אלמונית 2

אָיירַן הטיל שני מטבעות כסף על הדלפק ואמר בקול ניחר: "ברנדי." המוזג אסף את שני המטבעות וניגש אל מדף המשקאות. איירן הלך לשולחן הקרוב והתיישב באנחה. נערה צעירה ותמימה למראה ניגשה אליו בתלבושת הנוראית שהייתה צריכה ללבוש. חולצה לבנה וצמודה מבד שקוף וחצאית לבנה קצרה מדי ומשוחררת מדי. שערה החום היה אסוף מאחורי ראשה בקוקו. היא החזיקה בידה מגש מתכת בו כוס גדולה של ברנדי. בדרכה אליו עברה על פני שולחן של גברים מגודלים וקולניים, ששתו כבר כמה סיבובים של בירה. אחד מהם שלח את ידו אל מתחת לחצאית שלה וצבט את ישבנה. היא צווחה והגברים צחקו. מצחו התקמט בזעף. אחד אחר זרק מטבע על הרצפה והנערה המסכנה התכופפה להרים אותו. כשהתכופפה הגבר שזרק את המטבע הפליק בישבנה. הגברים גאו בצחוק וטפחו על שכמו. "מספיק!" צעק וקם על רגליו. הגבר הגדול ביותר קם בצעד כושל וייצב את עצמו. לכמה שניות שניהם עמדו והסתכלו אחד על השני. ואז הרים הגבר אגרוף על איירן. ברגע האחרון הרים איירן את זרועו השרירית ועצר את אגרופו של האיש. הוא עיקם את זרוע האיש עד שצעק בכאב והתחנן שיעזוב אותו לנפשו. הוא לא הפסיק אלא הביט בהרמת גבה בגברים האחרים. הם דחפו את הנערה לעברו ונהמו בקולות צרודים. הוא עיקם עוד קצת, ואז שחרר אותו. הנערה מיהרה לעברו והניחה את הכוס על שולחנו. היא עקפה את השולחן של הגברים שהטרידו אותה ונכנסה לחדר צדדי. הוא לקח את הכוס והעיף קווצה בלונדינית ומלוכלכת של שיער מעיניו לפני ששתה. לאחר שגמע את הטיפה האחרונה קם ויצא מן הבר אל דרך צדדית שהובילה במעלה גבעה עד לסף ביתו. הנערה הופיעה לצדו בבגדיה הרגילים. שמלה צמודה בחלק העליון ורפויה מתחת למותניה שהגיעה עד לקרסוליה. "תודה רבה שעזרת לי שם. לא היית חייב לעשות את זה." היא חייכה חיוך צחור שיניים ואז הסמיקה והשפילה את מבטה. "אממ, אני רציתי להחזיר לך טובה, אתה יודע.." הוא הרהר בזה לרגע. "אני לא צריך כסף, ואני לא צריך עזרה בעבודה, אז-" הנערה עצרה את דבריו ואת צעדיו. "אני לא התכוונתי לטובה מהסוג הזה." אמרה ונעצה את מבטה בעיניו הירוקות והכהות שאנשים כה רבים נאבדו במעמקיהן האין סופיים. היא כרכה את זרועותיה סביב צווארו החסון ונישקה את זיפיו. "לטובה כזאת התכוונתי." לחשה בקול חושני פתאום. כאב לו לראות נערות תמימות כמוה נהפכות לזונות בגלל העבודות המועטות שבהן יכלו לעבוד הנשים והשכר הזעום שקיבלו עליהן. כמו אחותו. הוא הרחיק את ידיה. "לא תודה, אני אסתדר." היא עצרה אותו שוב ונשמה נשימה עמוקה, מבליטה את חזה במופגן. "קדימה, אתה גבר, יש לכם צרכים." הוא נאנח והסיט את עיניו. "אם בזה את עובדת, למה היית צריכה עזרה עם הגברים ההם?" היא גלגלה את עיניה לעומתו. "הם עובדים עם אבא שלי. הם יספרו לו." אם כך אביה לא ידע על עיסוקה של בתו. עוד תירוץ מיני רבים לסרב לנערה. הוא התחיל ללכת בצעדים גדולים, גורם לה לרוץ לעברו. הוא הגיע לביתו. הוא הוציא מכיסו מפתח ברזל כבד והכניס לחריץ המנעול. הוא נכנס לביתו וניסה לסגור את הדלת בפניה, אבל היא השתחלה בפתח לפני שהספיק לפצות את פיו. הוא מצא עששית והדליק אותה בעזרת שתי אבני צור. הוא ראה אותה בוחנת את רצפת העץ הנקייה ואז את המיטה הגדולה שלו. היא ניגשה אליו והחלה לפתוח את כפתורי חולצתו. היא גרגרה בסיפוק כשראתה את חזו החשוף ואת השרירים של חזו. "קדימה! תזרום! מה יש לך להפסיד?" הוא גנח בחוסר אונים כשהחלה לפתוח את חגורת מכנסיו. לבסוף מצא את הכוח להוריד ידיה ממכנסיו. הוא דחף אותה בהחלטיות החוצה מביתו ונעל את הדלת. הוא נאנח בהקלה ונפל על מיטתו.
הוא תמה על עיקשותה של הנערה. הוא הוריד את מכנסיו ושכב עירום כביום הולדתו במיטתו. הוא הסתכל מעבר לחלונו לבדוק שהנערה אכן הלכה, וראה אותה בחוץ כותבת מכתב. לאחר מכן בקעה משפתיה יללה צורמת. היא חיכתה כמה שניות ואז ציפור שחורה משחור בעלת מקור חד ומפחיד ועיניים אדומות כדם צללה מן השמיים היישר לכתפה של הנערה. היא קשרה את המכתב לרגלה של הציפור ואז שחררה אותה. לאחר מעשה צעדה לרחוב הראשי. זה כבר היה יותר מדי בשבילו. האם הייתה מכשפה? או שמא שירתה כוחות אפלים? ולמה התעקשה עליו? האם הטילה עליו כישוף? הוא עצם את עיניו והסדיר את נשימתו. אולי הייתה זו ציפור משלוחים רגילה, והוא התבלבל במראה בגלל החושך. כן, זה בטח היה ההסבר. הוא התעטף בשמיכה דקה ושקע בשינה עמוקה.
הוא התעורר למשב רוח קריר ופקח את עיניו לכדי חריץ. הוא הסתכל בשעון גדול ומאובק שהיה על קיר חדרו ונוכח לדעת שהשעה הייתה שש. הוא קם באנחה ולבש תחתונית ומעליה מכנסיים ארוכים מבד מרופד. לאחר מכן לבש חולצת כותנה נעימה ומעיל חמים. הוא גרב גרביים ומעליהן מגפיי עבודה רגילות. הוא לקח את פטישו ושם אותו בנרתיק שנתלה על חגורתו. הוא יצא מביתו ונעל אחריו. הוא צעד לעבר הנפחייה שהייתה מול כר המרעה היפה של כפרו. הרבה נשים שעבדו מוקדם בחנויות בגדים או במִבשַלות יצאו מפתח חנויותיהן והעיפו לעברו שפע של מבטים מפלרטטים. גם הנשואות שבהן. הן לא היו זונות, אלא פשוט וקל נמשכו אליו. ובצדק. הוא היה גבר גבוה, חזק, נאה, בעל השפעה על מועצת הכפר ובעל מקור הכנסה יציב ומשכורת גבוהה, חצי מטבע זהב לשעה אחת. מטבע זהב אחד היה שווה בערכו לחמישים מטבעות כסף.
היום היה יום חמישי. הוא הגיע לנפחייה מוקדם מן הרגיל. בדרך כלל איירן התחיל לעבוד בשש ומחצית השעה. בשביל להעביר את הזמן נכנס לאורווה שניצבה כמה מטרים מן הנפחייה. לאורווה נכנסו קרני אור ספורות והמקום היה נעים וקריר. הוא הוריד את מעילו ונשכב על ערמת חציר שניצבה ליד סוס ישנוני. היא עצם את עיניו ונשם לאט, כאילו כל הזמן עומד לצדו. לפתע שמע צחקוק ילדותי לידו ופקח את עיניו באחת. לידו עמדו שתי נערות צעירות וצחקקו. כשראו שפקח את עיניו גברה התרגשותן. הוא שמע אחת מהן לוחשת לאחרת: "היית מאמינה שהוא רק בן 21?" האחרת לחשה לחברתה: "הלוואי שהיו מרשים לו לשאת יותר מאישה אחת. למרות, שאם חושבים על זה," אמרה ועיוותה את פרצופה בצחוק, "כל הנשים הלא נשואות שבכפר היו רוצות להתחתן איתו." הוא נאנח ונפל שוב על ערימת החציר. עוד כמה לחשושים הוחלפו בין שתי הנערות ואז שתיהן התיישבו בקצה ערימת החציר שעליה שכב. הוא התעקש להמשיך ולעצום את עיניו. הוא הרגיש אצבע קטנה ומהוססת נוגעת בכתפו. הוא לא הגיב, אז עוד אצבע נגעה בכתפו ולאחר כמה שניות שתי ידיים נענעו את כתפו ושני קולות צוחקים קראו בשמו. הוא פקח את עיניו ושאל בשעשוע קל מה הן רוצות. "ובכן, לנורה" אמרה זהובת השיער והצביעה על חברתה. "מעולם לא הייתה עם גבר. עוד מעט לנורה תהייה בת תשע עשרה, ואביה ואמה חוששים שגברים לא חושקים בה. מה שלא נכון. גברים רבים חושקים בה, אבל היא אף פעם לא מצליחה לקחת אותם למיטה. היא מתביישת מדי. אם תגיע להוריה השמועה שבתם איבדה את בתוליה, הם ייתנו לה לפתוח חנות של פריטי לבוש. זה חלומה. חיפשנו גבר ישר שיסכים לגאול אותה מבתוליה ולא ינצל אותה או יכאיב לה. הגענו למסקנה שאתה האיש המתאים. המוניטין שיצא לך, בתור גבר רגיש שמתחשב בנשים, התברר כנכון. תסכים לעזור לה?" במשך כל נאומה צבע לחייה של לנורה הלך והאדים עד שפרצופה נראה כמו עגבנייה. מחשבותיו של איירן געשו. הנה באה אליו נערה יפה בת תשע עשרה ושואלת אותו אם יסכים לגאול אותה מבתוליה. הוא לא היה בטוח מה עליו לעשות. המעשה הנכון נראה לו להסכים לה ולעזור לה להגשים את חלומה. מצד שני, המעשה האבירי נראה כאילו לסרב יהיה טוב יותר. "וחוץ מזה," המשיכה זהובת השיער, "אתה הגבר הנאה ביותר בכפר, והוריה של לנורה יהיו גאים שהיא משכה את תשומת לבך." הוא צבט את עצמו ואז הרים את מבטו אל לנורה: "קשה שלא להרגיש כאילו אני מנצל אותך. ואני חושש שאם אסכים, אהנה מדי, וזה לא יהיה ראוי כלפייך." לאחר מכן פנה את זהובת השיער: "תוכלי לומר לי מה שמך? אני ממשיך לחשוב עלייך כ 'זהובת השיער'. "שמי הוא אמליה. " "בסדר. ו, אמליה, לכל גבר בכפר מותר להינשא פעם אחת, ולהתחייב לפילגש אחת." שתי הבנות הביטו אחת בשנייה וצחקקו. "שמעת את זה?" "אז?" שאלה לנורה. "תסכים?" הוא חבט בראשו בתסכול. אמליה שאלה אותו בסקרנות: "מעולם לא היית עם אישה?" זכרונות מתוקים הציפו אותו בתגובה לשאלתה. לילות מגרי חושים ומענגים. "תסמכי עליי, הייתי כבר עם אישה." אמליה התיישבה על חזו. הוא נאבק ברצונו לקרוע מעליה את בגדיה ושאל בקול חלוש מה השעה. "שש ומחצה." ענתה לו לנורה. הוא הרים את אמליה מחזו וחטף את מעילו בדרכו החוצה מהאסם. שתי הנערות רדפו אחריו. הוא נכנס לנפחייה וסגר את הדלת. הוא שמע כמה צעקות, דפיקות חזקות בדלת ואז בכי. הוראס הזקן ישב על כיסא רעוע והביט בו במבט משועשע מעל לעשן הכחלחל שיצא ממקטרתו. "מה אני יכול לעשות בשביל שבחורות יפסיקו לרדוף אחריך? להקים גדר סביב משטח העבודה שלך?" למעשה, איירן חשב שזה רעיון די טוב. איירן עמד שם בשתיקה נבוכה עד שהוראס אמר לו להתחיל לעבוד על היתדות של מירנדה. כששעות הצהריים הגיעו לשיאן החום כבר שיגע אותו. לא מספיק שעבד בחוץ, בלי אפילו גגון לצל, הוא גם עבד ליד תנור לוהט. הוא פשט את חולצתו וזרק אותה ארצה. בתוך דקות מעטות התאסף במקום קהל גדול של נשים שממש התמוגגו למראהו של איירן המזיע והשרירי.
בינתיים, בפנים, נמנם הוראס על כסאו והתעורר לשמע דפיקה עדינה בדלת. הוא פתח את הדלת וראה מולו נערה צעירה ויפהפייה. אבל לא כמו האחרות, היא הקרינה מין הילת תמימות וטוהר לב. הוא גמגם קצת ואז שאל בשביל מה היא באה. "באתי לבקש שתתקנו את הסיר שלי, הוא די מעוקם מאז שהוא נפל לי. " "כן, כן. אני הוראס, דרך אגב." הוא הושיט את ידו ללחיצת יד והיא לחצה את ידו. "נעים לפגוש אותך הוראס." אמרה בקול מתוק. "ומה שמך, אם מותר לי לשאול?" היא חייכה ואמרה: "שמי הוא מיין-ז'אן."