אנחנו כאן

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
"הכל התחיל בלילה ההוא. הלילה שבו השמיים והאדמה התחברו. שבריר שנייה זה כל מה שנדרש.. ככה הוא נולד מבינים? האגטור הראשון.. חיבור רגעי של שמיים וארץ, מים, אדמה , אש ואויר משתפים פעולה"
הילדים שישבו סביבו חייכו "ככה נוצרנו?" שאלה ילדה אחת עם עיניים כחולות וגדולות והגבר הצעיר הנהן ובהה מעבר לרקיע. חיים שלמים רצו בראשו,אהבות, פרדות, הצלחות ועוד. את המכתב הוא כבר כתב. המצב כבר לא בידיים שלו. הוא מעולם לא האמין באל משום סוג ובכל זאת הוא מצא את עצמו מתפלל אל הרקיע המוכר כל כך " בבקשה.. תחזרי". הילדים בהו גם הם בשמיים השחורים כל אחד במחשבותיו..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עיניה רצו על המשפטים האחרונים שוב ושוב " הם אולי יקראו לזה אחרת, אבל את ואני יודעים את האמת. זהו סיפורם של האנשים הבודדים.. המלאכים השבורים המהלכים בעולם הזה "
הוא לא יבקש ממנה לחזור. הוא מבין למה היא עזבה .. לא? . היא תהתה מה פשר המכתב שכתב.
חלקים ממנו נשמעו לה כמו פרידה וחלקים כמו בקשה מיואשת.
היא הניחה את המכתב והתקדמה אל הדלת ובמחשבה שנייה הסתובבה ונעצה מבט ממוקד בדף המקופל, כשעזבה את החדר רק אבק וריח נייר שרוף נותרו שם..
!~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~