אליזבת'-אֶן: פרק 3 חלק ב' (האמת)

לייסון כיסה את עיניה של ליזה פעם נוספת ופתח את האזיקים: קושר אותה לעץ מחוספס ונעלם.
"ליזה!"
כריס שחרר את ידיה. בעוד קטרינה נאנחת.
"מצאת אותו אני משארת." היא אמרה בגיחוך קל.
"כן," ליזה התנערה. "לייסון מק'דול, הוא אמר שאני אעזור לו, בתנאי שישחרר אותי-"
קטרינה הרהרה. "מק'דול? נשמע מוכר, הוא בעל כוח?"
"אני לא יודעת, הוא לא תקף אותי, רק לקח לי את הנשק."
"הוא מרושע למדי-" הצהיר כריס בקול שקט. "ננסה לאתר אותו, את זוכרת איפה הוא כלא אותך?"
"בתוך עץ."
לרגע קט היא הבחינה בעובדה שהשאלה מטומטמת למדי.ליזה השפילה את מבטה ופתחה את דלת הרכב שחנה לצד העץ אליו נקשרה רגל לפני, היא חגרה.
"אני לא חוזרת לכאן, הייתה לכם הזדמנות, ולחטוף אותי לא הייתה חלק ממנה."
כריס גירד את עורפו. "-לא אנחנו חטפנו אותך."
"אבל אתם הצעתם את הרעיון," הדגישה ליזה. " אני חושבת 'שהמין- שלנו' לא אמור להיות נורא כל כך."
"ליזה," אמרה קטרינה באכזבה. "אנחנו נמצא אותו , ונוכל ללכוד אותו, ולהביא אותו לכאן ו…"
"אני אמורה להיפגש איתו מחרותים, בשעה שלוש-" פלטה.
"אז נארוב לו!" הציעה קטרינה. "נגיע אליו ונלכוד אותו, ואז נגרום לו לדבר, הוא יספר לנו הכול- ונוכל להבין איך…"
"הוא לא יודע כלום," הזהירה ליזה. "הוא אמר לי, הוא רוצה שאגלה למענו איך בדיוק הכוחות שלכם הגיעו, ומה הפירוש של הרדיפה של האיש בברדס אחרי, הוא רוצה לדעת הכול, בדיוק כמוכם, ואם אני לא אגיד לו דבר; גם אתם לא תדעו דבר, נראה שהוא יודע משהו, אולי לא את מה שאתם מעוניינים לדעת אבל הוא יודע משהו. אני עומדת לגלות זאת לבדי ואף אחד מכם 'מועדון בעלי הכוחות' יפריע לי."
"בסדר," אמר כריס. "אני אסיע אותך הביתה. תיכנסי קטרינה."
קטרינה טרקה את הדלת שלה והותירה את כריס בפנים, היא פתחה את דלת המושב של ליזה וטרקה אותה מאחוריהן.
"תקשיבי לי טוב אליזבת'- אֶן, הדעה שלך לא משנה לי-" היא אמרה בכעס, "וגם לא כל דבר אחר שתגידי, כריס אולי מאמין לך, אבל לא אני; את תעזרי לנו אם תרצי או לא, כי את לא תהיי בעולם שלנו, בשעה שהמשטרה תמצא את הגופה שלך מוטלת כאן אנחנו לא נוכל לעזור לך בשום דבר, ואפילו לא המק'דול המעצבן שלך לא יוכל לעזור לא משנה מה יקרה לנו, אז את מוכרחה להבין שאנחנו, ואולי אני, התקווה היחידה שלך, אז אם לא תתאפסי," קטרינה צחקה. "אני אניח לך למות לבד, ואז הכוחות שאולי יש לך, לא יואילו בכלום-" היא טרקה את דלת המושב שלה והותירה את ליזה להיכנס לבדה למכונית ולהיאנח.

קטרינה:

קטרינה יצאה מהרכב ונכנסה לדירה של כריס בזעם, היא שנאה להיות בשפל המדרגה, לא להבין דברים- או לקשר. אבל הכול היה כל כך לא הגיוני, היא שנאה את זה.
"מה אמרת לה? היא נראתה נסערת," שאל אותה כריס.
"שום דבר- רק הבהרתי כמה דברים-"
"את משקרת קט, תגידי לי את האמת."
קטרינה נאנחה. "צעקתי עליה… קצת…"
"בסדר. אולי כדאי שננסה טקטיקה אחרת במקרה הזה," הוא השיב. "אנחנו אמורים להיות בצד שלה, לא נגדה, ואת זו שאמרת את זה מלכתחילה."
קטרינה הנהנה, הוא צדק.
היא נכנסה לחדר האורחים של כריס, שם אירח אותה.
קטרינה נשכבה על הספה האפורה כהה וחייכה אל התמונה המשפחתית שלה שהציצה אליה משולחן העבודה שלה, אבא שלה חייך אליה מהתמונה ונופף בידידות, קטרינה הצטערה שהוא ושאר המשפחה שלה לא נמצאים שם, זה היה מעודד יותר.
היא מיהרה לקום להפתעתה הרבה, ויצאה מהדירה בעוד כריס קורא במשה מאחור.
"אליזבת'-אֶן, תפתחי לי!"
ליזה פתחה את הדלת בחוסר עניין וזקפה גבה. "מה?"
"אני מצטערת, זה לא היה בסדר, אבל הבנתי- שאנחנו אמורות להגיע למק'דול ביחד, ואם לא נעשה זאת עכשיו, יקרו דברים גרועים מרוצחים שכירים, הרבה יותר."