אני ערפדית?! אמת חיי… פרק ראשון:

הייתם מאמינים אם היו אומרים לכם יום אחד שיש דבר כזה ערפדים?! כל המציאות שחייתם בה היא שקר אחד גדול? ושהורים המאמצים שלכם ידעו את זה?! שלא היה קורה כלום אם הורים הביולוגים שלכם היו יותר… יותר הגונים! ואנושים?! אז נעים להכיר אני דניאלה וזה סיפור חיי…
……………………………………………………………….

זה היה בוקר רגיל… קמתי בבוקר מוקדם כמו תמיד, לא יודעת למה אבל זה נותן לי הרגשת ביטחון משונה כזו…! כיאילו אני מרחקת מהכל…

"אמא… אמא! נו אמא יש לי לימודים!" קראתי בדאגה. אבא שלי נפטר לפני 6 שנים, עד היום לא נמצאה הגופה ולא ידועה סיבת המוות. במקום למוצא את אמא שלי מצתי ופתק ועליו דם אם סימן מוזר המזכיר ניבים ארוכים כאלה… קצת כמו באגדות שיש על הערפדים.
היה רשום בפתק:

'אם את רוצה לראות שוב את
"אמא" שלך בואי לבד לסמטה
ברחוב הראשי בהיום בשעה 8:00
ולא זה הסוף של אמא שלך'

"זה… קורה רק בסרטים!" חשבתי לעצמי… אבל איבדתי אבא אני לא רוצה שיקרא משהוא לאמא שלי!!!
"רגע ב-8 זה עוד 20 דקות!" צעקתי.
רצתי במורד המדגות בדרכי לסמטה שברחוב הראשי… אני לא אוהבת את המקום הזה! הוא יותר מדיי חשוך… יותר מדי אפל… ובעיקר פחות אנושי!
הקירות היו מחוסים דם ובקע קול מהחושך:"זה לא אפשרי! את לא ערפד!"