אם תהיי איתי – פרק 20 ואחרון!!

יומיים עברו להם כך.
ג'ייסון לא התעורר והמשיך לשכב שם על מיטת בית החולים כשהוא מחוסר הכרה.
כל אותו הזמן הייתי לצידו, לא הסכמתי לעזוב אותו ולו לרגע אחד אלא אם כן זה היה כדי לאכול וללכת לשירותים. גם קיילי נשארה איתי. ריקה, אריק ומייק חזרו לבית החולים כל ערב.
בלילה השלישי, בזמן שסידרתי את הכרית והשמיכה על הספה שבחדרו בבית החולים, הבחנתי באצבעותיו של ג'ייסון שהחלו לזוז מעט "ג'יי..סו..ן..??" הסתכלתי על אצבעותיו המומה והתקדמתי לכיוון מיטתו "ג'ייסון, אתה שומע אותי?" הנחתי את ידי על ידו והסתכלתי על פניו. הוא כיווץ את שפתיו ואת פדחתו ולאחר מכן החל לפקוח את עיניו באיטיות.
הסתכלתי עליו והייתי בהלם מוחלט. הנחתי את ידיי על פי כדי לחסום את הצעקה שרצתה להשתחרר מתוכי, הייתי כל כך שמחה באותו הרגע.
"אחותתתתת!!!" התרוצצתי במסדרונות בית החולים במטרה למצוא אחות ולהביא אותה לחדר שלו.
נכנסנו חזרה לחדר עם האחות שליוותה אותי והיא החלה לבדוק את ג'ייסון.
"אי..פה..א..ני??" הוא אמר בעודו מניח את ידו על ראשו ונאנק מכאבים "כל הג..וף כו..אב.." הוא ניסה לדבר אבל נראה מותש ועייף מידיי.
"תנסה לדבר כמה שפחות, אני צריכה שתענה לי רק על שאלה אחת.." האחות הסתכלה על ג'ייסון שהסתכל עלייה חזרה בעיניים עייפות "איך קוראים לך?" היא בחנה את פניו המופתעות וזה הניח את ידו על מצחו כאילו מאמץ את עצמו להיזכר "אני..השם שלי.." הוא עצם את עיניו ונראה היה מתוסכל "אני לא זוכר.." הוא אמר לפתע.
הסתכלתי על האחות מודאגת ולאחר מכן על ג'ייסון.
"ולה? אתה זוכר אותה?" היא קירבה אותי לכיוון ג'ייסון וזה הסתכל על פניי וניסה להיזכר כשהוא ממצמץ בעיניו העייפות ומשפיל את מבטו "לא..אני אמור לזכור אותך?" הוא הסתכל עליי בחטף ולאחר מכן חזר להחזיק את ראשו "יש לי כאב ראש עכשיו, אולי נפסיק את זה?" הוא אמר בעודו חוזר לשכב ולעצום את עיניו.
הסתכלתי עליו גם אחרי ששכב במיטתו ולא יכולתי להאמין שהוא לא זוכר, הוא לא זוכר דבר ממה שקרה!
האחות יצאה מהחדר כדי לדבר עם קיילי ואני נשארתי עומדת, קפואה, מול מיטתו של ג'ייסון.
ג'ייסון הסתובב חזרה לכיווני וראה שאני לא זזה ממקומי ומסתכלת עליו שבורה. הוא הסתכל עליי לרגע במבט בוחן ולאחר מכן התפרס לו על פניו חיוך קטן "את באמת אוהבת אותי כל כך?" הוא זרק לפתע.
"מה?" עמדתי מולו ולא האמנתי למשמע אוזניי. אוהבת אותו? איך הוא יודע?
"באמת חשבת שאני ישכח אותך?" הוא חייך לעברי ונראה מרוצה מהמצב.
"ג'ייסון.." הסתכלתי עליו בעצב ולא הבנתי מה קורה כאן. הוא זוכר, או לא? "אתה זוכר..אותי?"
"מריאן! איך אני אוכל לשכוח?" הוא אמר את 5 המילים האלו שגרמו לי להפסיק לנשום לרגע "אתה זוכר איך קוראים לי.." חייכתי והסתכלתי על פניו באושר ופשוט קפצתי עליו וחיבקתי אותו לפני שישכח שוב מי אני.
הוא חייך וחיבק אותי חזרה "נראה לך שיכולתי לשכוח את הבחורה שאני אוהב? הבחורה שהצילה את חיי!" הוא המשיך להזרים לאוזניי את המילים החמות האלו שפשוט גרמו לי לבכות "תקשיבי לי, אני חייב להעמיד פנים שאיבדתי את הזיכרון כי אחרי זה יתחילו לחקור אותי ולשאול איפה נולדתי ולמה אני לא רשום בשום בית חולים וכל שאר הטפסים הרפואיים- אין לי כלום מכל אלו, ולכן אני צריך להגיד שאיבדתי את הזיכרון ולצאת מכאן עם קיילי להתחלה חדשה." הוא חייך אליי.
"אז אתה צריך להגיד שאיבדת את הזיכרון ואחרי שישחררו אותך, מה תעשה?"
"אני ילך עם קיילי להוציא טפסים ואישורים חדשים לגביי ואתחיל לחיות את חיי בגיל 17…" הוא ליטף את לחיי "לצד הבחורה שאני אוהב." הוא אמר כשחיוך קטן מתפרס על פניו וחושף את שיניו.
"ג'ייסון…" אמרתי בעודי נלחמת בדמעות שחנקו את גרוני "אתה באמת בסדר?" אחזתי בפניו בדאגה וזה הניח את ידיו על ידיי "אני בסדר מריאן, אני מבטיח!" הוא הוריד את ידיי מעל פניו "את חייבת להמשיך לשחק כאילו אני באמת לא זוכר אותך, אל תראי מאושרת כל כך!"
"אני אוהבת אותך!" אמרתי בלי לחשוב על המילים ופשוט ישבתי למולו והסתכלתי על פניו החבולות ועל עיניו המופתעות.
"מה?" הוא נראה מופתע מעט ולאחר כמה שניות חייך ואמר "תחזרי על זה.."
"אני אוהבת אותך! אני אוהבת אותך! אני אוהבת או-" ולפניי שסיימתי את המשפט הוא קירב אותי אליו ונישק את שפתיי.
"אנחנו מסתכנים. אסור לרופאים להיכנס ולראות אותנו ככה!" הוא אמר בעודו מחכך את אפו באפי ונושף על פניי ומנשק את עייני העצומות "אני אוהב אותך, מריאן!" הוא חיבק אותי ולחש לתוך אוזני "אני חייב להיות קר אלייך עכשיו בימים הקרובים, אבל אני מבטיח שאחרי זה אני אחזור להיות אותו ג'ייסון. תעזרי לי להעביר את מה שאמרתי לך לקיילי ולשאר?" הוא ניתק את עצמו ממני ואני התרוממתי מעל מיטתו ונישקתי את מצחו "אני יעזור לך במה שתצטרך! העיקר שאתה לא שכחת אותנו..אני יסביר לקיילי ולכל השאר, אל תדאג!" חייכתי אליו והוא אחז בידיי ושלח אליי שוב חיוך מאושר "אל תשכחי שאני אוהב אותך בכל ליבי!" הוא אמר ולאחר מכן עזב את ידי וחזר לשכב על המיטה.
"גם אני.." אמרתי לו בחיוך ולאחר מכן התקדמתי לכיוון הדלת ויצאתי מהחדר. חיפשתי את קיילי וכשמצאתי אותה הסברתי לה את כל מה שאמר לי וכך היה.
אחרי שבוע ג'ייסון שוחרר מבית החולים וקיילי לקחה אותו כדי לחדש לו את הטפסים הרפואיים שלו ולהוציא לו תעודת זהות חדשה על שם ג'ייסון טמפרסון. היא הפכה להיות האפוטרופוס שלו והם החליטו לשכור דירה בעיר.
אריק, ריקה ומייק ליוו את ג'ייסון לאורך כל תהליך 'השיקום' שלו והיו מאוד מאושרים בשבילו.
"אני לא מאמין שאתה בן אנוש, טחח..עכשיו אתה כבר כמו כולם!!" אריק הסתכל על ג'ייסון בלעג "אתה משעמם כמו כל בני האנוש!"
"אומנם אני שוב בן אנוש, אבל אתה יודע שתמיד חצי ממני יישאר זאב!" הוא אמר בעודו מחבק את אריק "אני מקווה שביום מן הימים ניפגש שוב, אחי!"
"ברור שניפגש! כל פעם שתהיה בצרה, או שסתם יבוא לך לעשות תחרות ריצה, אתה יודע איפה למצוא אותנו.." מייק זרק לו ולאחר מכן חיבק אותו גם כן "היה שלום, אח יקר!"
ג'ייסון חיבק את מייק "אנחנו לא ניפרד לעולם! אני אחזור לבקר אתכם ביער!"
"ממש.." ריקה עמדה בצד והשפילה את מבטה "אתה תשכח אותנו, הרי יש לך את קיילי ומריאן..אחרי תקופה של חודש – חודשיים, אתה תשכח שהיית זאב!" היא אמרה בכעס.
"חמת המזג שלנו!" הוא התקדם לעברה וחיבק אותה "אני יתגעגע אלייך ריק ולשיגעונות שלך!" הוא חייך והצמיד אותה קרוב אליו.
"אני שונאת להודות בזה אבל…גם אני יתגעגע ג'ס!" היא חיבקה אותו חזק ונראה היה שקשה לה לעזוב אותו "אני שמחה בשבילך.."
"אני אחזור ריק! אתם לא תשתחררו ממני כל כך מהר!" הוא אמר בעודו מחייך אליה "תמיד תישארו אחים שלי, לא משנה אם אני זאב או בן אנוש! תודה לכם, על הכל!" הוא הסתכל על שלושתם שעמדו זה לצד זה והסתכלו עליו באושר "לך לדרכך ג'ייסון, אח יקר! מאחלים לך המון הצלחה!" הם אמרו בצחקוק ולאחר מכן החלו לרוץ חזרה לכיוון היער ונעלמו.
ג'ייסון הסתכל לעברי והושיט לי את ידו, תפסתי אותה והוא קירב אותי אליו וחיבק אותי "אני יתגעגע אליהם, מאוד!" הוא הניח את ידו על ראשי, כאילו מגונן עליי "אבל אני שמח שחזרתי להיות אני, עכשיו אני יכול להיות לצידך בלי לפחד לפגוע בך!" הוא חייך וחזר להסתכל עליי "תודה מריאן! תודה על הכול!" הוא נישק את שפתיי והניח את שתי ידיו על פניי בעודו מלטף עם בהונותיו את לחיי.
הנחתי את ידי סביב מותניו והרגשתי מאושרת. סוף סוף ג'ייסון חזר להיות בן אנוש ולא צריך לחיות בשתי עולמות מנוגדים. עכשיו אני כבר לא צריכה לפחד להיות איתו, עכשיו הוא כבר לא יכול לפגוע בי וזה הזמן שנתחיל מהתחלה כשג'ייסון כבר לא אדם זאב ולא רובצת עליו קללה. עכשיו הגיע הזמן שלו להיות בן אנוש ולהתחיל לחיות את חייו בעולם שאליו הוא שייך.