אלבוס סוורוס פוטר

פרק 1 – הדרך להוגוורטס

אלבוס סוורוס פוטר תמיד ידע שאבא שלו מפורסם.
הוא היה ילד רזה, בעל עיניים כחולות ושיער שחור כלילה, אף סולד ושפתיים דקות.
כשהגיעו לתחנת הרכבת קינגס קרוס שבלונדון, ונכנסו לרציף תשע ושלושה-רבעים החלו המבטים הסקרניים לפנות לעבר אביו.
אלבוס, (כך הוא קרא לעצמו, השם סוורוס העיק עליו) שם לב כי כמעט בכל פעם שאביו עבר ליד קוסם או מכשפה בוגרים, נח מבטם על צלקתו המשוננת בצורת הברק.
הארי הסכים לומר לאלבוס מאין הגיעה הצלקת רק בהגיעו לגיל 8, כיוון שג'יני פוטר חשבה שאין צורך להפחיד את אלבוס עם אמירות על כוחות האופל – היא הייתה בטוחה שכוחות אלו נגוזו מן העולם ברגע שהלורד וולדמורט הובס על ידי הארי.
אלבוס תמיד ידע שאביו הוא גיבור – כל חבריו במכתש גודריק תמיד רצו לפגוש רק את אביו.
הוא ידע שהם לא באמת חברים, כנראה שבו עצמו הם לא ראו משהו מיוחד.
השעה הייתה 10:55, מה שאומר שבעוד כ-5 דקות בדיוק יצטרך אלבוס לעלות על הרכבת להוגוורטס, וראשו כאב ממחשבות מיותרות.
הוא שמע על מצנפת המיון, הכובע הישן שקובע לאיזה בית תשובץ: גריפינדור, סלית'רין, הפלפאף או רייבנקלו.
הבית היחיד שאלבוס פחד משיבוצו בו היה בית סלית'רין.
מה יהיה אם ישבצו אותו לשם? מה הוריו יגידו? ואחיו? וסבתו?
הוא ידע שמשם צמח ועלה קוסם האופל הידוע – הלורד וולדמורט, זה שהעניק לאביו הארי את צלקתו, ובנוסף שבית זה צימח וגידל עשרות קוסמי אופל נוספים.
מרוב ששקע במחשבות, קולה של רכבת הקיטור של הוגוורטס התריע על יציאתה הקרבה ובאה.
"אלבוס, מהר! אתה תפסיד את הרכבת!" הוא שמע את קולה של אמו, ג'יני.
אלבוס העמיס את מזוודתו בתא המטען ועלה בחיפזון לרכבת.
הוא לא רצה לשבת בקרון עם אחיו, לכן הלך לקרון ריק שרה בפינתה הרחוקה של הרכבת.
רק משהתקרב התברר לו שהקרון לא ריק, אלא מאוכלס אך ורק בילדה יפה בעלת שיער חום כהה ועיניים ירוקות, אשר עיינה בספר "כשפים פשוטים וכיצד לבצעם".
"אממ.." מילמל אלבוס, "אפשר לשבת כאן?" הוא הצביע בידו על מושב לצידה של הילדה.
"כן", אמרה הילדה והתיקה את עינייה מן הספר.
"אני אלבוס פוטר, איך קוראים לך?" שאל אלבוס.
"אני ג'ניס צ'אנג" ענתה הילדה.
"רק רגע.. צ'אנג? במקרה קוראים לאמא שלך צ'ו?" שאל אותה, אף שראה שהוא מעיק ומפריע לה.
"כן – ואתה פוטר.. אבא שלך הוא הארי? הארי פוטר? זה עם הצלקת ששרד קללה ממיתה?" נראה שהיא החלה להתעניין.
"כן" הוא ענה לה בפשטות ומיהר להתיישב.
הנסיעה עברה על אלבוס בנעימים.
הוא קנה צפרדעי שוקולד וסוכריות שנקראו "סוכריות הוקוס מוקס של האחים וויזלי".
הוא ידע שפעם לדוד שלו, ג'ורג', היא אח בשם פרד שנהרג בקרב, ושכאשר למדו בהוגוורטס הם המציאו את הסוכריות (שאז היו מסוכנות, כעת הן עברו בדיקה מוקפדת לפני ששווקו למדפים) – ג'ורג' השאיר את המילה "האחים" ככבוד לפרד.
הוא התחלק עם ג'ניס בצפרדעי השוקולד, והם דיברו על משפחותיהם במשך כל הנסיעה.
היא סיפרה לו שאמה עובדת כהילאית במשרד הקסמים, הוא סיפר לה שאמו, ג'יני, עובדת במחלקת הספורט במשרד הקסמים.

הנסיעה נגמרה.
הוא וג'ניס ירדו מהרכבת יחד עם כל שאר התלמידים אשר הביטו בחשש סביבם.
לפתע הם ראו אדם ענק עומד מולם.
"כל התלמידים של שנה ראשונה הם מתבקשים לבוא הנה!" אמר הענק.
הוא היה בעל שיער שחור כלילה אשר נראה כאילו לא סורק אף פעם, זקנו במצב לא פחות גרוע משערו, ובנוסף לכך גובהו עלה על כל אדם שאלבוס ראה בחיו.

הוא הוביל אותם לאגם, והם הלכו אחריו, נזהרים שלא למעוד בבוץ, שכנראה היה תוצאה של הלילה הסוער הקודם. אלבוס ראה סירות קטנות – בכל אחת מהן היו ארבעה מושבים ושני משוטים.
"לא יותר מארבעה בכל סירה, אתם שם!" אמר האיש הענקי. "ודרך אגב, אני הוא רובאוס האגריד, שומר הקרקעות בבית הספר שלכם שמה" הוסיף.
אלבוס התיישב בסירה ביחד עם ג'ניס צ'אנג.

~ המשך יבוא ~