אנמ ערפדית?! אמת חיי… פרק שלישי:

הגעתי את בית הספר… אמא שלי השירה לי הודעה השיש שהיא יצאה מוקדם לעבודה. בהפסקה דיברתי עם שלוש חברות טובות שלי טלי, וורד וניקה על נושא שלא דיברנו עליו מכיתה ו'…
"שמעתי שטומי הילד החדש הזה הוא ערפד!" אמרה וורד וצחקה. "גדול! וואו כמה זמן לא דיברנו על נושא הזה הזה!" אמרה ניקה בשמחה. "כן! התגעגתי לדבר איתכן עם הנושא הזה!" פסקה טלי. "כן ברור אני כבר רואה את וורד הולכת לטומי ושואלת אותו: "טומי תגיד אולי אתה ערפד מוצץ דם ולא סיפרתה לנו? נו באמת הילד רק הגיע על בית הספר את כבר רוצה להתחיל איתו להציק לו?!" שאלתי בכעס. " ברור שאת דואגת לו הרי הוא הסתכל עליך כל השיעור! אווווו!" פסקה ניקה. "כן גם אני ריאתי את זה! הוא ממש נדלק עלייך!" אמרה טלי. "כן! אבל אי אפשר להכחיש שהוא נראה טוב… אבל ממש ממש טוב!" פסקה וורד. "כן טומי הילד החדש נראה טוב ולא לא יקרה ביננו כלום! חוץ מזה הוא קצת מוכר לי…" אמרתי והיררתי בלב…
הצלצול קטעה את השיחה שלנו, היה לנו שיעור חשבון טומי התישב לידי.
"איך עברה ההפסקה?" שאת טומי. "בסדר…" אמרתי. "איך את מסתדרת עםשלושת החברות החופרות שלך…!" אמר טומי וגילגל עיניים. "יש לך בעיה כולשהיא איתי?" שאלתי. הוא חייך חיוך ממסיס כל משכבר לי בראש הוא: " הוא נראה כל כך טוב! אלוהים אדירים!" "על מדיברתן בהפסקה" שאת טומי. אם זה היה משהוא אחר ממזמן הייתי צולבת אותו! "על ערפדים… אה על העבודה במדעים!" אמרתי. " על ערפדים?" שאל טומי. "לא על העבודה במדעים!" אמרתי. "כן איזה עבודה יש במדעים?" שאל בהתחכמות. "משהוא על מבנה התא… טוב ניצחתה דיברנו על ערפדים!" הפסקתי.