אמה המריאנית||פרק 4

הוא החזיק בידי שהייתה רועדת מהתרגשות
הצלחתי להתעופף בעזרתו של ג'יימס
ואז הגענו ליער השחור,הוא נראה אפל ומסתורי
פחדתי ממנו כבר מהרגע שצפיתי בו.
כשהגענו ליער השחור כל מה שראיתי היה עצים עם עלים בגוון אפור, כנראה בגלל זה קראו לו היער השחור. על ענפי העצים עמדו עורבים רבים. ככל שהתקרבנו אל היער חששתי יותר, ואז הייתי בהלם. לאחר שהלכנו כמה מטרים העצים האפורים נעלמו ושוגרנו לאוויר פתאום. רגע, אני עומדת על ענן? מולי הופיע מחנה ענק מלא בקתות עץ, אגמים קטנים, עצים שבתחתיתם הייתה דלת עץ ורחבת אימונים גדולה. ברחבת האימונים היו מריאנים בערך בגילאים 16-25 שנלחמו אחד בשני בחרבות, רכבו על סוסים מעופפים, התאמנו בחץ וקשת וסוגי ספורט נוספים. אני הולכת להתאמן כאן?
"תזהרי לאן את הולכת!" שמעתי פתאום קול. הסתכלתי לצדדים ולא הבנתי מאיפה הקול הגיע.
הרגשתי כאב קטן ברגל. "כאן! למטה!" המשיך הקול לדבר.
הבטתי למטה וראיתי שדון קטן ומאוד עצבני.
"סליחה, אני מצטערת! לא התכוונתי".
"זה בסדר, זה קורה לפעמים" ג'יימס ניסה לעודד אותי. "בואי אכיר לך את עיר העננים"
ג'יימס התחיל להתעופף ומשך אותי ביד,הוא אמר:
"הגיע הזמן שתדעי לעוף לבד…"
אמרתי לו:"ג'יימס,רק מלפני שעתיים גיליתי שיש לי כנפיים,איך אני אלמד כלכך מהר?"
הוא אמר:"אל תדאגי לי זה לקח רק 3 שעות,צריך פשוט לאסוף גלי חום,בדיוק כך.
הוא שיחרר אותי,כמעט התעופפתי למטה,כאילו אני קופצת בנג'י"
ואז ניסיתי להשתמש בכנפיים,הרגשתי גלי חום שאני חייבת לאסוף,ועפתי למעלה.
ג'יימס נבהל ובא להרים אותי כלפי מעלה
אך הסתדרתי והצלחתי להתעופף.
ג'יימס נדהם,הוא אמר:"לי זה לקח 3 שעות,ולך זה לקח ברגע."
אמרתי לו,"כנראה שאפשר לעשות הכל בשביל לא להסתכן.
זה היה מעשה משוגע לשחרר אותי ולתת לי ליפול סתם ככה."
הוא גיחך
"את יודעת מה הסוס המוהלל הזה עשה לי בפעם הראשונה?
שאלתי,"מה?"
"הוא דחף אותי מהצוק הענק באופן לא צפוי,הוא הבין שלא יכולתי לעוף אז הוא עף אלי למטה.
וככה חזרנו על כך כ20 פעם."
אמרתי לו,"וואו,אני כלכך ברת מזל שזה קרה לי כך ברגע."
ושנינו צחקנו.
היער השחור היה מקסים,למרות כל האפלה הזו
היו גם דברים פלאיים שקשה למצוא בעולם האנושי.
צפיתי בגמד שמחזר בגמדה עם 7 החברים שלו בשיר סרנדה.
ראיתי עורבים שמחזיקים מגילות בתור שליחי מסר.
זה היה בהחלט מקום בפלאי.
ג'יימס: "בואי אחריי, אני אראה לך איפה תגורי".
"איפה אני אגור?" שאלתי "חשבתי שהמריאנים רק מתאמנים כאן".
"אבל כדי שתגיעי יותר מהר לאימונים ותתחברי עם שאר המריאנים, תצטרכי לגור כאן, בעיר העננים" השיב ג'יימס. לא רציתי להיות כ"כ רחוקה מהבית, בעיר העננים איך אוכל ליצור קשר עם משפחתי ועם ג'נה?
לא הבנתי אף פעם לאן הולך ג'יימס לאחר בית הספר כי כשיצאנו מבית הספר הוא ישר נעלם. עכשיו אני יודעת שהוא הולך למחנה המריאנים, לעיר העננים.
"אתה גם גר פה באזור?"
שאלתי.
ג'יימס:"כן,אני 2 בתים אחרייך"
שאלתי אותו:"אתה מוצא זמן למשפחה שלך?
ולא חושד שהחברים הקרובים שלך בתיכון לא יודעים איפה אתה גר באמת..?
הוא הסתכל אליי ואמר:"אני כל הזמן מבקר את משפחתי בכל בוקר ,גם אבי היה מריאני.אז אימי מבינה את זה.ולגבי החברים בתיכון,אני מביא אותם לבית המקורי שלי ומסתיר את כל החצים וקשתות כדי שאף אחד לא יחשוד.
גם את צריכה לנהוג כך.
אני אשתדל" אמרתי לו "תוכל לעשות לי סיור בעיר העננים?"."
"בטח" השיב ג'יימס. ג'יימס התקדם מהר וניסיתי לצמצם את הפער.
"אז כאן רחבת האימונים בה מתאמנים בקרבות של חרבות וחץ וקשת, שם יש את הנפחיה וכלי הקרב, שם יש אזור מנוחה ליד בקתות המגורים, את תגורי בבקתה מספר 8 אני חושב".
"יש עוד?" שאלתי. "כן, אבל תנוחי קצת. עברת הרבה היום" השיב ג'יימס.
אני אשתדל" אמרתי לו "תוכל לעשות לי סיור בעיר העננים?"."
"בטח" השיב ג'יימס. ג'יימס התקדם מהר וניסיתי לצמצם את הפער.
"אז כאן רחבת האימונים בה מתאמנים בקרבות של חרבות וחץ וקשת, שם יש את הנפחיה וכלי הקרב, שם יש אזור מנוחה ליד בקתות המגורים, את תגורי בבקתה מספר 8 אני חושב".
"יש עוד?" שאלתי. "כן, אבל תנוחי קצת. עברת הרבה היום" השיב ג'יימס.
לפתע שמעתי צלצול מהפלאפון שלי,זו הייתה אימי.
עניתי לה,"הלו?"
והיא פרצה בדאגות וצרחות:"אמה,חמודה איפה את?"
אמרתי לה:"את לא תאמיני לי איפה אני.."
היא אמרה:"אל תאלצי אותי להתקשר למשטרה,תגידי לי איפה את כאן ועכשיו!
ניסיתי להסביר לה באיטיות:"אמא את זוכרת את האגדה הזו שסיפרת לי כשהייתי קטנה?"
היא אמרה:"אין לי כוח למשחקים,קראתי לך מלא אגדות,ולא אני לא זוכרת."
אמרתי:"נו,אמא האגדה על המריאנים."
לפתע שמעתי קול ברקע של זכוכית נשברת.
שאלתי:"אמא הכל בסדר,קרה משהו?!"
היא אמרה:"לא לא זה כלום,מה בדיוק עם המריאנים?"
עניתי בהתרגשות:"את לא תאמיני אבל..אני.."
היא השלימה אותי במהירות:"מריאנית?איזה באסה,זה היה אמור לקרות מתי שהוא."
שאלתי אותה בזעם:"ידעת על זה?!"
היא גיחכה:"ברור,את חושבת שאני סתם מתחתנת עם מישהו שאני בקושי ידעת עליו משהו ועוד שזה תורשתי?
צעקתי:"ואת חושבת שזה מצחיק אותך שאני אהפוך לבלתי נראיתת לגמרי בלי שתראי את הפרצוף שלי שוב?!"
ירדו לי דמעות על פניי..
"אני מצטערת, אבל אניי פשוט מאוד עצובה!!" היא התחילה לבכות. "חשבתי שזה יקרה הרבה יותר מאוחר ממה שזה אמור לקרות! תבטיחי לי שתהיי המריאנית הכי טובה בהיסטוריית המריאנים!" היא התחילה לבכות ולצחקק יחדיו".
"אני מבטיחה" עניתי. "ואבקר אותך בכל זמן פנוי שיהיה לי".
"טוב אני חייבת לנתק, תתקשרי אליי".
"ביי" השיחה הסתיימה".