי " אמרה והגבירה את קצב ההליכה .
"ואת אומרת את כל זה כשאת לא מביטה בי כי… ? " שאל .
"אני צריכה ללכת מכאן " אמרה והחלה לרוץ הביתה .
צ'אד עצר באמצע , הוא ידע שהוא יצליח לעקוף אותה ולגרום לה לבכות כאן . הוא לא רצה זאת .
זואי הגיע לביתה מתנשפת מהריצה , היא נכנסה להתקלח ובכתה , פניה האדימו מהמים הרותחים ומהדמעות שלה גם יחד . מאיפה החולשה הזאת? שאלה את עצמה .היא יצאה מהמקלחת התלבשה ונכנסה למיטה , המחשבות לא אפשרו לה לישון . היא הסתובבה מצד לצד , "זואי את ישנה? " לחשה אדל מציצה אל חדרה . זואי עצמה את עיניה במהירות ולא ענתה . אדל הניחה לה וסגרה אחריה את הדלת .
"זה מתקרב…. " לחשה לעצמה זואי…