אלבוס סוורוס- הטירה האסורה; הקללה- פרק3

השיעור הראשון של אלבוס היה תורת הצמחים, אותו לימד הפרופסור נוויל לוגנבוטום.
"שלום תלמידים! היום כפי הנראה נלמד על אקוניטון. העלמה וויזלי?"
ידה של רוז התנופפה באוויר. "השיעור נשתול כמה דברים? או רק נלמד?"
פרופסור לוגנבוטום, היה אדם גבוה וחרוץ, שיערו כהה ועיניו גם הן. הוא לבש בגדי גננות מלוכלכים באדמה.
"ובכן, אני מניחה שנבצע עבודת כפיים. פיבס!" קראה.
פיבס המפחידן היה רוח גמלונית בעלת פה רחב שלא הפסיק לפטפט וללגלג על התלמידים.
"הבאתי את הדשן, לוגנבוטום. התירונים אוהבים דשן?" לגלג. בתוך כמה שניות תכולת השקית שהחזיק פיבס נשפכה על ראשיהם של התלמידים, כולל לא מעט על ראשה של אלכסנדרה הנזעמת.
"אני אראה לו מ'זה!" רטנה.
"ידעתי שלא הייתי צריך לבחור בו להביא דשן מגללי דרקונים…" נאנח הפרופסור.
אלכסנדרה הפכה אדומה.
"בסדר," אמר הפרופסור לוגנבוטום. "שתילי האקוניטון מחכים לכם על השולחן למולכם, אתם צריכים להעביר אותם לעציצים אחרים בעוד ידיכם עוטות כפפות. מי שימרה את פי, שמונה נקודות ירדו בגללו לגריפנדור, ואני אצטער על כך. ועכשיו, לעבודה!"
"פרופסור?"
"מה קרה העלמה וויזלי?"
"אני יכולה להסביר על האקוניטון, למקרה ו…"
"בסדר."
"האקוניטון הוא צמח שמשמש כמרכיב חיוני לשיקוי אל- זאב המונע מאנשי זאב להשתנות בליל ירח מלא ללא שליטה, כמו שקרה לרמוס…"
טדי החוויר.
"כמו שקורה להרבה אנשי זאב. הפרחים בעלי סגולות ריפוי מיוחדות ואף מאוד דומים לפרחי היקינטון שמגדלים המוגלגים לצורכיהם האישים כגוון התפארות בצמחים אשר הם מגדלים- האקוניטון רעיל אך ורק במקום מסוים, בעליו. מי שיגע בהם יורעל."
"כל הכבוד ,רוז, אני רואה שלמדת דבר מה מאימך." אמר נוויל בחיוך.
רוז הסמיקה.

בסוף השיעור יצא אלבוס יחד עם אלכסנדרה ורוז אל החצר, נותרו להם כחמש- עשרה דקות עד לשיעור הבא, שיקויים, ואלבוס נזכר בדברי אביו, האגריד אמור לסעוד איתו בליל שישי.
"קדימה, אנחנו צריכים לבקר את האגריד." אמר אלבוס.
אלכסנדרה עיקמה את אפה. "אנ'לא חושבת שזה רעיון טוב, אלבוס. שמעתי שביער יש יצורים…"
"ואני לא אוהבת עכבישים-" הדגישה רוז.
"בסדר!" נאנח. "נלך להאגריד, בלי עיקובים! ובלי יער! קדימה!"
הן הנהנו והחלו לצעוד לכיוון ביתו של האגריד, מן בקתה ישנה עשויה קש. רוז הביטה לאחור, מעיפה מבט בטירה ונקשה על הדלת.
האגריד פתח אותה כשהבעה מופתעת על פניו.
"חשבתי שאתה עדין שמה בהוגוורטס, אלבוס. איך היה השיעור הראשון?" שאל האגריד, הוא הורה להם להיכנס.
"הוא היה בסדר," מלמל אלבוס. "בכל אופן, אבא שלי אמר…"
"כן- כן, מיד," האגריד נאנח, הוא הושיט להם מגש מתכת בידיים מגושמות, עליו הונחו ריבועי טופי בצבע קרמל מתוצרת בית. כמו שהארי אמר.
"תודה," מצחה של אלכסנדרה התקמט. "אני אלכסנדרה בלק. תלמידת שנה ראשונה כאן, בגריפנדור…"
האגריד ירק חתיכת טופי לעוס. "בלק? סיריוס בלק?"
"כנראה," היא משכה בכתפייה באגביות מוחלטת.
"הסיריוס הזה? הסנדק של אבא שלך?" שאלה רוז. אלבוס שיער כך, אך הוא בחר לשתוק.
"רגע- רגע," מלמל האגריד. "לא הגיוני, סיריוס היה בוגר, לא צעיר, והארי עכשיו- ואת יותר מבוגרת מאלבוס!"
"אבא שלי הטיל קללה."
"קללה?" השתנקה רוז.
"אימא שלי היא מכשפה, היא סיפרה שאבי עזב אותנו לפני שנולדתי, הוא רצה לראות את התינוקת כילדה כדי שיחווה הורות אמיתית אז הוא האט את ההיריון, אבל כשאימא שלי גילתה שהוא מת. היא שלחה אותי לכאן, לקחו לה כמה שנים לברר זאת. אנחנו גרים רחוק מכאן.
"ואלבוס, היא אמרה לי למצוא אחד כזה. שאבא שלו יודע הכול…"
אלבוס הטה את ראשו בציפייה. " זה בכלל לא הגיוני, סיריוס בלק היה בן חמישים לפחות!"
"אמרתי, קסם האטה."
"לא שמעתי על דבר כזה," אמר האגריד. "יש משהו חריג בקסם שלך? את מכשפה חריגה?"
היא נדה בראשה.
"נצטרך לדבר עם, מקגונגל!" פסק האגריד. "אבל לפני כן תאכל את הטופי שלך, פנג מחכה לליטוף הקבוע שלו."
"פנג?"
כלב ציד שחור בגובה מטר ותשעים בערך זינק על אלבוס וריתק אותו לרצפה, אלכסנדרה מיהרה להלום בו באגרופיה. רוז צרחה בהתרסה, היא צעקה דבר מה ואור בהיר הציף את החדר.
"רע- רע," רטן האגריד, "הוא בדרך כלל נחמד, בעיקר לאורחים."
אלכסנדרה צקצקה בלשונה. "לא הייתי סומכת עליו."
"בסדר," נאנחה רוז. "אנחנו צריכים ללכת, האגריד, תוריד את פנג מאלבוס, ואלכסנדרה, צאי החוצה וחכי לי ליד הבקתה."
"מה היה האור הזה מקודם?" שאל אלבוס.
"טעות שלי," נאנחה רוז, "צעקתי וכנראה שהשרביט לא הבין את זה נכון."
האגריד החוויר, הוא סימן להם לצאת. אלבוס העניק לפנג ליטוף.
כשהדלת נטרקה בפניהם, רוז הניחה את ידה על מותניה והזעיפה פנים, מצפה לתשובה מאלכסנדרה.
"הארי פוטר סבל שנים! הוא התגעגע לאבא שלך, את לא היית יכולה לומר את זה לפני כן?"
"כן," אלכסנדרה חייכה חיוך זחוח, עיניה הירוקות נצצו באור השמש העדין, השקיעה החלה והשמש הפכה לקו ורדרד באופק.
"אבל בכל מקרה. הענק יודע לארגן מסיבות."
"זה מה שמשנה?!" צווחה רוז.
אלבוס צייץ. "כמה זמן את מסתירה את זה?"
"כל הזמן, רק אני ואימא יודעות על הרומן שלהם, הוא אפילו לא נישא לה." רטנה אלכסנדרה.
צ'רצ'יל, הינשוף של אלבוס דאה לעברם כשדבר מה מוחזק בין טלפיו.
זה היה פתק בכתב יד משורבט וילדותי;

'אלבוס,
אני מתגעגעת אליך, אבא ואבא אומרים שיום אחד יגיע תורי ללמוד בהוגוורטס, ואתה תלמד אותי כל מה שאתה יודע… ואבא…

אלבוס, אני מצטערת שלילי תפסה את רוב המכתב, אני ואביך מוסרים לך נשיקות, אנא ממך כתוב להארי משהו, הוא מתגעגע גם אחרי יום אליך- אתה מכיר אותו.
תשיב לי,
ג'יני.

"נשיקות?" גיחכה אלכסנדרה. "אני מקווה שזה מיועד גם לך רוז."
אודם התפשט על לחייה העגלגלות של רוז, השיער שלה כיסה את עיניה.
"טוב." סיכם אלבוס. "אני חושב שנצטרך לידע את אבא שלי קודם, הרי הוא ישתגע אם ישמע על החדשות. יש לסיריוס בת!"
הוא נטל את הפתק והפך אותו, שולף מתוך תיק העור שלו קסטת דיו ונוצה, הוא שרבט דבר מה והושיט את זה לצ'רצ'יל.
"הארי פוטר, לונדון."
צ'רצ'יל עופף משם.